אמרי כהן סה

רצו בשליחות הכהנים המקריבים אהרן הכהן ובניו הרי נתבטלה השליחות ושוב אין להם חלק בקרבנות צבור לפי דעתם אבל הרי מרע"ה ידע האמת דכהני שלוחי דרחמנא נינהו וא"כ שוב לא היו יכולין קרח ועדתו לעכב ולבטל שליחות דכהנים דאינם שלוחיי' כלל וא"כ שוב יש להם ג"כ חלק בקרבנות צבור שנקרבו ע"י אהרן הכהן ובניו וז"ש מרע"ה יודע אני דייקא שיש להם חלק בקרבנות צבור כו' עכדה"ק ולדרכינו יתכן לומר דהא כבר כתבנו דלכן הי"ל חלק בקרב"צ לדתן ואבירם אף שהי' כמומרים וכנ"ל מכ"מ כיון שהיו כגרים ע"י קבלת התורה בסיני נתקבל קרבנם אף שהיו מומרים לפי"ד הקר"ע הנ"ל

ומעתה י"ל דבעיקר הדבר אם ישראל בשעת מ"ת היו כגרים יש לעיין ביה אם שכ"מ מש"ס דיבמות (מ"ו:) הנ"ל מכ"מ הרי כבר האריכו בספרים ובראשם הגאון משל"מ בספרו פר"ד אם ישראל קודם מ"ת הי' להם דין ב"נ או כבר יצאו מדין ב"נ עוד בימי האבות שקיימו כה"ת והדברים עתיקים וא"כ א"נ דכבר יצאו ישראל קודם מ"ת מדין ב"נ והתחלת התורה הי' לאבותינו ע"ה מדשמרו שבת ולמדו תורה כמ"ש הפר"ד בודאי ל"ש לומר דבשעת מ"ת היו ישראל כגרים דשאני גר דמקודם גירותו הי' לו דין ב"נ ועכשיו נעשה ישראל משא"כ ישראל עוד קודם מ"ת הי"ל דין ישראל לכ"ד והנה בחת"ס עה"ת פ' שמות עה"כ מי שמך לאיש שר ושופט עלינו וגו' כ' לפרש עפ"י המדרש דל"ה משה אז רק בן י"ב שנה וא"כ אינו ראוי להיות עד או דיין ושופט כלל לישראל רק לב"נ שלא נאמרו שעורים לב"נ אלא לישראל ולדידהו אין חילוק בין גדול לקטן וזהו מי שמך לאיש דייקא שתהי' "איש" ולא קטן להיותך ראוי להיות שר ושופט "עלינו" דייקא כי ישראל אנחנו עכ"ד ז"ל ע"ש. וזה הרי היו דתן ואבירם כפרש"י שם עה"כ שני אנשים עברים ע"ש וא"כ לדעת דתן ואבירם שהי' להם דין ישראל כבר אז במצרים עוד קודם מ"ת ממילא בשעת מ"ת ל"ה דינם כגרים כיון שכבר היו ישראלים מקודם כנ"ל וא"כ דלדעתם ל"ה כגרים א"כ אין להם חלק בקרב"צ דכיון דמומרים היו הרי התורה מיעטה מכם להוציא את המומר אך באמת ישראל בשעת מ"ת הי' כגרים ממש וכמו שפירש"י ביבמות שם בד"ה באבותינו שמלו בימי משה כשיצאו ממצרים ויצאו מכלל ב"נ לקבל התורה ולקבל פני השכינה עכ"ל וכמו שעשה עמהם מרע"ה מילה וטבילה הכל כגרים וא"כ א"ש מ"ש מרע"ה יודע "אני" דייקא שדינם כגרים וא"כ ממילא יש להם חלק בקרב"צ כו' משא"כ לדעת דתן ואבירם בלא"ה אין להם חלק בקרב"צ וא"ש עדה"פ בס"ד

אמנם כ"ז כתבתי לפלפל לפי דעת הקר"ע בפירושו דירושלמי הנ"ל אבל לקושטא דמילתא לא נהירא לפע"ד חידושו שחידש דמגרים מקבלין אף אם הם מומרים כמו מאוה"ע דבאמת יש להתבונן בטעמא דמילתא דגלי קרא שבכם חלקתי ולא באומות שמאוה"ע מקבלין אפי' מהמומרים לע"ז קרבנות נו"נ ואטו עדיפי הם מישראל שאין מקבלין קרבנות אפי' נדבה יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא בתמי' ואך העיקר נראה בביאור הענין הזה דשאני אומה"ע שהקרבנות שהם מקריבין לגבוה אין בהם שום ענין כפרה וריצוי עיי' בזבחים (מ"ה:) א"ק לרצון להם ועכו"ם לאו בני הרצאה נינהו פרש"י להקב"ה הם שאינו מתרצה להם וע"ע בט"ז ליו"ד (סי' רנ"ד סק"ד) שהביא ד' הג"א בפ"ק דב"ב שכ' דלכן אין מקבלין מעכו"ם צדקה ומ"ש מנדרי' ונדבות שמקבלין מהם וז"ל ופי' לי מורי ר' אברהם לפי שנדרים ונדבות אין באין לכפרה עכ"ל ע"ש ועי' בס' מנח"פ ממורי הגז"ל ליו"ד שם שהעיר מקורו מש"ס דזבחים הנ"ל ומירושלמי נזיר ר"פ ב' נזירים דאמרי' יצא עכו"ם שאין לו כפרה עש"ה. וא"כ כיון שבלא"ה אין להם להאומה"ע שום כפרה וריצוי בקרבנות נו"נ שלהם שמקריבים עבורם משוה"כ התירה התורה לקבל אפי' מהגרועים שבהם המומרים לע"ז אבל ישראל שאפי' קרבנות נדרים ונדבות שלהם יש בכ"א כפרה והרצאה כדמוכח מכ"ד עיי' בפרש"י זבחים (כ"ט:) ד"ה דלאו בר הרצאה הוא שכ' אבל קדשים כגון עולה שמכפרת על עשה ושלמים שמביאין לדורן ליתן שלום בין ישראל לאביהם שבשמים כו' ע"ש וכ"ה בר"ה (ה':) אבל בקדשים דבני הרצאה נינהו ופרש"י אם לכפרה אם לדורן ע"ש וכ"ה מפורש בשטמ"ק כתובות (דף ל"ב.) דאפי' קרבן פסח כיון דאית ביה הרצאת דמים הוא מכפר ע"ש שכ"כ בשם הרא"ה ז"ל ולכן גילתה התורה שלא לקבל קרבנות ממומרים שבישראל כיון דהקרבנות בישראל הוא ענין רם ונשא או לכפרה או לדורן לרצות כנ"ל לא רצה השי"ת לקבל את זה ממומרים

ומעתה הדבר מובן שגם בגרים דפשיטא דמתכפרין ומתרצין בקרבנות כמו ישראלים גמורים דהא שוים הם לישראל לכל דבר שוב שוים גם לזה שלא תתקבל קרבנות ממומרים דגרים כמו ממומרים דישראל וא"כ אין מקום לד' הרב בעל קר"ע ז"ל והעיקר בפי' הירושלמי הנ"ל כמו שפירשוהו המהר"א פולדא ז"ל והתוה"מ הנ"ל

[שם ד' פסוק ב'] דבר אל בני ישראל לאמור נפש כי תחטא בשגגה מכל מצות ה' וגומר בתו"כ כאן דבורא דחובה פרשה א' איתא בזה"ל בנ"י מביאים חטאת ואין עכו"ם מביאין חטאת ואצ"ל מצוה שלא נצטוו עליהם ב"נ אלא אף מצוה שנצטוו עליהם ב"נ אין מביאין עליהם חטאת בנ"י אין לי אלא בנ"י ומנין לרבות את הגרים ואת העבדים ת"ל נפש עכ"ל התו"כ. בכאן הרחיב הגאון בעל התורה והמצוה ז"ל את הדיבור בהא דמצינו בכ"ד דמרבינן גרים מקרא למצות שבתוה"ק ובכ"ד כתוב בהדיא בקרא ריבוי לגרים ולמה לא נילף דגרים חייבים בכל המצות שבתורה כישראל כדילפינן כבר במכילתא פ' בא מהכתוב תורה אחת יהי' לאזרח ולגר מה ת"ל והלא כבר נאמר והי' כאזרח הארץ לפי שהוא אומר וכי יגור אתך גר א"ל אלא פסח שהשוה בו הגר לאזרח שאר כל מצות שבתורה מנין ת"ל תורה אחת יהי' לאזרח ולגר בא הכתוב והשוה את הגר לאזרח לכל מצות שבתורה וכ"א בספרי פ' בהעלותך עמש"ש חקה אחת יהי' לכם לגר כו' ולמה פרטה התורה במקומות הרבה חיוב של הגר ביחוד ולכן ביאר הוא ז"ל דמה דנתרבו מתורה אחת לגר ולאזרח גרים ה"ד במצות שאין כתוב בהם בנ"י שחיובם שוה בגר ובאזרח אבל בכ"מ דכתיב בנ"י לא למדנו מזה והוצרך הכתוב לבאר תמיד ע"י ריבוי שגם הם בכלל עי' שם בדבריו ז"ל שהוכיח במישור מכמה מקומות מאוד שאיכא ריבוי לגרים וע"כ הוא משום דכתיב בנ"י והו"א דנתמעטו גרים ולכן הוצרך לרבינהו מקרא ופירש בזה כוונת המכילתא פ' בא פ"י כל אוכל מחמצת וכולי בגר ובאזרח הארץ לפי שהוא מעשה בישראל צריך להביא הגרים אף כל שהוא מעשה בישראל צריך להביא הגרים ר"ל דכתיב שם בנ"י עכתו"ד ז"ל ולפעד"נ בזה אם כי הגאון ז"ל