אמרי כהן נה

יראה עושין משא"כ הדרים בחו"ל ולר"י אפי' הדרים בחו"ל הם בכלל לא תחי' כל נשמה ואין מקבלים אותם ומשמע אפי' להיות גרי צדק וכ"מ מד' הסמ"ג לאוין מצוה ל"ת מ"ט הובא בלח"מ בפ"ו מה' מלכים ה"א ע"ש איברא דהרמב"ן עה"ת בפ' שופטים מפרש הא דאמרי' בספרי הא עשו תשובה אינן נהרגים כז' עממים הוא שיקבלו עליהם שבע מצות שנצטוו ב"נ לא להיותם גרי צדק ע"ש ולפי"ד איכ"ל דלגרי צדק מקבלין אפי' ז' עממים הדרים בא"י וכמובן אך צ"ע לפי"ז מש"ס דסוטה שם בהא דאמרי' כמאן אזלא הא דתניא ושבית שביו וכו' וי"ל אך בלא"ה חולק הרמב"ן שם על פרש"י ז"ל עש"ה וברמב"ם פ"ו מה' מלכים ה"ד וראב"ד וכ"מ שם סו"ד דאינו ד"פ כ"כ שמקבלין גרים מז' אומות וא"כ למ"ל לרבינו החינוך לאוקמי ל"ת דוגר לא תונה בגר המתגייר מז' אומות ומנ"ל ד"ז שלא נמצא בשום פוסק קדמון. אח"ז הראוני מר חותני יקירי הרה"ג וכו' מו"ה וואלף וועקסלער שליט"א בלשון החינוך בדפוס ישן בלי המנ"ח שחסר בו תיבת ז' וכ' "והוא אחד מן האומות שנתגייר" וכו' וא"כ כפיה"נ הוא ט"ס בספרי החינוך הנדפסים לפנינו עם המנ"ח שכ' בו תוספות אות ז'

וראיתי באבן עזרא עה"ת כאן שכ' בזה"ל וגר כאשר יקבל הגר שלא לעבוד עכו"ם לא תונהו בארצך עכ"ל. וראה זה חדש הוא לומר דבקיבל עליו שלא לעבוד ע"ז בלבד מוזהרים אנחנו שלא לאנותו וצ"ע דמנ"ל לראב"ע זה דהא סתם גר האמור בכל מקום הוא גר צדק חוץ אם נאמר גר שער שהוא גר תושב ע' ברמב"ן עה"ת פ' יתרו עה"כ לא תעשה כל מלאכה וגו' וגרך אשר בשעריך. ואפי' להיות גר תושב לא סגי בקבלה שלא לעבוד ע"ז לחכמים דקיי"ל כוותיי' בע"ז (ס"ד:) צריך להיות קבלה לקיים שבע מצות ב"נ רק ר"מ ס"ל שם דבקיבל עליו שלא לעבוד ע"ז הוי גר תושב ומד' הש"ס דב"מ (נ"ח: ונ"ט:) משמע להדיא דדוקא בגר צדק איכא האזהרה שלא לאנותו ע"ש דאיירי בסתם גרי צדק שלומד תורה וכי"ב. ודלא כהאב"ע

והנה ראיתי במנ"ח שם שכ' לחדש דהא דאמרינן בש"ס דב"מ (נ"ט) עה"כ לא תונו איש את עמיתו עם שאתך בתורה ומצות לא תונהו ומבואר מזה דהלאו הזה הוא דוקא בעם שאתו בתורה ומצות ומזה הוכיח הנמו"י והובא ברמ"א חו"מ (סי' רכ"ח ס"א) דהלאו דאונאת דברים אינו כ"א ליראי השם ע"ש ה"ד בישראל דהלאו הוא מלא תונו איש את עמיתו אבל גבי הגר הלאו הוא בכל ענין דלא כתיב בי' עמיתו עכ"ד המנ"ח ע"ש. ואכן בעיקר הדבר שהלאו דאונאת דברים אינו כ"א ליראי השם מדכתיב עמיתך ודרשינן עם שאתך בתורה ומצות צע"ג על השמטת גדולי הפוסקים ד"ז מהלכה דהא היא מימרא דר"ח ברי' דר"א בש"ס דב"מ שם ולא נזכר שם שום חולק ע"ז ולמה סתם הרמב"ם בפי"ד מה' מכירה הי"ב כשכ' הדין דאונאת דברים וכן בטוש"ע לא נזכר מזה רק הרמ"א כתבו שם בשם י"א והדבר צריך ישוב וע' במנ"ח שם בזה שהרגיש קצת ולא תי' כלום והנלפע"ד בזה הנה המרדכי הובא בב"ח לחו"מ (סי' רכ"ח) התעורר בהא דדרשינן לא תונו איש את עמיתו עם שאתך בתורה ומצות אל תונהו דמדכתוב האי קרא באונאת דברים אלמא דלענין אונאת ממון אע"ג שאין מקיים המצות אסור להנותו דאל תונו איש את אתיו ולא כתיב את אחיך כך א"ל מורי הכהן ואני אומר א"כ מצינו אונאת ממון חמיר מאונאת דברים ואנן הא קאמרינן גדול אונאת דברים מאונאת ממון ואפשר דלא ממעט הכא כ"א אונאת עכו"ם מתרווייהו אבל ישראל לא אפי' אינו עושה מעשה עמך ומיהו מדקתני לעיל אם הי' בעל תשובה לא יאמר לו וכו' משמע דאם אינו בעל תשובה אין בו משום אונאת דברים ספר החכמה עכ"ל המרדכי וסיים הב"ח ע"ז דבפ' מי שמת אהא דתנן בדף (קנ"ו.) בני רוכל תקברם אמם דלפי שהיו רשעים שהיו מקיימין קוצים בכרם ל"ה חוששין לקיים צוואת אמם הקשה לשם בשם הר"א מרגנשפורג היכא מצינו שבשביל שעובר על ד"ת שמותר לגזול ממונו ותירץ דאיהכ"נ היכא דאין בידינו לכופו בע"א לקיים ד"ת דהשתא גופו היו מכין לקיים מצות ממונו לא כ"ש עכ"ל לפי"ז הך דרשא דר"ת לענין אונאת דברים איתאמרה דמותר להנותו אם אינו מקיים ד"ת ומכש"כ אונאת ממון דמותר ולענין מעשה צ"ע עכ"ד הב"ח שם יעייש"ה. והנה במה שרצה המרדכי לומר דמקרא דעמיתך עם שאתך בתורה ומצות לא נתמעט ישראל שאינו עושה מעשה עמך כ"א עכו"ם ודחה זה מכח מה דאמרי' אם הי' בעל תשובה לא יאמר לו וכו' דחוי' זו חוזר ונראה דהא דנקיט בש"ס דב"מ (נ"ח:) אם הי' בעל תשובה לא יאמר לו כו' לאו משום דאם אינו בעל תשובה לית בי' הלאו דאל תונו רק משום שדיבר בהוה שלבעל תשובה איכא לאנות בדברים שיאמרו לו זכור מעשיך הראשונים כמו דנקיט בש"ס שם אם היו יסורין באים עליו אם היו חלאים וכו' אל יאמר לו כו' אטו דוקא בחולה ובעל יסורים מוזהר רק שנקיט בהוה ודרך העולם שיוכלו לצערם בדברים לכן מוזהרים שלא לאנותם אבל לא משום שדוקא באלו איכא הלאו ע' היטיב בד' החינוך במצוה של"ח ותבין וזה ברור ופשוט עד שהיא פליאה ע"ד המרדכי שהוכיח מזה דדוקא בבעל תשובה איכא הלאו דאל תונו ואמנם בל"ז אין מקום לומר כמו שעלה ע"ד המרדכי דלשון עמיתך דדרשינן מינה עם שאתך בתורה ומצות אינו ממעט כ"א עכו"ם ולא ישראל שאינו עושה מעשה עמך דכדמות מימרא זאת מצינו עוה"פ בש"ס במקו"א והוא בשבועות (ל'.) עה"כ בצדק תשפוט עמיתך דעם שאתך בתורה ומצות השתדל לדונו יפה ע"ש ובפרש"י דקאי לענין אם הוא הת"ח תשתדל לדונו יפה למישרא בתגרי' וכן לענין שודא דדייני ע"ש הרי שלשון עמיתך הנדרש על עם שאתך בתורה ומצות לא מרבה כל ישראל בשוה אפי' אינו עושה מעשה עמך וממעט רק עכו"ם רק הוא נדרש בישראל עצמו שצריך להיות ת"ח וירא ה' א"כ ה"ה לענין אונאת דברים דכתיב בי' עמיתך ודרשינן אותו הדרשה עצמה כבשבועות הנ"ל אתי למעט בישראל עצמו אם אינו עושה מעשה עמך לית בי' הלאו דאונאת דברים ודברי המרדכי צ"ע בזה

ועתה נחזי במש"כ הב"ח לישב קושי' המרדכי דאם ממעטינן מלאו דאונאת דברים עם שאינו בתורה ומצות כמותך מדכתי' עמיתך ובאונאת ממון לא ממעטינן דל"כ שם עמיתך א"כ מצינו אונאת ממון חמיר מאונאת דברים ובש"ס לעיל אמרי' דגדול אונאת דברים מאונאת ממון וע"ז תי' הב"ח דבאמת גם באונאת ממון מותר לאנותו היכא שאינו מקיים ד"ת דאם גופו היו מכין לקיים מצות ממונו לא כש"כ כנ"ל הנה דברים אלו יש לתלות בפלוגתא דאמוראי בש"ס דב"ק (דף קי"ט.) בממון מסור דפליגי בי' ר"ה ור"י ת"א מותר לאבדו ביד דלא יהא ממונו חמיר מגופו ות"א אסור לאבדו ביד דדלמא הו"ל זרעא מעליא וכתיב יכין רשע וצדיק ילבש עש"ה ומעתה ה"ה לענין אונאת ממון במי שאינו ירא ה' שכ' הב"ח להתיר מק"ו דגופו כנ"ל התינח למ"ד דממון מסור מותר לאבדו ביד מה"ט אבל למאן דאוסר לאבד ממון מסור ביד דדלמא נפיק מיני' זרעא