אמרי כהן סט

לו למרע"ה חלק גדול בביזה הנ"ל בתורת קידושין ועי"ז הי' עשיר [ומה דהי' נביא קודם שנטל ביזת מצרים מזה ל"ק כלל דאז הי' עוד קודם מ"ת ול"ה עוד נביא לישראל דקודם מ"ת גם ישראל נקראים בני נח כנודע א"כ י"ל דל"ה עוד דין זה דנביא צריך להיות עשיר] ושפיר השרה הקב"ה שכינתו על מרע"ה משא"כ כשנשתברו הלחות ואגלאי מילתא למפרע שנתבטלו הקידושין דביזת מצרים וביזת הים. והוצרך מרע"ה להרחיק עצמו מליקח חלק בביזה הנ"ל כיון דהוא השתמש בשם המפורש ואסור לו להנות משל אחרים. וההיתר שנטל חלק בביזה הי' רק מטעם שהוא בתורת קידושין מאת ד' אבל כיון שנתבטלו הקידושין שוב הי' נקרא הביזה של אחרים ואסור לו להנות ממנו וכמו"ש במרכה"מ הנ"ל וא"כ שוב ל"ה מרע"ה עשיר לכן שוב א"ל הקב"ה פסל לך פסולתן שלך יהא כדי שיתעשר מרע"ה מזה ויהא ראוי להלן ג"כ להשראת השכינה וילפינן מזה דאין הקב"ה משרה שכינתו כ"א על עשיר ג"כ

ואם חומה היא נבנה עליה טירת כסף ליישב דברי המדרש הנצב לעיל ר"ד עה"כ פסל לך הפסולת שלך משם העשיר משה אמר הקב"ה בדין הוא שיטול אותן פסולת משה למה, אלא ישראל שלא נתעסקו במצות נתתי להם כל טוב ארץ מצרים שנא' והשם נתן את חן העם והעשירו ומשה שנתעסק בעצמותי' של יוסף יהי' עני. פי' דעד עתה שלא נשתברו הלחות ל"ה שייך טענה זו דהא גם משה רבע"ה נטל חלק בביזת מצרים מכח הקידושין שבזה קידש השי"ת את עמו ישראל אבל עתה ששבר מרע"ה את הלחות ונתבטלו הקידושין למפרע א"כ ימצא דמרע"ה שעסק בעצמותי' של יוסף והוצרך להשתמש לזה בשם המפורש וא"כ אסור לו ליהנות משל אחרים וא"כ אסור לו ליטול חלק בביזת מצרים והים אם לא מטעם הקידושין וא"כ יהא עני לכן אמר הקב"ה אתן לו את הפסולת שיעשיר ומיושב לנכון דברי המד"ר בס"ד כפתור ופרח ויותר מזה לא אוכל להאריך כי אני מוקף בחבילי טרדין ועוד חזון למועד אחר ברצהשית"ב

והנני ידידך דו"ש באהבה

יחיאל מיכל הכהן האללענדער

סימן טו

ב"ה יום ב' דסליחות תרצ"ה

אעתיק בזה מה שכתבתי במכתבי לכבוד דודי הרב הגאון הגדול אבד"ק פרעמישלאן שליט"א

בטור או"ח (סי' תקפ"ה) כ' בזה"ל וכ"כ בעל העיטור מסתברא שאם ש"ץ יודע לתקוע הרשות בידו אלא מנהג הראשונים שהיו זריזין במצות ומחבבין אותן כאו"א נוטל חלקו כדי לקבל שכר עכ"ל וצ"ע מה שסיים בלשונו כדי לקבל שכר דאם איירי באנשים שהיו זריזין במצות וחיבבו אותם אטו בשביל זה קיימו המצות כדי לקבל שכר והא כבר הזהירנו התנא במס' אבות אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב ע"מ לקבל פרס וכו' ואם כי התוס' במס' פסחים (ח':) בד"ה שיזכה לעוה"ב כתבי לחלק דאם איני תוהא על המצוה שעשה אפי' לא יבוא הטובה שמצפה הר"ז צדיק גמור ומותר לעשות ע"מ לקבל פרס בכה"ג ע"ש מ"מ בודאי דגם התוס' מודים דאם עושה המצוה בלי ע"מ לק"פ כלל טפי עדיף מינה א"כ כיון דבעל העיטור איירי בכאן מזריזין במצות ומחבבין אותם א"כ למה נקיט בלשונו כדי לקבל שכר כיון שז"א מן המובחר והנ"ל ליישב דהנה באמת יש להבין מאי חביבות המצוה איכא בזה שרוצים לתקוע בעצמן הא עיקר מצות תקיעת שופר היא השמיעה וא"כ אפילו לא יתקעו בעצמן הרי הן שומעין התקיע"ש מאחר ועונין אמן אחר הברכה וא"כ מה עדיפותא איכא בזה שרוצים לתקוע בעצמם מאם הי' שומעים מאחר ויוצאים יד"ח וצ"ל עפי"מ דאמרי' בברכות (נ"ג.) לחד מ"ד אחד המברך ואחד העונה אמן במשמע אלא שממהרין למברך יותר מן העונה אמן ופרש"י שממהרין למברך ליתן שכר ע"ש ועי' במג"א או"ח (סוס"י ר"א) שכ' דהכי קיי"ל כמ"ד דאחד המברך ואחד העונה אמן ולא כמ"ד דגדול העונה אמן יותר מן המברך ע"ש ובש"ך חו"מ (סוס"י שפ"ב) שהאריך בעני"ז יעיי"ש וא"כ עיקר העדיפות בכאן שהרי ממהרין למברך יותר מן העונה אמן ולכן הדרו הראשוני' לתקוע בעצמן שמברכין בעצמן דאותו העושה מצוה בעצמו דמי' למברך והיוצא יד"ח ע"י השמיעה דמיא לעונה אמן וכמובן וא"כ כיון דעיקר החיבוב לתקוע בעצמו משום שממהרין למברך כו' וזה הוא ליתן שכר כפרש"י הנ"ל משוה"כ דקדק בעל העיטור וכ' בלשונו הזהב דכ"א ואחד נוטל חלקו כדי לקבל שכר דייקא וכנ"ל

בש"ע שם (סי' תקפ"ו סעי' כ"א) ברמ"א שם כ' עמש"כ המחבר שם וע"י נכרי מותר דהוי שבות דשבות פי' איסור אמירה לנכרי באיסור דאורייתא הוא משום שבות שאחז"ל לשבות מזה אמירה לנכרי ובאיסור דרבנן הוא שבות דשבות עכ"ל הגהות רמ"א ע"ש ויפלא לפע"ד דמה בא רבינו הרמ"א ז"ל להשמיענו בזה ואטו עד השתא אכתי לא ידעינן מהו הפירוש דשבות דשבות והא עיקר דין זה כבר מבואר לעיל בש"ע או"ח (סי' ש"ז סעי' ה') ע"ש וברמ"א שם שרמז לכאן וא"כ למה המתין הרמ"א ז"ל לפרש בכאן דוקא, גם מש"כ שאחז"ל לשבות מזה אמירה לנכרי צ"ע כוונתו בזה ועי' ביד אפרים מהגאון מוהר"ז מרגליות ז"ל שהגי' את לשון הרמ"א ז"ל מכח זה ע"ש והנלפע"ד לבאר כוונת אדונינו הרמ"א ז"ל בלי שום הגהה דהנה בתשו' חות יאיר (סי' מ"ו) כתב לחקור בהא דאסרו חז"ל שבות דשבות בשבת שלא במקום מצוה עכ"פ אי ה"ד בששבות הא' מצד האמירה והשני מצד המלאכה אבל באמירה לגוי ומצוה לו לאמור לגוי אחר לעשות מלאכה אפי' דאורייתא י"ל דמותר דבכה"ג ל"ג חז"ל עכ"ד ז"ל ואמנם הגאון מוהר"ג אשכנזי ממיץ ז"ל (בס' חו"י סי' מ"ט) השיב לו לאסור גם אמירה לנכרי שיאמר לנכרי אחר והוכיח כן משבת (ק"נ.) דקתני לא יאמר אדם לחבירו לשכור לו פועלים ומוקי לה ר"פ בחבר נכרי ומתקיף לה ר"א אמירה לנכרי שבות ומוכח מזה דבאומר לנכרי לאמור לנכרי אחר אם רוצה להשתכר אסור עכ"ד ז"ל ושוב השיב לו הגאון בעל חו"י ז"ל (בסי' נ"ג) דאין ראי' מש"ס הנ"ל לאסור אמירה לנכרי לומר לנכרי אחר ותו"ד המה דיש להתבונן לענין מה אסרו חז"ל אמירה לנכרי לעשות מלאכה אם כבר למדנו דדיבור כזה אסור בשבת מקרא דממצוא חפצך ודבר דבר וצ"ל דלא דמי זל"ז דלא אסרה תורה רק דיבור שהוא מדרך בנ"א במו"מ למצוא חפציהם והיא השכירות אפי' לומר הי' נכון עמי לערב ע"מ לשכרו אסור דמאחר דלשון הי' נכון משמע כך הוי בכלל ודבר דבר כמו"ש הרמב"ם ז"ל וכש"כ אם שאלו אם רוצה להשתכר וכיון שנאסר זה