אמרי כהן נט

ומעתה סרה מהר תמיהת בעל לח"מ הנ"ל מעל רבינו הראב"ד ז"ל דאיך דימה עבד לפועל דבפועל ליכא הלאו דעבודת פרך ולכן הותר בו גם עבודה שאין לה קצבה שהיא בכלל אזהרת דפרך לד' הרמז"ל משא"כ עבד ולפי הנ"ל שפתי הראב"ד ז"ל ברור מללו דהא חזינן לרבינו הרמב"ם ז"ל שכלל האיסור דעבודה שאין לו קצבה עם האיסור לעבוד עם הע"ע עבודה שא"צ לה אלא תהי' מחשבתו להעבידו וכו' וכו' וסיים על שניהם יחד ועובר בל"ת שנאמר לא תרדה בו בפרך ע"ש א"כ בודאי דכיוון למש"כ בתורה בתחילה ל"ת בו בפרך דמלאו הא' דרשינן בתו"כ הנ"ל לאסור בעבודה שא"צ לה ורוצה להעבידו כנ"ל דלאו הב' הרי איירי בעבודת פרך ממש דהיינו עבודה קשה ומזה לא איירי רבינו בהלכה זו ולפי"ז א"ש מה שלא השמעינו רבינו הרמז"ל בהלכה זו דהלאו הזה הוא דוקא בע"ע אבל בבן חורין אתה רודה בפרך כמו"ש לקמן בה"ז וכבר הרגיש בזה המנ"ח במצוה שמ"ו ומה שתי' דסמך עצמו אמש"כ לקמן בה"ז הוא דוחק גדול דשם איירי מהלאו דלא תעבוד בו עבודת עבד וכאן הרי איירי בלאו דלא תרדה בו בפרך ומה עני"ז לזה ואמנם לפי"ד הנ"ל א"ש דכיון דרבינו ז"ל איירי בכאן בלאו דלא תרדה בו בפרך הראשון שלא יעבוד עם העבד עבודה שא"צ לה וכי"ב ומזה לא נתמעטו בן חורין רק מלאו דל"ת בו בפרך הב' ממעטינן ב"ח כמבואר בתו"כ הנ"ל ומשוה"כ בדיוק ל"כ רבינו ז"ל בהלכה הנ"ל לחלק בין ע"ע לבני חורין דבלאו זה גם שניהם בכלל וא"כ יפה השיגו הראב"ד ז"ל מפועל שעובד בעבודה שאין לה קצבה וע"כ דזה לא נאסר בלאו דלא תרדה בו בפרך הראשון כד' הרמז"ל דאי"ל דשאני פועל שאינו עבד ולא נכלל בהלאו דלא תרדה בו בפרך כתי' הלח"מ הנ"ל דהא בלאו הזה אין חילוק בין עבד לב"ח ושניהם שייכים שלא לעבוד בהם בפרך כזה כדמשמע מד' התו"כ הנ"ל דלא דריש לה על לא תרדה בו בפרך הא' וככל הנ"ל

ואחרי שהודיענו אלקים כ"ז א"ש גם דברי הראב"ד בשמק"ב הנ"ל שכ' דבגר בן חורין אם עובד בו בפרך איכא הלאו דלא תרדה בו בפרך מק"ו מעבד והיינו בעובד בו בפרך שנאסר מלאו דל"ת בו בפרך הא' כגון שיאמר לו לעבוד עבודה שא"צ לה ומלאו זה הרי לא נתמעט ב"ח בתו"כ שם דכתיב בי' ויראת מאלקיך וא"כ ממילא דגם בן חורין נאסר מק"ו דעבד כיון דליכא מיעוט לב"ח בכאן ולשיטתו אזיל הראב"ד בזה כנ"ל אם הראב"ד הזה המוזכר בשמק"ב הוא הראב"ד ז"ל בעל ההשגות על הרמז"ל כן י"ל לפע"ד לחומר הנושא שלא יהא ד' הראב"ד ז"ל מוקשים כ"כ ודו"ק

ועפי"ז מתורץ ג"כ מה שקשה ע"ד הראב"ד בשמק"ב הנ"ל דהאיך כ' דמלאו דלא תרדה בו בפרך נכלל גם גר ב"ח מק"ו הא בקרא כתיב ובאחיכם בני ישראל איש באחיו לא תרדה בו בפרך והיכא דכתיב בני ישראל ממעטינן גרים וצריך ריבוי לגרים כמבואר ביבמות (ע"ד:) וע' בתוס' סוכה (כ"ח:) בד"ה לרבות הגרים מש"כ בזה ולפי הנ"ל דקאי אלאו דלא תרדה בו בפרך הא' א"ש דשם ל"כ בנ"י כלל

עוד ראיתי בסו"ד השמק"ב שם בשם הראב"ד ז"ל שכ' וקש"ל גר ד' הוו דכתיב בכי תצא לא תסגיר עבד וגומר וכתיב עמך ישב וגו' בטוב לו לא תוננו ואפשר דההיא נמי באונאת ממון הוא דהא כתיב בטוב לו עכ"ל ע"ש וע' במנ"ח מצוה ס"ג שהביא ד' הראב"ד אלו ותמה על תירוצו מד' הספרי שדרשו על הלאו דלא תונו הנ"ל שקאי על אונאת דברים והוא ז"ל תירץ עפימ"ש החינוך דעבד הוא יותר חלש ונבזה מן הגר א"כ אינו עובר בגר על הלאו דעבד דעבד שאני עכ"ד ז"ל ואני תמה על רבינו הראב"ד ז"ל פה קדוש יאמר זה הא הלאו הזה הוא דוקא בעבד הבורח מעם אדוניו מחו"ל לארץ ישראל כמו"ש כל הקדמונים ע' בספר המצות להרמז"ל מל"ת רנ"ה וכ"ה בסמ"ג ומקורו מש"ס דגיטין (מ"ה.) ובסתם עבד ליכא הלאו דלא תסגיר וכן הלאו דלא תוננו שקאי על העבד הזה שברח מחו"ל לא"י וא"כ מה ענין הלאו הזה לגר צדק שלא ברח מחו"ל כלל ואיננו עבד האיך נחשוב שבאונאת הגר יעבור. על הלאו דלא תוננו הכתוב בעבד שברח מחו"ל לארץ ישראל וליישב ד' הראב"ד בשמק"ב הנ"ל צ"ל דקש"ל כן לת"ק דברייתא דאית לי' בגיטין שם הכי דאמרי' התם לא ישבו בארצך פן יחטיאו אותך לי וגו' יכול בעכו"ם שקיבל עליו שלא לעבוד ע"ז הכתוב מדבר ת"ל לא תסגיר עבד אל אדוניו אשר ינצל אליך מעם אדוניו מאי תקנתו עמך ישב בקרבך ופרש"י לא ישבו בארצך בשבעה אומות כתיב עכ"ל וכ"ה דעת הסמ"ג במצוה מ"ט והראב"ד ז"ל בהשגות פ"י מה' עכו"ם ה"ו אבל דעת הרמב"ם ז"ל שם דקרא זה איירי בכל האומות ע"ש ואמנם לפי"ז דלמ"ד זה מוקמינן קרא דלא תסגיר עבד אל אדוניו וגומר בעכו"ם שמקבל עליו שלא לעבוד ע"ז וא"כ גם מה שסיים הכתוב ע"ז עמך ישב וגו' לא תוננו קאי עליו שאסור לנו להונותו וכ"פ באבן עזרא שם שמיירי בעבד שברח ממחנה העכו"ם לנו וכ"כ הרמב"ן ז"ל שם בפשט הפשוט בפי' הכתוב ע"ש ולפי"ז דמיירי בסתם עכו"ם שברח וקיבל עליו שלא לעבוד ע"ז ומה דקאמר קרא אל אדוניו אינו אדון שעבד אצלו אלא כפרש"י בגיטין שם בד"ה אל אדוניו אל תוציאוהו מביניכם להשיבו לע"ז שלו עכ"ל וא"כ ק"ו דגר צדק שמקבל עליו שלא לעבוד ע"ז וגם כל המצות שהוא בכלל אזהרת לאו זה כיון דמיירי בעכו"ם סתם שמקבל עליו שלא לעבוד ע"ז ואעפי"כ הזהיר בל"ת הנ"ל וא"כ שפיר י"ל דד' הראב"ד ז"ל הנ"ל שהקשה דבגר נמי ארבעה לאוין הוו קאי לת"ק דברייתא הנ"ל הא איכא ד' ובברייתא דב"מ שם משמע דליכא שום חולק דליהוו יותר משלשה לאוין באונאת הגר

ועפיכ"ז מתורץ תמיהת המנ"ח הנ"ל מעל ד' הראב"ד שתירץ דלא תוננו האמור שם מיירי באונאת ממון והא בספרי מבואר דלא תוננו הוא באונאת דברים כנ"ל ולפי הנ"ל י"ל דבספרי שם קאי להלכה דקיי"ל כר"א בר"י בגיטין שם דמוקי להאי קרא בעבד כנעני שברח מחו"ל לא"י ובדידי' שפיר י"ל דאיכא לאו דאונאת דברים כיון שהוא עבד וחייב בכל המצות כאשה עכ"פ אבל הראב"ד ז"ל הרי קאי בע"כ למ"ד בגיטין שם דהאי קרא מיירי בעכו"ם שקיבל עליו שלא לעבוד ע"ז בלבד א"כ א"א לומר שהזהיר בו מאונאת דברים דהא דרשינן בב"מ (נ"ט) דאונאת דברים ל"ש כ"א בעם שאתך בתורה ומצות ע"ש וא"כ איתמעט ב"נ אפי' הוא גר תושב מלאו דאונאת דברים ואפי' למ"ד בחולין (צ"ד.) דאסור לגנוב דעת הבריות אפי' דעתו של עכו"ם ע"ש היינו מדרבנן אבל מה"ת בודאי ליכא איסור בעכו"ם כיון דאפי' בישראל שאינו ירא השם ליכא אונאת דברים מכש"כ בב"נ שקיבל עליו רק שלא לעבוד ע"ז דליתא בי' הלאו דאונאת דברים וע"כ דלמ"ד זה דמוקי לקרא בעכו"ם