אמרי כהן סד

תו"מ עה"ת פ' נשא מ"ש בזה ולהנ"ל י"ל דילפינן מזה שמרבינן גרים לכפי' וזה הוא מטעם שהנפש הוא משורש טוב וז"ד אי אמרי' גר שנתגייר כקטן שנולד דמי וכנ"ל ובתשו' להגאון בעמח"ס ראשית בכורים על מס' בכורות הארכתי בחקירת החת"ס הנ"ל ובדברי התשו' חו"י (סי' ע"ט) בעני"ז יעיי"ש ואכמ"ל

ובס' התורה והמצוה בתו"כ הנ"ל כ' בזה"ל ומ"ש לרבות הגרים פי' שקרבנם טעון סמיכה עכ"ל. ועפ"י דבריו תתיישב קושי' התוס' בסנהדרין (פ"ו) בד"ה בנ"י למעוטי כל בהא דדרשינן במנחות (צ"ג.) בסמיכה בנ"י סומכין ואין הנכרים סומכין וגר ומשוחרר לא ממעטינן והרי בפ' כל המנחות באות מצה (ס"א:) גבי תנופה אמרינן בנ"י מניפין ואין הנכרים מניפין ואין לי אלא בנ"י גרים ועבדים משוחררים מניין ת"ל המקריב אלמא דכיון דכתיב בנ"י צריך ריבוי על גרים ע"ש שלא מצאו לתרץ כ"א כתבו דיש שום ריבוי דמרבינן מיניה גרים ומשוחררין עש"ה. ולפי הנ"ל הרי מצאנו את המקום שדרשינן מינה לרבות הגרים בקרבנו' והיינו רק למצות סמיכה וכנ"ל דלהקרבה פשיטא דיכולין להקריב כיון דאפי' ב"נ נודרין נו"נ כישראל וכנ"ל וש"מ דלא ממעטינן גרים ומשוחררים ממצות סמיכה מדכתיב בנ"י

עוד ראיתי בתוה"מ שם שכ' בהא דאיצ"ק לרבות הגרים שדינם כדין ישראל לענין שהמומר אין מקבלים ממנו קרבן כי ממומר עכו"ם מקבלים כמ"ש בחולין (ה'.) בכם חלקתי ולא באומות וכ"ה בירושלמי דשקלים פ"א ה"ד אר"א מתניתין בנכרים אבל בכותים לא ותני כן אדם לרבות את הגרים מכם להוציא את המומרים ע"כ וכוונתו דממנ"פ אין דין כותי כנכרי דאם כשירים הם הא הגר מקבלים ממנו הכל ואם מומרים הם מומר ישראל אין מקבלים הימנו גם נדרים ונדבות עכ"ד ז"ל ע"ש. והנה כפירושו שפי' הוא ז"ל ד' הירושל' דשקלים הנ"ל פי' בפי' הרב ר' אליהו מפולדא ז"ל על הירושלמי שם אבל בפי' הקרבן עדה לירושלמי שם פי' את הירושלמי הנ"ל ממש להיפך וז"ל שם בד"ה אדם כי יקריב מכם קרבן ודרשינן אדם לרבות את הגרים וקשיא למ"ל קרא תיפ"ל דלא גרע מעכו"ם דאיתרבו מאיש שנודרין נדרים ונדבות כישראל אלא לאשמועינן דהא דכתיב מכם למעט מומרים דוקא מומרים מישרא אבל מגרים אפי' ממומרים מקבלין וה"ק מכם בכם חלקתי ולא באומות כדאיתא בפ"ק דחולין והשתא מכותים אע"פ שחזרו לסורם מקבלין מהם עכ"ל ע"ש. ולפירושו בירושלמי יוצא ד"ח מאוד דדוקא בישראל מחלקינן בין כשרים למומרים אבל בגרים אין חילוק ומקבלים קרבנות אפי' ממומרים ולזה איצ"ק על גרים שלעולם מקבלים מהם קרבנות אפי' ממומרים שבהם והוא להיפך מפי' הרא"פ והתוה"מ הנ"ל בירושלמי

וכדמות ראי' הי' נלפע"ד להביא לפי' הקר"ע הנ"ל מיבמות (מ"ז:) דאמרי' שם טבל ועלה הרי הוא כישראל לכל דבריו למאי הלכתא דאי הדר ביה ומקדש בת ישראל ישראל מומר קרינא בי' וקדושיו קדושין ע"ש ויפלא דמדוע נקיט דוקא, הא דמקדש בת ישראל ואטו לא נפק"מ בזה שא"י לחזור בו מגירותו רק ד"ז ולא יותר והא טובא נפק"מ אם עדיין דינו כישראל ואם המיר הוא כישראל מומר הרי הוא מהמורידן ולא מעלין כמבואר בע"ז (כ"ו:) משא"כ אם דינו כנכרי הרי הוא מלא מעלין ולא מורידין והול"ל בקיצור דאי הדר ביה ישראל מומר קרינא ביה והוי ידעינן ממילא דהוא כישראל מומר לכל דבר ולמה נקיט הנפק"מ דוקא לענין קדושין אבל לפי"ד הקר"ע הנ"ל יתכן דבא לדייק דלא לכל מילי דין הגר שהומר כישראל מומר דדוקא לענין קדושין אם קידש בת ישראל קדושין קדושין ודכותיה אבל יש דבר שיש חילוק בינו לישראל מומר דמישראל מומר אין מקבלין ממנו קרבן משא"כ בגר מומר שמקבלין ממנו קרבן א"כ לא הו"מ למינקט סתמא דהוא כישראל מומר לכל דבר והבן

ועוד עלה בדעתי לה"ר לד' הקר"ע דעפי"ד תתיישב מה שקשיא לי בהא דכתיב בפ' קרח שביקש מרע"ה אל תפן אל מנחתם ופרש"י שאמר מרע"ה יודע אני שיש להם חלק בתמידי צבור אף חלקם לא יקובל לפניך לרצון תניחנו האש ולא תאכלנו ע"ש והוא מד' המד"ר שם וקשה דלמה הוצרך מרע"ה להתפלל על דבר זה דמשמע דלולי תפילתו הי' מקבלים לרצון את חלקם בקרב"צ והא ממומר אין מקבלין קרבן כדכתיב מכם להוציא את המומר והם היו כמומרים כמו שמשמע בירושלמי פ"י דסנהדרין ה"א דקאמר רב קרח אפיקורס הי' כו' באותו שעה אמר קרח אין תורה מן השמים ולא משה נביא כו' ע"ש ובפרט דמשמע מהכתוב דקאי אדתן ואבירם והחת"ס בספרו תו"מ עה"ת שם כ' דדתן ואבירם היו מוסרים שמסרו למרע"ה אל פרעה על מה שהרג המצרי כידוע ומסור דינו כמומר לענין שחיטה כמבואר בש"ע יו"ד (סי' ב') וא"כ אין מקבלים ממנו קרבן כמו ממומר ע"ש בד' ז"ל וא"כ למה הוצרך להתפלל ע"ז שלא תתקבל קרבנם לרצון וכבר נתעוררתי ע"ז בדרוש לש"ש שנה זו שאמרתי בקהל עם ע"ש מש"כ בזה אבל לפי"ד הקר"ע דמגרים מקבלים קרבנות אפי' הם מומרים א"ש דהא ישראל שבאותו הדור שקיבלו את התוה"ק בה"ס היו כגרים כדמשמע להדיא בש"ס יבמות (מ"ו:) ע"ש וא"כ אפי' היו נדונים כמומרים הי' מקובל קרבנם לגבוה לרצון והוצרך מרע"ה להתפלל אל תפן אל מנחתם וכנ"ל

ולכאורה איכ"ל דאם הי' דינם כגרים שוב אין להם עונש על מה שעשו קודם שנתגיירו כדאמרי' ביבמות (מ"ח:) דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי וא"כ אין עונש לדתן ואבירם מה שמסרו על משה רע"ה שהי' עוד קודם מ"ת ועכשיו אין להם דין מוסרים אבל ז"א דכבר כתבו התוס' בסנהדרין (ע"א:) בד"ה ב"נ שבירך את השם כו' לחלק דהא דאין עונש לגר על קודם הגירות היינו בדיני שמים אבל מה שנתחייבו בדיני אדם לא מיפטר ע"י הגירות ע"ש ובתשו' חו"י (סי' ע"ט) מש"כ לבאר דבריהם יעיי"ש. והכא הרי נתחייבו דתן ואבירם בדיני אדם במסירה שלהם ואף בדיני ב"נ נתחייבו דלא עדיף מסור מגרמא בנזקין שחייבים ב"נ כמ"ש מורי הגז"ל בס' מנחת פתים חו"מ (סי' שפ"ה ס"א) ע"ש וא"כ ממילא ליכא למיפטרי מצד הגירות

ועפ"י הדברים הנ"ל יש לומר בישוב לשון רש"י והמד"ר הנ"ל שאמר מרע"ה יודע אני שיש להם חלק בקרבנות צבור כו' ושמעתי בשם כ"ק מרנא הגאון הקדוש מוהרי"ד מבעלזא זצוקללה"ה זי"ע שדקדק דלמה אמר "יודע אני" דאטו רק מרע"ה ידע את זה והלא כ"א יודע זה והול"ל בסתמא כיון שיש להם חלק בקרבנות צבור והוא הקדוש ז"ל יישב הלשון לפי"מ דנודע שמחלקות קרח ועדתו עם מרע"ה הי' אם כהני שלוחי דידן או שלוחי דרחמנא וא"כ לדעת קרח ועדתו שהכהנים שלוחי דידן נינהו וא"כ כיון שהם עיכבו ולא