אמרי כהן נג

דהשתא דכתיב תורה אחת להשוות גר לאזרח לכל המצות שבתורה למ"ל קרא דוכי יגור לחייבו בקר"פ וכן בשאור וע' במרכהמ"ש מש"כ לישב קו' המפרשים הנ"ל דקרא דוכי יגור איצטריך לדרשת תנאי דמכילתא דלא נילף מאבות שאין גר נכנס לברית עד שיעשה פסח מיד או שלא יעשה פסח שני בשנתגייר בין ב' פסחים אלא גר דכתיב גבי שאור מיצריך היות מצינו פלוגתת חז"ל בגר אם מביא ביכורים וקורא מפני שא"י לומר לאבותינו ודעת הברייתא דמכילתא דמביא ואינו קורא וכמוהו בשאר מצות דוגמתן וא"כ אי מתורה אחת הו"א דאין הגר חלוק מישראל בשום מצוה בעולם כשי' האומרים דאף הגר יכול לומר לאבותינו מצד אברהם שנקרא אב המון גוים וע"כ גר דשאור בכלל המצות שבתורה הי' ויצא מן הכלל לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא שדוקא בדוגמת מצות שאור שוה גר לאזרח משא"כ במצוה המיוחדת לישראל במאמר זכירת האבות הגר בדול מישראל כנ"ל עכ"ד ז"ל. וצ"ע דמה יענה הוא ז"ל לדעת רבי יהודה בירושלמי פ"א דבכורים ה"ד דגר מביא וקורא באמת מה"ט הנ"ל וכ"פ הרמב"ם ז"ל בפ"ד מה' בכורים (ה"ג) וע' בפירוש הרא"ש על משניות פ"א דבכורים מ"ש בזה א"כ למ"ל קרא מיותר לרבות גרים בשאור. ולכאורה נפלאתי על המפרשים שהוצרכו להביא ממרחק לחמם ולא הביאו מד' המכילתא המפורשים דלכן איצ"ק על גרים בשאור משום שהוא נס שנעשה לישראל הו"א דגרים של"ה בכלל הנס יהא פטורין ממצוה כזו שהוא לזכר ניסים קמ"ל קרא דחייבין גם במצוה כזאת והארכתי בזה לעיל ע"ש וא"כ אי מקרא דתורה אחת יהי' וגו' ל"ה ידעינן זה דהו"א דלא הוקשו גרים לאזרחים רק במצות שאינם לזכר ניסים שנעשו לישראל לכן איצ"ק בשאור ואולי י"ל דשפיר הקשו המפ' דכיון דכבר כתיב קרא דוכי יגור וגו' בפסח שהגרים חייבים לעשות קר"פ בזמנו וא"כ כבר נשמע שגם במצוה שהוא לזכר ניסים הגרים חייבים דהא קר"פ עיקרו על הנס בא וא"כ תיקשי דלמ"ל קרא בשאור לחייב הגרים ולפעד"נ עפימ"ש הרמב"ן עה"ת בפ' בהעלותך עה"כ וכי יגור אתכם גר וגו' וז"ל ויתכן מה שאמר בסדר בא אל פרעה וכי יגור אתך גר ועשה פסח הוא על פסח מצרים כי הפרשה ההוא על פסח מצרים נאמרה כאשר פירשתי שם והי' במשמע כי הגרים היוצאים ממצרים ערב רב יעשו פסח שאף הם הי' באותו הנס עכ"ל ע"ש ולפי"ז אכ"ל דאע"ג דקרא דתורה אחת יהי' לאזרח ולגר וגו' אשמעינן דהשוה הגר לאזרח לכל המצות ה"ד לאחר מתן תורה, ששייך קבלת גרים ואם נתגייר כדין תורה נעשה ישראל אבל הגרים שקיבל מרע"ה מעצמו הם הערב, רב עוד קודם מ"ת הו"א שאין להם דין כישראלים בזמן ההוא כיון שעדיין לא ניתנה תורה לישראל ולא ידעינן כלל שנוכל לקבל גרים ולכן איצ"ק מיוחד לחייב הגרים של זמן פסח מצרים במצות הנהוגת אז כשאור וכן בקר"פ וכה ראיתי באוה"ח הקדוש בפרשתן עה"כ וכי יגור אתך גר שכ' בזה"ל כאן הסכים על קבלת גרים מהערב רב כדעת משה והוא אומרו אתך עכ"ל ע"ש והוא כנ"ל ובעיקר ד' הרמב"ן הנ"ל עיי' במכילתא פ' בא פט"ו עה"כ זאת חקת הפסח בפסח מצרים ובפסח דורות הכתוב מדבר דברי רבי יאשי' ר"י אומר בפסח מצרים הכתוב מדבר עכ"ל וע' בס' כל"ח עה"ת פ' בא מש"כ בעני"ז

וראיתי בחזקוני עה"ת בפרשתן עה"כ והי' כאזרח הארץ כ' הואיל ושמע ספור נסי הקב"ה ובא לחסות תחת כנפיו אעפ"י שלא היו שם אבותיו באותו הנס עכ"ל ע"ש וצ"ע דזה נשמע ממצות שאור שנתרבו בה גרים וכמו שדרשו באמת במכילתא הנ"ל דמה"ט איצ"ק על גרים ולמ"ל קרא גם בפסח והו"ל להביא הדרשה הנזכרת במכילתא על קרא דוכי יגור אתך גר וגו' וצ"ע

בפ' יתרו [כ'. פסוק יו"ד] ויום השביעי שבת לה' אלקיך לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך ובתך עבדך, ואמתך ובהמתך וגרך אשר בשעריך. ז"ל המכילתא וגרך זה גר צדק או אינו אלא גר תושב כשהו"א הגר הרי גר תושב אמור הא מה ת"ל וגרך זה גר צדק עכ"ל כוונת המכילתא דקרא דוינפש בן אמתך והגר דכתיב בפ' משפטים איירי בגר תושב וקרא זה דכתיב בעשרת הדברות קאי על גר צדק וכמו"ש הרמב"ן עה"ת כאן וז"ל אבל מצאנו לרבותינו שדרשו בהפך אמרו כי וגרך אשר בשעריך ע"ד הפשט גר צדק והוא חייב כמונו בשביתה וינפש בן אמתך והגר לרבות גר תושב הערל ורצונם שיהי' המוזהר תחלה הגר הנימול שחייב כמונו והכתוב השני לרבות הערל עכ"ל עש"ה וא"כ יפלא דלמה הוצרך לרבות את, גר צדק במצות שביתת שבת ומ"ש משאר מצות שנאמרו ולא נתרבו בהו גרי צדק וממילא ידעינן דחייבין כ"ז שלא נתמעטו ויגעתי לישב ד"ז עד שמצאתי ד"ח במרכבהמ"ש בפי' על המכילתא פ' יתרו במצות כיבוד אב פרשה ח' בד"ה על האדמה מיכן אמרו כו' שכתב דדיבור הנאמר בתורה בלשון יחיד לא נכללו בו הגרים ודיבור הנאמר בלשון רבים נכללו בו גם הגרים ע"ש ולפי"ז י"ל דגם הכא בשבת דכתיב הכל בלשון יחיד זכור את יום השבת לקדשו וגו' וכן לשון לא תעשה כל מלאכה אתה הרי נאמר ממש בלשון יחיד לכן הוצרך לכתוב בהדיא דגם גרים חייבין במצות שבת כישראל גמורים אבל גוף דברי המרכבהמ"ש הנ"ל צ"ע עוד מכ"ד שנאמר בלשון יחיד וליכא ריבוי לגרים וצ"ע

ועלה בדעתי לומר דבר חדש בישוב הדבר דלמה הוצרך קרא דוגרך אשר בשעריך על גר צדק וכמבואר במכילתא הנ"ל וכ"ה בש"ס דיבמות (מ"ח:) ע"ש והנראה בזה הנה דעת הג"א הובא במחציהש"ק או"ח (סי' רמ"ו סק"ח) דאינו עובר בלאו דמחמר כ"א בבהמה שלו ולא בבהמה שאינו שלו וכדמשמע דיוקא דלישנא דהש"ס בסוף שבת והרמב"ם בפ"כ מה' שבת דנקטי בלשונם המחמר אחר בהמתו ע"ש ודלא כהר"ן בע"ז (ט"ו.) שכ' להיפך דלאו דמחמר עובר גם במחמר אחר בהמה שאינו שלו וע' במנ"ח שבמוסך השבת התעורר בזה לדייק דלאו דמחמר אינו עובר כ"א בבהמה שלו ע"ש שלא זכר שר מד' הג"א במחציהש"ק הנ"ל והנה בתשו' חת"ס או"ח (סי' ס"ב) כתב לפרש הכתוב דלא תעשה כל מלאכה אתה ובנך וגו' וז"ל ויען עבד ואמה וג"צ מצווים בעצמן על השבת ע"כ הפי' הכא במחמר אחר בהמתו וכאומר לא תעשה מלאכה אתה ובהמתך ולא בנך ובהמתך ולא עבדך ובהמתך וגר צדק ובהמתך והכל מוסב על האדם עצמו עכ"ל עש"ה ומעתה י"ל לפימ"ש בשמק"ב סופ"ק דכתובות (ט"ו:) בשם הרמב"ן והרשב"א והרא"ה והרא"ש דבעכו"ם לא אמרי' אוקי ממונא בחזקת מארי' דעכו"ם לית לי' חזקה דממונא ע"ש וכה ראיתי בספר צפנת פענח מהגאון האדיר מוהר"י ראזין הי"ו שנדמ"ח שכ' ע"ד התוס' שבועות (דף מ"ד.) בסוה"ע שכ' שם דיש מיעוט בב"נ דלית בהו דין שומרים וז"ל וכ"כ בזה דר"ל דאינו בגדר שומרים כלל דבאמת אף למ"ד דגזל ב"נ אסור זה רק משום דמי הדבר לא משום עצם דגבי