אמרי כהן נח

הנ"ל ולפי"ז קשה דמאי פריך בש"ס דב"מ (נ"ט) מ"ש מאנה דכתיבי שלשה לאוין וכו' לוחצו נמי שלשה כתיבי כו' ולפי שי' הרמב"ם ז"ל שם בהלכה ט"ז היינו לאוין דאל תונו איש את אחיו ולא תונו איש את עמיתו ולא תלחצנו ע"ש דבעכצ"ל לשיטתו דהכי הוי גרים בגמרא דהלוחצו נמי בשלשה וכמובן ומ"פ ודלמא הא דאמרי' בברייתא דלוחצו עובר בשנים היינו בלוחצו באונאת קרקע דשם ליכא רק ב' לאוין לא תונו איש את עמיתו ולא תלחצנו דאל תונו איש את אחיו אינו עובר באונאת קרקע ובישוב קושי' זו צ"ל דגם הרמב"ם ז"ל דעתו כד' הרמב"ן ז"ל בפי' עה"ת פ' בהר דגם בקרקעות איכא הלאו דאל תונו איש את אחיו שאסור להונות את חבירו בקרקעות ורק מרין ביטול מקח וכי"ב איתמעטו קרקעות ע"ש וע' במנ"ח מצוה של"ז שהוכיח דדעת הרמב"ם כהרמב"ן יעיי"ש טעמו ונימוקו ולפי"ז ל"ק כנ"ל דשפיר מקשה דבלוחצו נמי איכא שלשה לאוין דהא אפי' בלוחצו באונאת קרקעות עובר בג' לאוין והלאו דאל תונו איש את אחיו הוא בכלל

ופקחתי עיני וראיתי בשטמק"ב לב"מ שם בד"ה המאנה את הגר וכו' שכ' לפרש הא דאמרי' בש"ס שם הלוחצו בשנים וז"ל כתיבי בגר עצמו ואקשי לי' הלוחצו נמי בג' ולא ידענא היכא כתיב אלא מדכתיב בעבד עברי ולא תרדה בו בפרך דהיינו לחצו וכש"כ גר דבן חורין הוא עכ"ל עש"ה והיא פלא דמה ענין ללאו דלא תרדה בו בפרך לכאן אי לד' רש"י הנ"ל איירי הלוחצו דקאמר בברייתא בגר בלחץ שדוחקו לפרוע חובו ואי לד' הרמב"ם איירי באונאת ממון ואין לכ"ז ענין ללאו דלא תרדה בו בפרך ובישוב ד' השמק"ב שהוא דעת הראב"ד ז"ל כמו"ש בשמק"ב שם בסופו צ"ל דזה היא דעה ג' בפי' הלאו דלא תלחצנו שכתיב בגר דהיינו שלא ללוחצו לעבוד בו בפרך ומצאתי באמת כפירוש זה בפי' הרשב"ם עה"ת שפי' כן אקרא דלא תלחצנו לעשות מלאכתך לפי שהוא בלא גואל כדכתיב וגם ראיתי את הלחץ אשר מצרים לוחצים אותם עכ"ל ע"ש הרי שפירש הלאו שלא ללחצו בעבודה במלאכה וה"ר מקרא דמצרים שהי' ג"כ לחץ בעבודת פרך וזה הי' דעת הראב"ד הנ"ל ושפיר קאמר דאיכא עוד לאו מדכתיב בעבד עברי לא תרדה בו בפרך נמצינו למידין דיש שלשה שיטות בפי' הלאו דלא תלחצנו שכתוב גבי גר א' דעת רש"י דהיינו לחץ שדוחקו להחזיר החוב שנתחייב לו ב' דעת הרמב"ם דהוא אונאת ממון ג' דעת הראב"ד שהוא לחץ בעבודת פרך וכ"ה דעת הרשב"ם וכנ"ל

אך פליאה נשגבה בעיני עמש"כ הראב"ד ז"ל בשמק"ב הנ"ל דאיכא עוד לאו שלא לעבוד בע"ע דכתיב ולא תרדה בו בפרך דהיינו לחצו וכ"ש גר דבן חורין והוא תמוה מאוד דמה ק"ו הוא הא אדרבה מפורש אמרו בתורת כהנים בפ' בהר עה"כ לא תרדה בו בפרך וז"ל בו אין אתה רודה בפרך רודה את בבן חורים בפרך עכ"ל וביאור הדברים כמו"ש הרמב"ם בפ"א מה' עבדים ה"ז לענין עבודת עבד דאסור לעבוד דוקא עם עבד עברי מפני שנפשו שפילה במכירה אבל ישראל שלא נמכר מותר להשתמש בו כעבד עש"ה וה"ה לענין עבודת פרך כמבואר בד' התו"כ הנ"ל והאיך כתב הראב"ד ז"ל דק"ו הוא לגר בן חורין שי"ב הלאו דעבודת פרך כיון דנתמעטו ב"ח לגמרי מהלאו ואדרבה לא משכח"ל גר שיהא עבד עברי כמבואר בש"ס דב"מ (ע"א.) דגר לא נקנה בעבד עברי דושב אל משפחתו בעינן וליכא ע"ש וא"כ לפי"ד התו"כ הנ"ל לא משכח"ל לעולם בגר הלאו דלא תרדה בו בפרך דאם בן חורין הוא הרי לית בי' הלאו הנ"ל ובעבד עברי הרי אינו נמכר כלל וא"כ דברי הראב"ד ז"ל מרפסין אגרא לכאורה ותבט עיני בעיוני בעני"ז בד' הלח"מ בפ"א מה' עבדים ה"ו שכ' עמש"כ הראב"ד ז"ל בהשגות שם להשיג ע"ד הרמז"ל בהלכה זו שכ' דבכלל הלאו דעבודת פרך הוא עבודה שאין לו קצבה שלא יאמר לו עדור תחת הגפנים עד שאבא שהרי לא נתן לו קצבה וע"ז השיגו הראב"ד וז"ל ועוד העבד לא יהי' כפועל שיצא לעבודת השדה בשעת יציאת הפועלים ויכנס בשעת כניסתם ויאכל בשעת אכילתם ויעבוד בשדה כעין עבודתם ומה קצב יתן אדם לפועליו עכ"ל ועז"כ הלח"מ ומה שהק' הר"א ז"ל יש לתמוה עליו איך דימה עבד לפועל שאני פועל שעושה מרצונו תדע לך דהרי כתב רבי' לקמן דע"ע אסור להשתמש בו כעבד ופועל מותר מפני שעושה מרצונו ובההוא אומר בספרי לא תרדה בו בפרך בו אי אתה רודה בפרך אבל אתה רודה בב"ת בפרך עכ"ל הלח"מ שם עש"ה וליישב ד' הראב"ד ז"ל נראה דהנה בתורה כתיב ב"פ הלאו דלא תרדה בו בפרך גבי עבד עברי א' בפ' בהר (כ"ה פסוק מ"ג) לא תרדה בו בפרך ויראת, מאלקיך ומזה דרשינן בתו"כ שלא תאמר לו החם את הכוס הזה והוא א"צ הצין לי את הכוס והוא א"צ וכו' הרי הדבר מסור ללב שנאמר ויראת מאלקיך עכ"ל ושם לא נזכר בתו"כ שום מיעוט מתיבת בו למעט ממנו בן חורין ב' כתיב (שם פסוק מ"ו) ובאחיכם בנ"י איש באחיו לא תרדה בו בפרך ומזה דרשינן בתו"כ שם דבו אי את רודה בפרך רודה את בב"ח בפרך ועיי"ש והנה יש להתבונן בכפל הלאוין למ"ל וגם לא נדרש בתו"כ למעט בן חורין כ"א מתיבת בו שנכתב בלא תרדה בו בפרך השני ולמה לא דרשו כן מתיבת בו הכתוב בלאו הא' ומזה מוכח כמו"ש בביאור שעל התו"כ [והוא מהגה"צ בעל חפץ חיים ז"ל אשר ליקט הביאור מגאוני קדמאי מפרשי התו"כ] בד"ה רודה את בבן חורין בפרך האי בפרך לא דמי למש"כ בפסוק מ"ג לא תרדה בו בפרך דשם מיירי בעבודה שא"צ לה שלא תאמר לו החם את הכוס והוא א"צ לו דע"ז כתיב ויראת מאלקיך כמבואר שם והכא מיירי בעבודה קשה המפרכת את הגוף ומשברתו עכ"ל עש"ה, ולפי"ז מתורץ הכל לנכון דשפיר איצטרכו למכתב שני אזהרות בע"ע דלא תרדה בו בפרך הא' כתיב להזהיר שלא יאמר לו לעבוד והוא א"צ לאותה עבודה והב' שלא לעבוד בו עבודת פרך כמשמעו דהיינו בקשוי והא דנתמעטו בני חורין מהלאו היינו רק מהלאו הב' שמותר לעבוד עמו עבודת פרך בקשוי כיון שנשכר לזה משא"כ העבד שנמכר בסתם אבל בלאו הראשון שהוזהרו שלא לעבוד בו עבודה שא"צ לו לא נתמעטו בני תורין מזה דמילתא דמסתברא הוא דלעני"ז אין חילוק בין עבדים הנמכרים ובין בני חורין הפועלים ושכירי יום כיון שא"צ לעבודה זו והוא אומר לו לעובדה ובזה נאמר ויראת מאלקי' וזה היא טעם התו"כ שלא דרשו כן כ"א ממלת בו הנאמר בלא תרדה בו בפרך הראשון [ומה שכתב תיבת בו בלאו הא' בודאי איצטריך לדרשה אחרת שאין לנו עסק בזה לדרשות שנמסר רק לחכמי הש"ס כידוע] דבזה ל"ש הסברא שכ' הרמז"ל להתיר להשתמש בעבד בבן חורין שלא נמכר לעבד שהרי אינו עושה מלאכה זו אלא ברצונו ומדעת עצמו דמכ"מ אסור משום שהוא א"צ לעבודה זו ומשתמש בו בחנם והוא כעין אונאה דאסור בכל אדם והבן: