אמרי כהן סג

קאמר דאיש איש מרבה עכו"ם לענין ברכת השם משמע להדיא דדוקא משום דכתיב ב"פ מלת איש מרבינן ליה לנכרים אבל מלשון איש בלחוד לא משמע לרבות נכרים וכן ראיתי בס' בית האוצר מהגאון רי"ע ז"ל ח"א שהביא דברי הילקוט ריש בשלח דאמרי' התם ברצות ד' דרכי איש אלו ישראל שנאמר כל איש ישראל כו' ע"ש ומה שרמז הגז"ל לש"ס דערכין (ה':) איברא דכ"ה בש"ס שם דאמרי' בנ"י מעריכין ואין העכו"ם מעריכין יכול לא יהו נערכין ת"ל איש פרש"י משמע כל דהוא עכ"ל ע"ש וא"כ מבואר לכאורה דלשון איש בלחוד הוא ריבוי לעכו"ם אבל א"כ תקשה לנו מש"ס הנ"ל דמפורש יוצא דדוקא משום דכפל לשונו לומר ב"פ איש אז מרבינן עכו"ם ולא היכא דכתיב פ"א ואמנם מצאתי מקום להתיר את המבוכה שיש בענין הזה והוא בס' התורה והמצוה שעל התורת כהנים מהגאון מוהרמ"ל מלבים ז"ל בפ' בחקותי (סי' נ"ה) בד"ה דבר אל ב"י איש כי יפליא נדר שכ' בזה"ל כבר התבאר (ויקרא סי' ז') שכ"מ שכתיב בנ"י בא למעט עכו"ם ואף במקום דכתיב איש אינו מרבה עכו"ם בשום מקום רק אם כתוב איש איש בכפל כמ"ש בפ' אחרי אולם פה ריבה עכו"ם ממלת איש ויש בזה טעם כי כבר בארנו (ויקרא סי' יו"ד) שיש הבדלים בין שם אדם לשם איש ששם איש מוציא אשה וקטן ולא כן שם אדם ואדם מוציא העכו"ם ולא כן שם איש וא"כ בכ"מ בא שם איש למעט אשה או קטן וא"א לכתב שם אדם אולם פה אם תאמר שאין העכו"ם בכלל הי' לו לתפוס שם אדם שמוציא העכו"ם כי א"צ פה שם איש לא למעט אשה כמ"ש אם זכר אם נקבה ולא למעט קטן דהכל תלוי בהפלאה ואמר בסוף הפרשה עפ"י אשר תשיג יד הנודר אף אשה וקטן וא"כ ממ"ש שם איש מורה שבא לרבות עכו"ם עכ"ל הנצרך לענינינו עייש"ה ומעתה נתבאר לנו דדוקא בערכין דלשון איש הכתוב שם לא אתי למעט אשה וקטן והוא מיותר לרבות נכרים דאל"כ נכתב אדם וכנ"ל אבל בשקלים דלשון איש דכתיב אתי באמת למעוטי נשים וקטנים שאינם חייבין ליתן מחצית השקל וכמבואר בפ"א דשקלים מ"ג ובפרט לפי"מ שכתבתי דאתי לרבוי' גרים במצוה זו א"כ שוב א"א לרבויא מלשון איש זה נכרים כמו שעלה ע"ד הגאון בעל חת"ס זצ"ל אלא רק היכא דכתיב איש איש בכפל אז מרבינן נכרים ולא זולת

ומש"כ עוד הגאון ז"ל דמוקמינן איש לרבות מופהסמל"א דישראל בשקלים הוא פלא דע"כ לא פליגי הקדמונים דמאיזה זמן מתחיל החיוב לשקול שקלים דדעת הרמב"ם בפ"א מה' שקלים והרמב"ן בפי' עה"ת בפרשתן הוא דהחיוב מתחיל מבן יג"ש ואילך כמו בכל המצות ודעת הרע"ב והחינוך דהחיוב הוא רק מבן כ' שנה ולא קודם לזה אבל מופלא הסמוך לאיש שיתחייב לשקול מאן שמעת ליה דאמר הכי ואי לענין שיוכל לשקול הלא אפי' הוא קטן שלא הגיע לזמן מופהסמל"א יוכל לשקול כמבואר במשנה שם וצע"ג

ולכאורה יש להוכיח כדברי החת"ס מש"ס דערכין (ד'.) דאמרי' שם דסד"א דכהנים ליתנהו בערכין הואיל וכתיב וכל ערכך יהי' בשקל הקדש כל דאיתיה בשקלים איתי' בערכין והני כהנים הואיל וליתנהו בשקלים ליתנהו בערכין ע"ש וא"כ כיון דבערכין מרבינן מקרא דאיש מופהסמל"א כדמייתי הגז"ל מש"ס דנזיר (ס"ב.) אם נימא דבשקלים לא איתחייב מופהסמל"א א"כ האיך הו"א דכל דליתא בשקלים ליתא בערכין הא חזינן דמופסמל"א דאיתא בערכין וליתא בשקלים וע"כ מדרצה בש"ס דערכין לומר כנ"ל ש"מ דגם בשקלים מרבינן מופהסמל"א אבל לקושטא דמילתא אין ראיה מזה דכבר הקשה בשעה"מ פ"א משקלים כעין זה על דעת הסוברים דשקלים אינם חייבין כ"א מבן כ' שנה ואילך א"כ האיך רצה לומר בש"ס דערכין הנ"ל דכל דליתא בשקלים ליתנהו בערכין פחות מבן כ' יוכיח שליתא בשקלים ואיתא בערכין ותירץ דקטנים פחות מבן כ' שאני דכיון דאתי לידי חיוב שקלים כשיגיע לבן כ' שפיר קרינן בהו איתנהו בשקלים משא"כ כהנים דלעולם ליתנהו בשקלים עכ"ד ז"ל ע"ש וא"כ י"ל גם לדידן דס"ל דמבן יג"ש ואילך חייבים בשקלים דליכא למיפרך ממופהסמל"א דליתא בשקלים ואיתא בערכין דכיון דאתא לחיוב שקלים לכשיגדיל חשיב איתא בשקלים ולא נתמעט מכתוב הנ"ל ולפי"ז אידחי לה מש"כ בשעה"מ שם דמסוגיא דערכין הנ"ל הוציא רבינו הרמב"ם והרמב"ן ז"ל דגם פחות מבן כ' חייב בשקלים דלא ניח"ל בתי' הנ"ל ומכח זה דחו ד' הירושלמי שמוכח מינה דפחות מבן כ' פטור משקלים עכ"ד עש"ה ולפי הנ"ל אאפ"ל כן דהא גם לד' הרמב"ם והרמב"ן ז"ל צריכין לבוא לתירוצא הנ"ל דאל"כ יוקשה ממופהסמל"א וכנ"ל והבן

בפ' ויקרא (א' פסוק ב') דבר אל בנ"י ואמרת אליהם אדם כי יקריב מכם קרבן לה' וגומר. בתורת כהנים כאן דבורא דנדבה פרשה ב' אמרינן אדם לרבות את הגרים עכ"ל וצ"ע דלמה הוצרך לרבות את הגרים בכאן וע' באוה"ח הקדוש שהביא בשם בעל קרבן אהרן שהקשה דלמה צריך לרבות גרים כיון דקיי"ל דמקבלין אפי' מגוים נדרים ונדבות ותי' הוא ז"ל כי אם לא הי' ריבוי זה שמרבה גרים לא הייתי דורש הריבוי איש איש לרבות הגוים אלא לרבות הגרים לזה קדם תנא והודיע כי גרים נתרבו מייתור אדם א"כ איש איש למה בא לרבות הגוים עכד"ק ע"ש ואמנם עדיין צ"ע דלמה איצטריך באמת ריבוי על גרים כיון שהם כישראל לכל מילי ממילא ידעינן שמקריבין קרבנות כישראל וא"כ אפי' ל"ה כתיב שום ריבוי הוי משוינן גרים לישראל ואולי י"ל לפע"ד דלכן איצטריך ריבוי לגרים דבתו"כ ובש"ס בב"ב (מ"א.) ובכ"ד דרשינן מהא דכתיב יקריב אותו לרצונו מלמד שכופין אותו יכול בע"כ ת"ל לרצונו הא כיצד כופין אותו עד שיאמר רוצה אני וכבר נודע מש"כ רבינו הרמב"ם ז"ל בפ"ב מה' גירושין בטעם ענין הכפי' מחמת שנפש ישראלי חפץ לקיים המצוות רק שיצרו תוקפו ע"ש וע' בס' טל תורה ממורי הגאון ז"ל בע"ז (ב':) שכ' דמשוה"כ ל"ש ענין כפי' בנכרי וישראל גם קודם מ"ת הי' להם דין ישראל לענין כפי' מחמת שורש נפשם מאבות והביא מד' השמק"ב למנחות (ג') שכ' דל"ש כפי' בנכרי והיינו עפ"י ד' הרמז"ל הנ"ל עכ"ד מורי ז"ל עש"ה ולפי"ז הו"א לחלק דדוקא בישראל ששורש נפשם מאבות הוא טוב שייך בהו כפי' כהסבר הרמב"ם הנ"ל אבל גר שמשורש הוא מגזע עכו"ם ל"ש ביה ענין כפי' אם אינו רוצה לקיים דל"ש לומר בי' שבעצם הוא חפץ לקיים מצות השי"ת רק דהחומר מעכב כמו בישראל קמ"ל ריבוי דהאדם לרבות גרים לכל מש"כ בפרשה דהיינו שכופין את הגר ג"כ להקריב קרבן עד שיאמר רוצה אני דכיון שנתגייר וקיבל על עצמו דת היהידות נשתנה נפשו ונעשה ישראל וכמו"ד בש"ס דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי וא"כ אין לו התייחסות עם אבותיו כלל

וע' בחי' חת"ס לע"ז (ס"ד.) שחקר דמנ"ל לחז"ל ד"ז דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי עיי"ש ובספרו