אמרי כהן ס

שקיבל עליו שלא לעבוד ע"ז מוקמינן הכתוב דלא תוננו באונאת ממון ולא באונאת דברים ואע"ג דבבכורות (י"ג:) ממעטינן עכו"ם מאונאה מקרא דאל תונו איש את אתיו זה דוקא לחד מ"ד ולאידך מוקמינן רק למעט הקדש יעיי"ש דבעכצ"ל כן למ"ד דגזל נכרי מותר וכן י"ל לדידן הגם דגזל נכרי אסור דלא מוקמינן קרא למעט עכו"ם ואם קיבל עליו שלא לעבוד ע"ז יהא מוזהר על אונאתו כנ"ל ועוי"ל דהא דמזהיר על אונאת ממון בעכו"ם שקיבל עליו שלא לעבוד ע"ז היינו באונאה שע"י מקח טעות דז"ש גם בעכו"ם כמו"ש בתשו' ח"ץ (סי' ס"ח) דבמכר דבר שי"ב מום לגוי בטיל המקח והובא בתשו' אמרי יושר ח"א (סי' כ') עש"ה וממילא דהוזהר שלא להונותו במקח טעות אבל באונאת דברים ליכא לאוקמי דל"ש בעכו"ם כל וא"ש בס"ד

והנה מדברי התו"כ שהבאתי לעיל דאמרי' התם עה"כ דלא תרדה בו בפרך דבו אי אתה רודה בפרך אבל רודה אתה בן חורין בפרך וכן מבואר בתו"כ לענין הלאו דלא תעבוד בו עבודת עבד דבפועל בן חורין ל"ש הלאו הנ"ל ופסקה הרמב"ם ז"ל פ"א מה"ע ה"ז הבאתיו לעיל קשיא לי מש"ס דכתובות (מ"ג.) דמקשה שם אי בשאינה ניזונית מאי למימרא אפי' למ"ד יכול הרב לומר לעבד עשה עמי ואיני זנך הנ"מ בעבד כנעני דלא כתיב בי' עמך אבל עבד עברי דכתיב בי' עמך לא כש"כ בתו ע"ש ולפי"ד התו"כ הנ"ל מאי ק"ו היא בתו מעבד עברי הא אדרבה עבד עברי חמיר היא דהא חזינן שהקפידה התורה בע"ע דייקא שלא לעבוד עמו עבודת עבד וכן שלא לרדות עמו בפרך מפני שנפשו שפלה כמו"ש הרמב"ם שם משא"כ בסתם בן חורין שלא הוזהרה התורה על הלאוין הנ"ל שפיר י"ל דיכול לומר לו עשה עמי ואיני זנך והנה לפירש"י שם דקאי על הבת עם אחי' שפיר הקשה דמהכ"ת יוכלו האחין לומר לה עשה עמנו ואינו זנך אטו היא משועבדת להם וכמובן ואמנם הלשון דקאמר כש"כ בתו קשה עדיין דעכ"פ ק"ו ליכא מע"ע כנ"ל רק הי"ל להקשות בפשיטות דהא אין הבת משועבדת להאחין שיוכלו לומר לה עשה עמנו ואינו זנך ובפרט לפי' התוס' שם בד"ה לא בשאינה ניזונות שפירשו קושי' הש"ס אמאי היא של האב כיון שאינה ניזונת ממנו יעיי"ש קשה דמנלן באמת דאין מעש"י לאבי' בשאינה ניזונת ממנו דמע"ע ליכא ללמוד דשאני עבד שהחמיר בו התורה יותר מפועל בן חורין לענין הלאוין דרדי' בפרך ועבודת עבד כן החמירה בו של"י לומר לו עשה עמי ואיני זנך משא"כ האב שזוכה במעש"י מה"ת כדילפינן בכתובות לקמן (מ"ז.) מקרא אבל מכ"מ אינה שפחתו שפיר י"ל באמת דיכול האב לומר עשה עמי ואיני זנך וקמ"ל מתני' זה ומאי פריך וצע"ג

[שם כ"ג פסוק י"ב] ששת ימים תעשה מעשיך וביום השביעי תשבת למען ינוח שורך וחמורך וינפש בן אמתך והגר, בש"ס יבמות (מ"ח:) וינפש בן אמתך בעבד ערל והגר זה גר תושב אתה אומר זה גר תושב או אינו אלא גר צדק כשהוא אומר וגרך אשר בשעריך הרי גר צדק אמור הא מה אני מקיים והגר זה גר תושב ופרש"י גר תושב שקיבל עליו שלא לעבוד ע"ז ואוכל נבלות והזהירו הכתוב על השבת דמחלל שבת כעובד ע"ז עכ"ל ובתוס' הקשו על פרש"י דא"כ נפישי להו משבע מצות ובע"ז (ס"ד:) משמע דבשבע מצות שקיבלו ב"נ איקרי גר תושב ועוד דב"נ ששבת חייב מיתה אפי' בחול כ"ש בשבת ועוד דבפ' ד' מחוסרי כפרה (ט'.) אר"ע דגר תושב אין מוזהר על השבת עכ"ק ע"ש וראיתי בתשו' חת"ס או"ח (סי' ס"ב) שכתב בישוב ד' רש"י ז"ל דאין כוונתו לומר דגר תושב מצווה לשמור שבת במלאכת עצמו רק דכונתו לומר דכיון שרצה הקב"ה שיהי' בעיני ישראל כאלו כל מלאכתו עשוי' וגם בהמתו תשבות א"כ כל שנעשית מלאכתו של ישראל בשבת הוי אביזריי' דחילול שבת בישראל דהוה כעע"ז והנה גר תושב שהוא בן אדם בר דעת ועושה ע"ד עצמו ולא כבהמה ע"כ הוא עצמו מוזהר שלא תיעשה מלאכה דישראל ע"י דישראל המחלל שבת הוה כעע"ז וכן אם נעשית מלאכת ישראל ע"י בעל חי הו"ל אביזריי' דחילול שבת דהוא כעע"ז א"כ נהי דהג"ת מותר במלאכת עצמו דמלאכת גוי ל"ה כעע"ז אדרבה מצוה קעביד דגוי ששבת חייב מיתה מ"מ במלאכת ישראל דהוי בישראל כע"ז מוזהר גם הוא עליו בע"ז עכ"ד הח"ס ז"ל ולכאורה דבריו ז"ל צ"ע דכיון דהג"ת בעצמו אינו מוזהר על השבת האיך נאמר שהג"ת יהא מוזהר שלא תיעשה מלאכת ישראל בשבת על ידו משום דלגבי ישראל הו"ל חילול שבת והוא כעע"ז והרי אפי' בע"ז עצמה לא הוזהרו ב"נ כ"א מאיסור ע"ז אבל בלפני עור לא ומותר להכשיל לחבירו בע"ז דהא לאו דלפנ"ע לא נאמר כ"א לישראל אבל לא לב"נ וכ"כ בתוס' ע"ז (ט"ו:) בד"ה לנכרי מזבין לי' כו' עש"ה וא"כ למה מוזהר הג"ת שלא לעשות מלאכת ישראל בשבת מטעם דיהא לישראל חילול שבת והוי כעע"ז הא לא עדיף זה מלפנ"ע דע"ז עצמה שאין הב"נ מוזהר וכן הג"ת שדינו כב"נ גם צ"ע דמשמע מד' הח"ס ז"ל דכיון דמחלל שבת הוא כעע"ז והג"ת מכשיל לישראל במלאכתו שעושה לו הו"ל כאביזריי' דע"ז דהג"ת מוזהר ע"ז וז"א דהא כבר פסק הרמ"א ביו"ד (סי' קנ"ז ס"א) דכל איסור ע"ז אעפ"י שהוא לאו בעלמא יהרג וא"י חוץ בלאו דלפנ"ע לת"מ בע"ז דיעבור ואל ייהרג ומקורו מד' הר"ן בחי' לסנהדרין פ' בן סו"מ והי נו דלאו דלפנ"ע לא מיקרי אביזריי' דע"ז רק הוא לאו בפנ"ע ול"א בזה יהרג ואל יעבור יעיי"ש וא"כ ה"ה לענין הנ"ל אע"ג דהג"ת מכשיל לישראל בחילול שבת דהוא כעע"ז מכ"מ לגבי דידי' ליכא סרך איסור ע"ז מכח חילול שבת דהא לפנ"ע אינו חלק מהעבירה שמכשיל לחבירו רק הוא לאו בפנ"ע וא"כ מה ענין זה למחלל שבת דהיא כעע"ז שיהא הג"ת מציוה הא זה היא רק להמחלל שבת עצמו ולא להמכשילו ובחידושי ליבמות כתבתי בישוב ד' הח"ס דכונתו באם יכשיל הג"ת את ישראל במלאכה בשבת שנעשית ע"י והישראל לא ידע מזה כלום רק הג"ת יעשה בעצמו מלאכת ישראל והקב"ה הא רצה שיהא כל מלאכת ישראל עשוי' כבר בשבת וגם בהמתו תשבות א"כ בזה שהג"ת עושה מלאכת ישראל בשבת והישראל לא ידע מזה מביא את הישראל לאיסור בלי ידיעה ובלפנ"ע כזה שהאחר הוא שוגג גם ב"נ מוזהר שלא להכשיל לחבירו בכה"ג כמו"ש להדיא בחי' הגאון בעל חמדת שלמה ז"ל ליבמות (מ"ז.) דלפנ"ע כזה אסור מסברא גם בב"נ וה"ר מפרש"י פ' מטות עה"כ ואם הפר יפר וגו' שכ' דהוא נכנס תחתיו למדנו מכאן שהגורם תקלה לחבירו הוא נכנס תחתיו לכל עונשין והוא מהספרי ע"ש ולפי"ז מתורץ גם הקושי' השני' שהקשיתי על החת"ס הנ"ל דעד כאן לא אמרי' שהמכשיל לחבירו אינו עובר רק בלפנ"ע ואינו חלק מהעבירה שנכשל חבירו ע"י רק באופן שהנכשל הוא מזיד וליכא