אמרי כהן עא

שמים בשבת כמו הקדש משום דדמי למו"מ וכמו כן האמירה לנכרי לעשות מלאכה נאסר משום הדיבור גופה ולא הותר גם בחפצי שמים כמ"ש המ"מ בפכ"ד מה' שבת הובא במג"א שם וע"ע בחיי"א ה' שבת כלל ס"א (סי' ב') בעני"ז

ואציג איזהו הערות שהערותי בימים אלו במצות כתיבת ס"ת של המלך. תמהתי דמדוע לא נתפרש בש"ס ופוסקים במצות כתיבת ס"ת של המלך הא דכתיב בפ' שופטים (י"ז פסוק י"ח) וכתב לו את משנה התורה הזאת על ספר מלפני הכהנים הלוים ומשמע לכאורה מזה הכתוב דהמצוה היא דוקא שיכתבו הכהנים את הספ"ת של המלך ולמה לא נזכר ד"ז בש"ס סנהדרין (כ"א:) במקום דיני ספר תורה של המלך והוא פלא לכאורה אך לאחה"ע ראיתי שאדרבה עפי"ז תתיישב לנכון ד' הירושלמי ופסקה הרמז"ל וכמו שאגיד דהנה בחזקוני עה"ת שם פי' הא דכתיב וכתב לו וגו' מלפני הכהנים בזה"ל פי' מלפני הכהנים יקחנה ויעתיק ממנה עכ"ל והנה הרמב"ם בפ"ג מה' מלכים ה"א כתב שכותב לו ספ"ת לעצמו יתר על הספר שהניחו לו אבותי' ומגיהו מספר העזרה עפ"י ב"ד של ע"א עכ"ל. וציין מרן הכ"מ מקורו בירושלמי וכ"ה באמת בירושלמי פ"ב דסנהדרין ה"ו ע"ש ובפי' הפנ"מ שם שפי' שמגיהין אותו מספר העזרה אשר הי' מונח שם וצריך שיהי' עפ"י ב"ד הגדול להיות מגיהין ממנה יעייש"ה והנה גם בה' ספ"ת פ"ז ה"ב כתב רבינו הרמז"ל כנ"ל דהמלך מצוה עליו לכתוב ספ"ת אחד לעצמו כו' ומגיהין אותו מספר העזרה עפ"י ב"ד הגדול וכתב עלה בכ"מ שם גם מ"ש ומגיהין אותו מספר העזרה צ"ע מנ"ל עכ"ל ע"ש. ויפלא על מרן שהוא ז"ל בעצמו מציין בה' מלכים שם מקיר ד' רבינו ז"ל מירושלמי, וכאן בה' ספ"ת הניח בצ"ע דמנ"ל הא וכבר הרגיש בזה הלח"מ שם. אך נלפע"ד בכוונת מרן ז"ל דאין כוונתו במש"כ דצ"ע מנ"ל היינו שצ"ע על רבינו הרמז"ל מנא לי' זה, דהא רבינו ז"ל הי"ל מקור טהור מירושלמי הנ"ל, אבל כוונתו בזה להצ"ע על הירושלמי דמנ"ל להירושלמי ד"ז דמגיהין אותו מספר העזרה ומ"ט יש בה, אבל לפי הנ"ל נוכל לומר דבזה נתקיים מאמה"כ בתורה מלפני הכהנים הלוים שהוא כפי' החזקוני הנ"ל ליקח ספר מכהנים הלוים ויעתיק ממנה הספ"ת של המלך וזה הוא באמת הספר הנמצא בעזרה שהוא תחת רשות הכהנים הלוים כמוש"כ בפ' וילך (ל"א פסוק כ"ה) ויצו משה את הלוים נושאי ארון ברית ה' לאמור לקח את ספר התורה הזה וגו' ע"ש. וא"כ ד"ז הוא חיוב מדאורייתא להגי' הספ"ת של המלך מספר הנמצא בעזרה כדי לקיים מה שנאמר בו מלפני הכהנים הלוים

וכה ראיתי בחינוך מצוה (תק"ג) שכ' וז"ל מדיני המצוה משאז"ל שס"ת של מלך מצוה להגי' מספר עזרא עפ"י ב"ד כדי שיכוין ע"פ מעשי' ביושר עכ"ל והנה כפיה"נ שלהחינוך הנ"ל גירסא אחרת בירושלמי הנ"ל ובמקום שכתוב בירושלמי שלפנינו מספר העזרה גריס איהו ז"ל מספר עזרא. ואמנם גם לפי גירסתו י"ל דהטעם הוא כמו שכתבתי לעיל דהא עזרא הי' כהן ולדעת בעל שלשלת הקבלה הי' עזרא כהן גדול הראשון ששימש בבית שני ע' בס' עזרת הכהנים במבוא המקדש בשער כהנים גדולים מ"ש בזה וא"כ ע"י שמגיהין ס"ת של מלך מספר של עזרא שהי' כהן מקיימין המצוה דוכתב לו וגו' מלפני הכהנים הלוים וכפי' החזקוני הנ"ל

ומצאתי ראיתי בס' מצפה שמואל על התוספתא דסנהדרין פ"ד שכ' בשם הת"ב בטעם שמגיה הספ"ת מספר עזרא עפ"י ב"ד של ע"א משום דכתיב וכתב לו משנה התורה מלפני הכהנים והן ב"ד הגדול דכתיב ובאת אל הכהנים הלוים וברמב"ם בפ"ב מהל' סנהדרין ה"ב כתב ומצוה להיות בסנהדרין כהנים ולוים שנאמר ובאת אל הכהנים הלוים וכו' עכ"ד המצפ"ש ע"ש וא"כ לפי"ד. בזה שמגיהין הספ"ת עפ"י ב"ד הגדול מקיימין המצוה דוכתב לו את משנה התורה וגו' מלפני הכהנים הלוים, ולדברינו הוא משום שמגיהין אותו מספר עזרא וכנ"ל

והנה מדברי הרמב"ם ז"ל הנ"ל שכ' דמצוה להיות בסנהדרין כהנים ולוים שנאמר ובאת אל הכהנים וגו' ומקורו מד' הספרי פ' שופטים כמ"ש מרן הכ"מ שם צ"ע לפע"ד עמש"כ בתשו' חתם סופר חאו"ח (סי' ר"ח) לבאר הא דמצינו בתורה כמה פסוקים המורים דרך לשבט לוי וכהנים ההוראה משום דהפסוק דבר בהווה כשישראל יושבים על אדמתם מלאים כ"ט כ"א פונה לכרמו ולזיתו הבדיל הקב"ה שבט הנבחר והמציא להם פרנסתם בריות בלי שום עבודה וחרישה וקצירה ומש"ה הטיל עליהם ההוראה ושבט יששכר הפנוים ג"כ ע"י שמצוי' להם פרנסתם מזבולון ע"כ יודעי בינה לעתים אבל ה"ה כל מי שעושה מלאכתו עראי ותורתו עיקר ומטיל ע"ע עול תורה ועול הצבור ומסתפק במה שהציבור מזמינים לו פרנסתו ואינו רודף אחר רהבים ושטי כסף הן המה הנגשים אל ד' להיות שופטים עכ"ד ז"ל ע"ש וא"כ לפי"ד הא דכתיב בכל מקים כהנים ולוים בשופטים הוא לאו דוקא רק שדיבר הכתוב בהווה וא"כ ה"ה בקרא דובאת אל הכהנים הלוים וגו' הנאמר בפ' שופטים (י"ז פסוק ט') י"ל כן, ומד' הספרי ופסקה הרמז"ל הנ"ל מבואר להיפך מזה רק דבאמת דרשינן מינה דצריך להיות ההגה"ה בסנהדרין השופטים וכהנים לוים וצ"ע

נחזור לענין מלך שאנו עסוקים בו ראיתי בלח"מ שם (פ"ג מהל' מלכים ה"א) שכ' אמרו בתוספתא פ"ד מסנהדרין וכתב לו שתהא כתיבה לשמו כו' עכ"ל והוא פלא דמשמע מדבריו שמצא ד"ח בתוספתא ולמה הוצרך להביא ממרחק לחמו הלא כן מבואר במשנה ערוכה בסנהדרין (כ"א:) וכותב לו ספ"ת לשמו וכ"ה בש"ס שם ופסקה הרמב"ם ז"ל בפ"ז מהל' ספ"ת ה"ב וז"ל והמלך מצוה עלי' לכתוב ספ"ת אחד לעצמו לשם המלך עכ"ל וע"ש בכ"מ שציין מקורו ממשנה הנ"ל ומה שלא כתבה רבינו ז"ל בהל' מלכים שם משום דשם אין מקום דיני כתיבת ספ"ת רק רמזה בקיצור כיון דאיירי בדיני מלך שצריך לכתוב לו ספ"ת אבל האיך צריכה להיות נכתבת ל"כ שם וסמך עצמו עמש"כ בהל' ספ"ת אבל על הלח"מ שהביא ד"ז בשם תוספתא קשה וביותר יפלא על הגאון בעל מנ"ח ז"ל במצוה תק"ג שהביא ד"ז לחידוש מד' הלח"מ הנ"ל שמביא תוספתא וכתב לו שתהא כתיבה לשמו עש"ה ומה מצא יותר בתוספתא שהביא הלח"מ מבדברי המשנה המפורשת וכ"פ הרמז"ל כנ"ל וצ"ע

וכה ראיתי במנ"ח שם שכ' דאע"ג דבהדיוט קיי"ל דמצוה מן המובחר לכתוב לו ספ"ת והקונה ספ"ת כחוטף מצוה מן השוק אבל מ"מ יד"ח המצוה של כתיבת ס"ת יצא כמו"ש רש"י להדיא במנחות (ל"ו) ע"ש מ"מ במצות כתיבת ספ"ת של המלך אינו יוצא בקונה ספ"ת מאחרים לפ"ד התוספתא הנ"ל שצריך שתהא כתובה לשמו א"כ בקנה הרי לא נכתב לשמו והביא מס' משנ"ח שכ"ב