אמרי כהן עד

איברא דמש"כ לד"פ דכה"ג שקנה הגיזה מן הקודש יהא אסור לגזוז בקדשי מזבח מה"ת אם שכ"מ לפי"ד השמק"ב הנ"ל דמוקי הא דקדשי בדה"ב אסורין בגו"ע מדרבנן בקנה הגו"ע מן הקודש ובש"ס משמע דהיא משום גזירה אטו קדשי מזבח וא"כ משמע דעכ"פ בקדשי מזבח אסור בזה הגיזה מה"ת אבל לפום רהטא ראיתי שמפורש יוצא מש"ס דחולין שם להיפך דעל מה דמוקי החם במקדיש בהמתו לבדה"ב חוץ מגיזותי' דסד"א ליגזז וליתוב לי' פריך א"ה קדשי מזבח נמי וכו' וכו' עש"ה וא"כ משמע להדיא דבקדשי מזבח ג"כ הותר הגיזה בכה"ג שהקדיש חוץ מגיזותי' רק דמסיק שם דבקדמ"ז לא משכח"ל כלל חוץ מגיזותי' אבל לולי זאת הי' ניחא למימר בקדמ"ז דמותר לגזוז וא"כ ה"ה בקנה הגיזה מן הקודש בקדמ"ז מותר הגיזה מה"ח עכ"פ אע"ג דעיקר הבהמה היא קדושה ודלא כהנ"ל

אבל שו"ר דאדרבה משם ילה"ר לדברינו דהנה רש"י פי' שם בד"ה א"ה וז"ל דבחוץ מגיזתה אוקימתא כו' שהוא מותר לגוזזה שהגיזה שלו מאי דוחקך לאוקומה בקדשי בדה"ב אפי' קדשי מזבח נמי ובדעבר וגזז עכ"ל ע"ש ובמהרש"ל שם עמד ע"ד רש"י ז"ל אלו דמד' הש"ס דמקשה א"ה קדשי מזבח נמי משמע דגם קדשי מזבח מותר ליגזוז לכתחילה בכה"ג דלא הקדיש הגיזה כמו בקדשי בדה"ב ועוד הקשה דמנ"ל לומר דבכה"ג דלא הקדיש הגיזה יהא אסור הגיזה מה"ת כיון דאיסור גיזה ילפינן מבכור ובכור הרי כלו קודש ומשו"ה אסור לגזוז משא"כ בלא הקדיש הגיזה לא נוכל ללמוד משם לאסור הגיזה מה"ת עכ"ק ומשום קושיות אלו הגי' שם בדברי רש"י דט"ס הוא ע"ש וכ"ה במהר"מ מלובלין שם והמהרש"א שם קיים ד' רש"י כמו שהוא כתוב לפנינו וכ' שעכ"פ מדרבנן אסור לגזוז בכה"ג שגוף הבהמה קודש והגיזה חולין ואע"ג שאיכא איסור דרבנן מ"מ שפיר מקשה א"ה קדשי מזבח נמי כגון דעבר וגזז כמו דמקשה לעיל בקדשי בדה"ב עש"ה בד' ז"ל שצ"ע לפע"ד דא"נ דאיסור תורה ליכא כמו שהקשה המהרש"ל הנ"ל דל"ד לבכור א"כ מנלן לומר דיש בזה איסור דרבנן כיון דלא מצינו כן בש"ס להדיא שגזרו חז"ל ע"ז לאסור הגיזה מדרבנן

ואך הנ"ל בזה די"ל דגם בכה"ג שהגיזה היא חולין מ"מ כיון שעיקר הבהמה קודש יש איסור גיזה מה"ת בקדשי מזבח ומשה"ק המהרש"ל דאיך נוכל למילף כן מבכור הא שא"ה שגם הגיזה קדושה י"ל עפי"ד התוס' חיצונית שהובא בריט"א סופ"ג דבכורות או"ק מ"ב שכתבו לחלק בין גיזת עולה שמועלין בה משום שהקדיש כולה היא וגיזותי' אבל בכור שהקדושה באה מאלי' גיזה רחמנא שריי' וע"ש בריט"א בסו"ד שהוסיף לומר עפי"ד התוס"ח הנ"ל דלענין גיזה אין דין בכור כשאר קדשים קלים דמעיקרא לא אקדישונהו רחמנא ואין לגיזת בכור דין הקדש עש"ה וא"כ שפיר י"ל דכיון דעיקר הילפותא לאסור הגיזה בכל קדשי מזבח הוא מבכור משם נוכל ללמוד לאסור אפי' אם לא הקדיש הגיזה רק אם גוף הבהמה קדושה אסור לגזוז מה"ת דהא גם אצל בכור אין לגיזה שום קדושה לפי הנ"ל ואעפי"כ אסרה התורה לגוזזה ה"ה בכל הקדשים הדין כן כיון דילפינן מהתם ואך אעפ"י שאסור מה"ת לגזוז בכה"ג שהגיזה לא קדיש כמו בבכור מ"מ שפיר מקשה א"ה קדשי מזבח נמי דכיון דהגיזה לא קדיש א"כ אין האיסור רק שלא יגזוז לכתחלה מה"ת אבל בעבר וגזז הגיזה מותרת ויכול ליהנות ממנה בכה"ג שאין להגיזה שום קדושה בעצם וכמו"ש התוס' בבכורות (כ"ד:) גבי בכור דעיקר הלאו שלא יגזוז אבל גוף הגיזה מותרת ע"ש וא"כ שפיר קשה דקדשי מזבח נמי צריך קרא דפטורין מראשית הגז דשפיר הוי סד"א בעבר וגזז או הוא או אחרים דמחיוב ליתן לכהן וכמו דאמרי' בכה"ג בקדשי בדה"ב שאינם אסורין רק מדרבנן דסד"א בעבר וגזז וכו' ע"ש בש"ס ובשלמא היכא שעיקר הגיזה קדושה א"כ גם בעבר וגזז ליכא לאוקמי דאנא ידענא דא"י ליתנה לכהן כיון דקדושה היא אבל בהקדיש חוץ מגיזותי' שפיר הו"א כנ"ל

ולפיכ"ז א"ש ד' רש"י ז"ל הנ"ל שכ' אפי' קדשי מזבח נמי ובדעבר וגזז דהא לגזוז לכתחלה באמת אסור מדאורייתא בקדשי מזבח וכנ"ל. ומשני דבקדשי מזבח א"א לאוקמי דכחשי והיינו דכיון דע"י הגיזה נכחש גוף הבהמה שהיא קדושה לכן אם עבר וגזז ממנה הגיזה אסורה אף בלא הקדישה כיון דעיקר הויית הגיזה הי' ע"י כחישת הבהמה שהיא קודש וע' בריט"א שם מה שהעיר בזה

הבאת במכתבך קושי' המנ"ח במצוה ר"פ בסתירת הש"ס דבתמורה (ו':) אמר רבא דהא דצ"ק למעט דאסור להקדיש בע"מ לשעיר המשתלח כגון שהומם וחיללו על בע"מ אחר דקמ"ל קרא דלקי משום מקדיש בע"מ למזבח בחילול זה ע"ש ובפרש"י ותוס' שם ובתמורה (כ"ז) בעי אביי כו' היו לפניו שני בהמו' של הקדש א' תם וא' בע"מ והי' לפני' שני בהמות של חולין א' תם וא' בע"מ ואמר הרי אלו תחת אלו מהו מי אמרי' תמימה תחת תמימה לאתפוסי ואין לוקין אלא אחת על התמורה תם בתם ומום בבע"מ לאחולי א"ד תמימה דחולין תחת בע"מ דהקדש בע"מ דחולין תחת תמימה דהקדש ותרווייהו לקי ע"ש ברש"י ותוס' א"כ מבואר להדיא דאי בע"מ בבע"מ לאחולי ותמימה תחת תמימה לאתפוסי אין לוקין אלא אחת משום חמורה אבל בע"מ בבע"מ לאחולי אינן לוקין משום בע"מ שהקדשו למזבח ובש"ס הנ"ל מבואר דאם מחלל על בע"מ לוקין עכ"ק והניח בצע"ג עייש"ה והנלפע"ד בישוב קו' המנ"ח דהנה באמת יש סברא לומר דלא יעבור בלאו דבל תקדיש בע"מ למזבח בחילול כיון דאינו מחדש שום הקדש בחילול על בע"מ דאינו כ"א מחליף ההקדש שהי' כבר על הבע"מ ונותנו על בע"מ אחר ול"ד למקדיש בע"מ למזבח שמקדיש מחדש בע"מ למזבח וזה בזיא מילתא דשביק חמין ומקדיש בע"מ כמבואר בש"ס דתמורה (ז'.) משא"כ בחילול דבהמת קודש בע"מ על בע"מ אחר שאינו נקרא הקדש חדש שפיר י"ל דליכא בזה משום איסור מקדיש בע"מ למזבח

אך יש לדון דכיון דבכל פדיון קדשים קיי"ל דאם הבעלים פודין דמוסיפין חומש בפדיונם ובש"ס דב"מ (נ"ד:) אמרינן חומש כתחלת הקדש דמי ופרש"י שהרי מאיל' נתוסף ולא נתפס תחת הראשון וכו' עש"ה וא"כ מסתברא דעובר אלאו דמקדיש בע"מ למזבח בחילול ג"כ מצד התוספות חומש שהיא כתחלת הקדש והרי אסור להקדיש בתחלה בע"מ למזבח

ואם כנים אנחנו בזה י"ל דבש"ס דתמורה (ד"ו) הנ"ל דמוקי הא דאיצ"ק בשעיר המשתלח דעובר בל"ת דמקדיש בע"מ למזבח כגון שהומם וחיללו על אחר בע"מ מיירי כגון שהמחלל השעיהמ"ש הי' אותו שהקדישו לשעיהמ"ש דבודאי כ"ה הדרך דהא הכה"ג הקדישו לשעיהמ"ש כמבואר ביומא (ל"ט) במשנה שם ועכשיו שנפסל שנעשה בע"מ מסתמא הוא מחללו על