אמרי כהן נו

מעליא א"כ ה"ה דאסור להנותו בממונו וליכא ק"ו מגופו דממונו שאני שהוא לבניו ודלמא הו"ל זרעא מעליא ונמצא דלפי"מ שפסק הרמב"ם בפ"ח מחובל ומזיק הי"א וכן בטוש"ע חו"מ (סי' שפ"ח) כמ"ד דממון מסור אסור לאבדו ביד נפל האי תירוצא דהב"ח בבירא וכמובן

ולפי"ז מתורץ מה שהשמיט רבינו הרמב"ם ז"ל וכן בטוש"ע חו"מ שם הא דאמרי' בש"ס דב"מ הנ"ל דלאו דאונאת דברים הוא דוקא בעם שאתך בתורה ומצות די"ל דר"ח ברי' דר"א דדריש מעמיתך עם שאתך בתורה ומצות סובר כמ"ד בב"ק שם דממון מסור מותר לאבדו ביד והוא מהק"ו דגופו הותר מכש"כ ממונו וא"כ ה"ה דלענין אונאת ממון הותר למי שאינו שומר התורה ומצות לאנותו מק"ו דגופו הותר להלקותו מכש"כ ממונו וא"כ שפיר י"ל דאונאת דברים אינו רק בעם שאתך בתורה ומצות כמו אונאת ממון ול"ק מהא דקאמר גדול אונאת דברים מאונאת ממון וכתי' הב"ח הנ"ל אבל הפוסקים שפסקו כמ"ד בב"ק דממון מסור אסור לאבדו ביד ואף דגופו הותר להורידו לבור מ"מ ממונו חמיר דדלמא הו"ל זרעא מעליא א"כ גם אונאת ממון א"א להתיר מכח דלא יהא חמיר מגופו דהא ממונו באמת חמיר מגופו וא"כ שייך אונאת ממון גם בעם שאינו אתך בתורה ומצות וא"כ בע"כ דגם אונאת דברים שייך בעם שאינו אתך בתורה ומצות דלא דרשינן עמיתך לעני"ז דאל"כ רק דאונאת דברים ל"ש רק בעם שאתך בתורה ומצות ואונאת ממון שייך גם בעם שאינו אתך בתורה ומצות האיך אמרינן בש"ס דגדול אונאת דברים מאונאת ממון הא אונאת ממון גדול מאונאת דברים דשייך גם בעם שאינו אתך בתורה ומצות וכקו' המרדכי הנ"ל וע"כ דתרווייהו לאוין היינו אונאת ממון ואונאת דברים שוים המה לזה ושייכי גם בעם שאינו אתך בתורה ומצות זהו הטעם של הפוסקים שהשמיטו ד"ז ול"כ להלכה

אכן לפי"ז יפלא דלמה כתבו הרמ"א בדרכ"מ לחו"מ שם וכן בש"ע שם בשם י"א דלאו דאונאת דברים ל"ש רק ביראי השם כיון דאנן קיי"ל דממון מסור אסור לאבדו ביד דממונו חמיר מגופו א"כ גם אונאת ממון שייך בכל אדם אף שאינו עושה מעשה עמך והאיך יהא אונאת ממון חמיר מאונאת דברים הא אמרי' בש"ס דגדול אונאת דברים מאונאת ממון כקו' המרדכי הנ"ל ומש"ס דב"מ א"ר די"ל דס"ל כמ"ד דממון מסור מותר לאבדו ביד וכנ"ל והנראה בזה דהרמ"א לשי' אזיל שכ' (בסי' שפ"ח סעי' י"ג) בשם י"א דאף דאסור לאבד ממון מסור ביד מ"מ מותר ליטול ממונו בעצמו דאינו אסור אלא לאבדו ע"ש ונמצא לפי"ז גם הכא באונאת ממון אם הוא אינו עושה מעשה עמך יהא מותר להונותו מק"ו מגופו דמותר להלקותו ממונו לא כש"כ כמו"ש הב"ח הנ"ל ואף דאסור לאבד ממון מסור ביד ול"א הק"ו הנ"ל דדלמא הו"ל זרעא מעליא ה"ד לענין שיותסר לאבד ממונו אבל להחזיקו לעצמו מותר דל"ש לאסור מכח דדלמא נפיק מיני' זרעא מעליא ויכין רשע וצדיק ילבש וכמו"ש בתשו' חתם סופר חו"מ (סי' קנ"ד) דהא לא כתיב בקרא איזה צדיק ילבש והרי זה המעכב הוא הצדיק הראשון ולמה נוציאנו מידו ליתנו לצדיק אחר אפי' הו"ל בנין דמעלי ע"ש וא"כ באונאה אם מאנה אותו הרי הוא בעצמו מחזיק בהאונאה וזה שרי וא"כ שפיר י"ל דגם אונאת דברים ל"ש רק ביראי השם ול"ק מהא דקאמר גדול אונאת דברים מאונאת ממון כו' דהא גם אונאת ממון הותר במי שאינו עושה מעשה עמך וכנ"ל ונמצא דהרמ"א לשיטתי' אזיל שהביא בחו"מ שם הי"א הנ"ל דממון מסור מותר ליטלו לעצמו ולא מיתסר רק לאבדו משוה"כ הביא גם (בסי' רכ"ח ס"א) הי"א דלאו דאונאת דברים אינן מצווין כ"א ליראי השם משא"כ המחבר לשי' שלא הביא בש"ע שם הך דיעה בממון מסור דמותר ליטלו לעצמו לכן לא הביא גם התם דלאו דאונאת דברים אינו כ"א ביראי השם וא"ש בס"ד כפתור ופרח. ומה שצע"ק לפי"ז דלמה כתב הרמ"א שם דהלאו דאונאת דברים אינו כ"א ביראי השם דהא לפי"ד האמורים למעלה יומצא דגם הלאו דאונאת ממון ל"ש כ"א ביראי השם לאותו דיעה והו"ל להרמ"א לכתבו גם גבי דיני אונאת ממון בסי' הקדום בש"ע שם ולמה דקדק לכתוב דאין מציווין על אונאת דברים אלא ליראי השם דמשמע דאונאת ממון שייך גם באינן יראי השם וי"ל דאע"ג דיש להוכיח כן דלאותה דיעה הותר גם אונאת ממון במי שאינו ירא השם מכ"מ כיון דאינו מפורש בש"ס דב"מ שם ההיתר כ"א בלאו דאונאת דברים וכן בפוסקים לא נזכר כ"א גבי הלאו דאונאת דברים לא רצה הרמ"א להביא זה להלכה להתיר אונאת ממון במי שאינו ירא השם מכח קושי' המרדכי הנ"ל דשערי התי' לא ננעלו וי"ל באופן אחר וכמו שהב"ח בעצמו הבאתי דבריו ז"ל לעיל לא רצה לסמוך על תירוצו למעשה להתיר אונאת ממון במי שאינו עושה מעשה עמך וסיים דלמעשה צ"ע כ"ה דעת רבינו הרמ"א ז"ל שסתם ול"כ כן לענין אונאת ממון ודו"ק

והנה מד' הרמ"א בסי' (שפ"ח סעי' י"ג) הנ"ל דממון מסור מותר להחזיק לעצמו עכ"פ יש להעיר ע"ד הב"ח ביו"ד (סי' קנ"ט) שדן לאסור להלוות ברבית למומר שאינו יוצא מן הכלל ולא כפר בעיקר ויש לו אשה ישראלית ובנים נוהגים כדמו"י דאע"ג דאין אנו מציווין להחיותו מ"מ לא גרע ממסור לחד מ"ד דממונו אסור דדלמא נפקא מיני' זרעא מעליא עכ"ד הב"ח ורמזו הש"ך ביו"ד שם (ס"ק ד') יעיי"ש ולפי"ד הרמ"א הנ"ל אין ראי' מממון מסור שאסור לאבדו ביד דהא דוקא לאבדו אסור אבל ליטלו לעצמו מותר וא"כ הרי גם הכא בהלוואת רבית הוא מחזיק הרבית לעצמו וזה שרי במסור וה"ה במומר שלא יצא מן הכלל וכמובן

עד כה הארכתי לבאר ולפלפל בלאו דוגר לא תונה עתה נבוא לבאר בהלאו דולא תלחצנו וגומר הנה דעת רש"י ז"ל בב"מ (נ"ט:) לפי גירסתו שם דהא דאמרי' שם דהלוחצו עובר בשלשה לאוין היינו ולא תלחצנו וגר לא תלחץ ולא תהי' לו כנושה שזה הוא לחץ שדוחקו לתבוע חובו עש"ה והנה יש לדון לפע"ד לפימ"ש הרמב"ם בפ"א מה' מלוה ה"ב דכל הנוגש העני והוא יודע שאין לו מה יחזיר לו עובר בל"ת שנאמר לא תהי' לו כנושה עכ"ל ונושאי כליו לא הערו מקורו מהיכן לקח רבינו ז"ל ד' דדוקא בעני איכא לאו דלא תהי' לו כנושה ולא בעשיר וכן באדם בינוני משמע דאינו עובר בלאו דלא תהי' לו כנושה וע' בטוש"ע חו"מ (סי' צ"ז) אבל באמת מקור ד' רבינו ז"ל טהור מדברי הילקוט בפ' משפטים הובא במרכבהמ"ש על המכילתא פ' משפטים פי"ח ד"ה ל"ת לו כנושה דגרסינן בילקוט לא תהי' לו כנושה לעני שעמך עש"ה ובמרכבת מה שביאר ד' ומזה נובע מש"כ רבינו ז"ל כנ"ל ומעתה נראה דה"ד לישראל דאיכא הילפותא דאסור לנוגשו מלא תהי' לו כנושה ושפיר דריש הילקוט הנ"ל דדוקא לעני שעמך וכמו"ש במרכבת לבאר דמילת לו מיותר דסגי אילו נאמר לא תהי' כנושה אלא לו הוא מיעוטא