אמרי כהן עג

אפי' ת"ק מודה דטמא כמבואר בראב"ד פ"י מה' מקואות ובמשנה למלך שם והטעם דבולד הטומאה דרבנן איכא תרי דרבנן דהטומאה דרבנן וגם האדם אינו מקבל טומאה אפי' מולד הטומאה דאורייתא רק מדרבנן משא"כ באב הטומאה דרבנן עכ"ד ז"ל ע"ש. ולפי"ז נמצא דהיכא דאיכא תרי דרבנן לקולא אזלינן להקל בספיקו אפי' במקום חזק"א כדמוכח מההוא דעירובין שם דקיי"ל בזה כת"ק דר"י כמוש"פ הרמז"ל הנ"ל

והנה מד' הש"ס דמקשה מאי קמ"ל תנינא במתניתין וכו' מוכח דס"ל דמתני' איירי בבכור בחו"ל ואעפ"כ מצריך מומין מובהקין דאל"כ מאי פריך ולימא דאי ממתני' הו"א דדוקא בבכור בארץ בזמן שביהמ"ק קיים דחמיר צריך מומין מובהקין ורבא אשמעינן אפי' בבכור בחו"ל וע"כ דגם מתני' איירי בבכור חו"ל וכבר הרגיש בזה בפי' ר"ג מאוה"ג ז"ל הנדפס עה"ג ש"ס דו"ו והביאו בריט"א שם או"ק נ' וכ' הכרח לזה דמתני' איירי בחו"ל או בבכור בזה"ז ועייש"ה וכיון שכן הרי ד' החינוך במצוה י"ח דקיי"ל כר"ע דבכור איתקש למעשר ובכור חו"ל אינו קדוש כלל מה"ת כ"א מדרבנן וכ"ה גי' הישנה ברמב"ם פ"א מה' בכורות והמנ"ח שם חידש דה"ה בכור בזה"ז אפי' בארץ אינו קדוש מה"ת לפי"ד הרמז"ל בפ"א מה' תרומות דבזה"ז אף בא"י אינו נוהג תרומ"ע מן התורה כ"א מדרבנן דבעינן ביאת כלכם וא"כ כיון דמקיש בכור למעשר אין בכור נוהג מה"ת בזמה"ז אפי' בארץ עכ"ד ז"ל ע"ש וא"כ הרי הכא בש"ס איכא תרי דרבנן לקולא לענין שלא להתיר עפ"י ג' בני הכנסת דהא עיקר קדושת בכור הוי רק מדרבנן כיון דאיירי בחו"ל או בזה"ז כנ"ל גם העיקר שאין מתירין עפ"י ג' בני הכנסת הוא חששא דרבנן שלא יבואו לטעות כנ"ל ובתרי דרבנן הרי אזלינן להקל אפי' במקום חזק"א וא"כ שפיר הו"א דקתני מובהקין להודיעך כחו דר"י דאוסר דבכה"ג ל"ש לומר כחא דהתירא עדיף

הערת ע"ד השטמק"ב בכורות (י"ד) שהקשו בשם תוס' חיצונית אהא דאר"א קדשי בה"ב אסורין בגיזה ועבודה מדרבנן והא פשיטא דאסורין (והיינו מטעם דאסובה"נ מכח מעילה) ותירצו כגון שקנה הגיזה ועבודה מן ההקדש ע"ש להקשות מד' המהרש"א בחולין (קל"ה) שכ' דכ"ז שהגיזה מחוברת בבהמה לא מהני בה פדיי' בלבדה דהוי כאלו פדה אבר אחד מבהמה שכולה קדושה ע"ש שדברי' ז"ל מוכרחים משם והרי מד' התוס' חיצונית בשמק"ב הנ"ל מבואר דמהני פדיי' להגיזה המחוברת בבהמה עכ"ק ויפה הערת וכבר הקשה כן גם בס' ראשית בכורים על מס' בכורות ולא תי' כלום ע"ז ולפענד"נ דלק"מ דע"כ לא כתב המהרש"א כן רק אליבא דמ"ד דקדשי בה"ב הי' בכלל העמדה והערכה דקאי שם אליבי' עיי"ש והעמדה והערכה הרי בודאי צריך להיות על כל הבהמה ביחד כמבואר בש"ס שם וכדכתיב בקרא והעמיד והעריך את הבהמה ולכן גם הפדיי' צריך להיות לכל הבהמה יחד ול"מ הפדיי' לאבר אחד בלבד כמו דל"מ העמדה והערכה לאבר אחד בלבד והעמדה והערכה הוא צורך לפדיי' וגם צריך להיות בשעת הפדיי' כמו"ש התוס' בחולין שם ולכן מסתבר דתרווייהו שוים המה ובעינן הפדיי' ג"כ לכל הבהמה ומוכרח הוא מצד הסברא דכיון שצריך הערכה לכל הבהמה ביחד האיך יפדו אח"כ לפי ערך זה שהי' לכל הבהמה אבר אחד ממנה דהא בודאי אם יקנה א' כל הבהמה הוי בזול יותר משיקנה רק אבר אחד ממנה וא"כ האיך תועיל ההערכה לכל הבהמה להפדיי' של אבר אחד אח"כ וע"כ דגם הפדיי' שאחרי' הוא דוקא לכל הבהמה ביחד אבל למ"ד דלא בעינן העמדה והערכה לקדשי בה"ב א"כ א"ר מהעמדה והערכה שפיר י"ל דמועיל פדיון גם לאבר א' מהבהמה שכולה קדושה ולפי"ז י"ל דהתו"ח בשמק"ב הנ"ל קאי למ"ד דל"ב העמדה והערכה בקדשי בה"ב ושפיר כ' לתרץ דמיירי שקנה הגיזה מן הקודש דהא לדידי' מועיל פדיון להגיזה לבד וכנ"ל

עוד הערת ע"ד התוס' חיצונית בתירוצם הנ"ל שתי' דלהכי אר"א דקדשי בה"ב אסורין בגו"ע מדרבנן דמיירי בקנה הגיזה מן ההקדש מש"ס דחולין שם דמוקי הא דראשית הגז אינו נוהג במקודשין במקדיש בהמה לבדה"ב חוץ מגיזותי' דסד"א ליגזז וליתוב ליה וכו' ע"ש ומלשון זה משמע דגם לכתחילה מותר לעשות כן וכמו שפרש"י שם להדיא ע"ש והרי לפי"ד התו"ח בשמק"ב הנ"ל גם באופן שקנה הגיזה אסור ליגזז מדרבנן עכ"פ וא"ל דכאן מיירי דלא קנה רק הגיזה מן ההקדש ולא הכחישה דבכה"ג אסור כמבואר בש"ס דחולין שם ז"א דאם לא קנה רק הגיזה והכחישה הוא של הקדש שוב אסור מדאורייתא כמו"ש בלב ארי' שם א"כ לא נו"ל דכוונת התוס' בכה"ג דהא ר"א אמר דקדשי בה"ב אסורין בגו"ע מדרבנן ואם איירי בגוונא הנ"ל הרי אסור מה"ת עכ"ק י"ל לפע"ד דשאני התם בש"ס דחולין שם דאיירי בהקדיש בהמה חוץ מגיזותי' דבכה"ג לא משכח"ל בקדשי מזבח כדאמרי' בש"ס שם דאם הקדיש למזבח חוץ מגיזותי' וכחישה אמרי' פשטה קדושה בכלה וכיון שכן שפיר מותר הגיזה בקדשי בה"ב בכה"ג שהקדישה חוץ מגיזותי' דהא עיקר הטעם שאסרו חז"ל גיזה ועבודה בקדשי בה"ב משמע בש"ס דבכורות שם שהוא מכח הגזירה אטו קדשי מזבח ע"ש וכיון דאצל קדשי מזבח לא משכח"ל כלל בזה שיהי' עיקר הבהמה קודש והגיזה חולין א"כ ל"ש למיגזור בי' אטו קדשי מזבח דלומר שגזרינן אם נתיר הגיזה בבהמת קדשי בדה"ב שהגיזה הוא חולין יבואו להתיר הגיזה בבהמת קדשי מזבח היכא שהגיזה היא קודש זה אין לו שחר דבודאי ל"ש למיגזר חולין אטו קודש דההבדל ביניהם מבואר לכל רק דגזרו קדושה קלה דהיינו קדשי בדה"ב אטו קדושה חמורה דהיינו קדמ"ז אבל לא למיגזר היכא דהגיזה חולין לגמרי אטו היכא דהגיזה קודש דזה אינו מסתבר כלל ולכן שפיר אמרי' בש"ס בחולין הנ"ל דהיכא דהגיזה חולין בקדשי בדה"ב כגון שהקדישה חוץ מגיזותי' מותר ליגזז גם לכתחילה ולית בי' אפי' איסור דרבנן כיון דליכא בכאן הגזירה בקדשי בדה"ב אטו קדמ"ז אבל התוס' חיצוניות הנ"ל דמיירי בגוונא שבשעת הקדישו הקדיש כולה לבדה"ב ואח"כ קנה הגיזה מן הקודש דכה"ג משכח"ל גם בקדשי מזבח דליהוי הגיזה חולין דל"ש לומר בזה פשטה קדושה בכולה וכמו"ש המקנה לקידושין (ז'.) להוכיח מש"ס שם דהא דאמרי' פשטה קדושה בכולה ה"ד אם יש באפשרות שתתפשט הקדישו בכולה תיכף בשעת הקדישו שהקדיש אז אמרי' פשטה קדושה בכולה אבל אם בעת הקדישו ל"ה יכול ההקדש להתפשט בכולה כגון שהי' דעת אחרת מעכב אפי' אם אח"כ נפקע הדעת אחרת ויכול ההקדש להתפשט בכלה שוב ל' אפשטה קדושה בכולה עכ"ד ז"ל יעיי"ש וא"כ דמשכח"ל בזה בקדשי מזבח שיפדה רק הגיזה ובקדשי מזבח הרי אסור בכה"ג הגיזה מה"ת כיון דעיקר הבהמה קודש עכ"פ איכא הלאו דלא תגוז ולכן שוב גזרינן בזה קדשי בדה"ב אטו קדשי מזבח לאסור הגיזה מדרבנן כה"ג שקנה הגיזה מן הקודש ודו"ק היטב: