אמרי כהן סו

הפליא להראות בזה את עוצם בקיאותו להביא מכל מקום דכתיב בנ"י ואיכא ריבוי על גרים אבל מכ"מ הנך רואה שרבותינו הקדמונים ז"ל לא הסכימו לזה לומר דכל היכא דכתיב בנ"י צריך ריבוי על גרים דהא רבינו רש"י ז"ל בפי' עה"ת לעיל בפ' בא עה"כ כי כל אוכל מחמצת ונכרתה הנפש ההוא מעדת ישראל בגר וגו' פירש לפי שהנס נעשה לישראל הוצרך לרבות את הגרים עכ"ל הרי שהוא ז"ל מפרש מ"ש במכילתא הנ"ל לפי שהוא מעשה בישראל צריך להביא הגרים היינו שהוא מעשה נסים לישראל ולכן הו"א דגרים דלא היו בכלל הנס איפטרי מזה אבל לא מטעם דכתיב בנ"י דאי הוה ס"ל כדעת הגאון בעל התוה"מ הנ"ל הו"ל למימר בפשוט דאיצ"ק משום דכתיב מעדת ישראל הו"א דנתמעטו גרים אלא מטעם אחר קאתי עלה רש"י ז"ל למיפטר גרים משום דהוא לזכר הנס שנעשה לישראל ולא לגרים ומשוה"כ קמ"ל קרא דגם גרים חייבים בזה וכמשכ"ל בריש קונטריסי הנוכחי באורך הרי דלולי זאת היו גרים בכלל החיוב כמו ישראל אע"ג דכתיב מעדת ישראל ודלא כדעת הגאון ז"ל הנ"ל

וכן התוס' בסנהדרין (פ"ו.) ובסוכה (כ"ח:) ומנחות (ס"א:) הניחו ד"ז בצ"ע אי היכא דכתיב בנ"י ממעטינן גרים מזה וכתבו להוכיח מש"ס דסנהדרין שם דאמרינן דבנ"י אתיא למעוטי מי שחציו עבד וחציו ב"ח דלא מחייב עלה משום גונב נפש מבנ"י יעיי"ש וע"ז לא נמצא שום ישוב בד' הגאון בעל התוה"מ ז"ל שם כי לאחר כל החיפוש לא הביא משום מקום דאיכא ריבוי על גרים בגונב נפש יעיי"ש בדבריו וא"כ שוב קמה וגם נצבה ראי' התוס' מגונב נפש דלא ממעטינן גרים אע"ג דכתיב בנ"י

ומלבד זה יפלא לפע"ד דא"נ כן דהא דצריך לרבות גרים בכ"מ הוא משום דכתיב בנ"י א"כ הוא גופה קשיא דלמה הוצרך לכתוב בנ"י, ונצטרך אח"כ ריבוי לגרים לא נכתוב בנ"י וממילא לא נצטרך לרבות גרים ואין לומר דבנ"י איצטריך למעט גוים שאינם בנ"י ז"א דפשיטא דהנכרים אינם בכלל סתם מצות שבתורה דכה"ת כולה לישראל ולא לב"נ ומהכ"ת איצטריך למעוטינהו וא"כ שוב קשה כנ"ל דלמה הוצרך המיעוט דבנ"י שיצטרך ריבוי אח"כ לגרים ומעתה שסתרנו ד' הג' בעל התוה"מ הנ"ל א"כ צ"ע דלמה הוצרך בתו"כ לרבות גרים שמביאין חטאת כישראל מקרא דנפש ואטו לא ידעינן דגר שוה לישראל לכל המצות שבתורה וכנ"ל

והנלפע"ד בישוב ד' התו"כ דהנה בש"ס דשבת (ס"ח:) פליגי רב ושמואל עם ריו"ח ור"ל בתינוק שנשבה בין הנכרים וגר שנתגייר, לבין הנכרים שלא ידע בתחילה קודם שחטא שזה חטא הוא מעולם ועבר וחטא בשוגג בדבר שצריך להביא חטאת ואח"כ נודע לו שחטא דלרב ושמואל חייב בכה"ג אע"ג שלא ידע מעולם מקודם שאיסור הוא ולריו"ח ור"ל פטור כיון שלא היתה לו ידיעה מתחילה עש"ה וקיי"ל להלכה כרב ושמואל דחייב להביא קרבן חטאת בכה"ג כמוש"פ רבינו הרמב"ם ז"ל בפ"ב משגגות ה"ו ע"ש ומעתה י"ל דהיינו דמצריך קרא בתו"כ לרבות הגרים לחיוב חטאת מקרא דנפש היינו גרים שנתגיירו, בין הנכרים שלא ידעו מהחטא אעפ"כ אם נודע לו אח"כ שחטא צריך להביא חטאת כישראל גמור אע"ג שזה ל"ה לו ידיעה בתחילה שזה חטא הוא כלל

ובזה י"ל מה שהקשו הכ"מ והלח"מ שם ע"ד רבינו הרמז"ל דלמה פסק כרב ושמואל לגבי ריו"ח ור"ל והא הלכתא בכ"מ כריו"ח ור"ל לגבי רו"ש ולהנ"ל ניחא דמסתימת ד' התו"כ מוכח דהלכה כר"ש דגר שנתגייר בין הנכרים מביא חטאת

ובעני"ז ראיתי לרבינו הרמב"ם ז"ל בפ"ז משגגות ה"ב שכ' בזה"ל כלל גדול אמרו בשבת כל השוכח עיקר שבת ושכח שנצטוו ישראל על השבת כו' או נתגייר קטן והוא בין העכו"ם אעפ"י שעשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה אינו חייב אלא חטאת אחת שהכל שגגה אחת היא עכ"ל ובכ"מ שם עמד עמש"כ רבינו שנתגייר קטן דאפי' בנתגייר גדול נמי אפשר שלא ידע מצות שבת ותי' משום דאם נתגייר גדול ודאי שהודיעוהו מצות שבת אבל גר קטן שמטבילין אותו ע"ד ב"ד א"צ להודיעו עכ"ד ז"ל. ולי צ"ע דלפימ"ש התוס' בכתובות י"א) בד"ה מטבילין אותו ע"ד ב"ד דגר קטן שמטבילין אותו ע"ד ב"ד הוא רק מדרבנן דמדאורייתא אין זכי' לקטן ושוב הקשו דהאיך הוי גר מדרבנן ושרינן ליה בבת ישראל וקדושיו קדושין הא מה"ת עכו"ם הוא ותי' דקסבר כמ"ד ביבמות (פ"ט:) דיש כח ביד חכמים לעקור דבר מה"ת בקום ועשה עש"ה וא"כ לפי"מ דקיי"ל כמ"ד דאין כח ביד חכמים לעקור דבר מה"ת בקו"ע רק בשוא"ת א"כ ל"ה גר קטן לכל מילי רק לד"ז דל"ה עקירה בקו"ע דבשוא"ת יש כח ביד חכמים לעקור דבר מה"ת וא"כ האיך כתב רבינו ז"ל דבנתגייר כשהוא קטן וחטא אח"כ מביא קרבן חטאת והרי כיון דמה"ת ל"ה גר ועכו"ם הוא הרי א"צ להביא חטאת וא"כ אי מקריבין אנן חטאת עבורו הו"ל חולין בעזרה מדאורייתא והו"ל עקירת דבר מה"ת בקו"ע כדאמרי' ביבמות (צ'.) וזה אין כח ביד חכמים לעקור דבר מה"ת וכנ"ל ואמנם י"ל דרבינו הרמב"ם ז"ל לשיטתי' אזיל דהרב המגיד כ' ברפכ"ט מה' מכירה דדעת רבינו ז"ל דבדעת אחרת מקנה אותו במתנה קנה הקטן מדאורייתא ע"ש והרב המגיד כ' בפרק הנ"ל הי"א דדעת אחרת מקנה בקטן שמועיל הוא מטעם זכי' דזכין לקטן וכמו שביאר בקצוה"ח (סי' רל"ה סק"ד) דבריו באורך יעייש"ה וא"כ מוכת דד' הרמז"ל דקטן אית ליה זכיה מדאורייתא כמו שיש סוברים כן והובא בתוס' ובהרה"מ שם מדמהני בקטן דעת אחרת מקנה מדאוריית' במתנה עכ"פ וזה הוא רק משום זכי' וא"כ כיון דס"ל דזכין לקטן מדאורייתא שוב מועיל גם גירות בקטן מדאוריית' מטעם זכי' בקטן ושפיר כ' בגר הנ"ל דמביא חטאת בחטא ול"ה עקירת דבר מה"ת כלל וכמובן

סימן יד

ב"ה יום ב' ויק"פ תרצ"ו

שוכט"ס לכבוד ידינ"פ הרב הה"ג החו"ב וו"ח במ"ס מו"ה אלקנה זאבערמאן נ"י האבד"ק ירדאנוב

יקרתך עם חידו"ת היקרים לנכון קבלתי במועדו ורציתי לכתוב לך תיכף תשו' למען כת"ר אך הייתי מוטרד בכמה טירדין של"ה באפשרות ליקח לי פנאי לעיין בד"ת שבאו במכתבך עתה באתי להשיב עד"ת אך בקצרה כפי מסת הפנאי

כ"ת הביא ד' החת"ס בתשו' חיו"ד (סי' רל"ג) שכ' בשם מורו הגאון החסיד שבכהונה מוהרנ"א