אמרי כהן נב

דחג הסוכות עכ"ד התוס' ע"ש. וא"כ י"ל דבאמת הא דנשים חייבות במצה אע"ג דמצ"ע שהזמ"ג הוא וכל מצ"ע שהזמ"ג נשים פטורות משום דמצה שאני שאף הן היו באותו הנס ובפרט בד' כוסות שהם אסמכתא כנגד ד' לשונות של גאולה ע' ברשב"ם ותוס' ר"פ ערבי פסחים נשים נצטוו עליהם רק מכח שהיו באותו הנס וא"כ הו"א דנשים גיורות ליפטרו ממצה ומד' כוסות כיון דעיקר החיוב בנשי הוא מטעם שאף הן היו באותו הנס והא דצ"ק לחייב נשים במצה הוא רק שלא למילף ט"ו ט"ו מחה"ס וכנ"ל ועיקר טעם חיובם משום שהיו באותו הנס וזה ל"ש בגיורת של"ה בכלל הנס ביציאת מצרים וא"כ הו"א דנשים הגיורות ליפטרו קמ"ל קרא דבגר ובאזרח הארץ דגרים דינם שוה בחמץ ומחמצת וכן בכל מילי דפיסחא כמצה וד' כוסות כמבואר במכילתא הנ"ל דילפינן מינה לכל שהוא מעשה בישראל דגרים שוים לישראלים וחייבים כמו ישראלים אף אם עיקר החיוב בישראל הוא מטעם שהן היו באותו הנס וע' בחידושי למנחות פ' התכלת (דף מ"ג:) שהבאתי ד' הריטב"א בר"ה (ט"ז.) שכ' דכל שיש לו אסמכתא מהכתוב העיר הקב"ה שראוי לעשות כך אלא שלא קבעו חובה וכו' ע"ש באריכות שכתבתי לפי"ז דאיצ"ק לאסמכתא ואיננו כתוב מיותר וא"כ גם לד' כוסות שהם רק אסמכתא בעלמא יש להצריך קרא לחייב גיורת מטעם דשוה לישראלית אף של"ה באותו הנס

וע' בירושלמי פ"ב דמגילה ה"ג דפשיטא לי' דגר חייב במקרא מגילה ע"ש ובמג"א (ר"ס תרפ"ז) בזה ואף דמקרא מגילה נתקנה על הנס שנעשה לישראל והגר שנתגייר ל"ה בכלל הנס וא"כ מנלן לחייבם דהא לפי"ד המכילתא הנ"ל ילפינן בבנין אב מפסח שנתחייבו גרים כמו ישראל בחמץ ושאור וכל מילי אף שמעשה ניסים נעשו לישראל שבאותו הדור כמו"כ ילפי' לכל שהוא מעשה בישראל שהנס נעשה לישראל מכ"מ הגרים שנדבקו לישראל חייבים במצות אלו שנגזרו ע"י הניסים שנעשו לישראל ואמנם קצ"ע דבחגיגה (דף י':) אמרי' דד"ת מדברי קבלה לא ילפינן ע"ש דנ"פ דה"ה להיפך ד"ק מד"ת לא ילפינן ומגילה דברי קבלה הוא ולא נוכל ללמדם מד"ת ושוב נזכרתי דמקרא מפורש הוא במגילת אסתר דגרים נכללו במצות הנוהגת בימי הפורים כדכתיב שם (ק' ט' פסוק כ"ז) קימו וקבלו היהודים עליהם ועל זרעם ועל כל הנלוים עליהם ולא יעבור להיות עושים את שני הימים האלה ככתבם וכזמנם בכל שנה ושנה ופרש"י הנלוים עליהם גרים העתידים להתגייר וכ"כ האבן עזרא שם ע"ש הרי שגרים איתרבי להתחייב במצות הנוהגת בפורים ולכאורה מוכח מזה דאיצ"ק לרבותם דאי ל"ה נכתב קרא והיו פטורין אף שלכל המצות דין גר שוה לישראל וע"כ צ"ל כנ"ל דכיון שזה משום הנס שנעשה לישראל והגר ל"ה בכלל הנס ואף דאיכא בנין אב מקרא דגר הנכתב אצל חמץ דברי קבלה מד"ת לא ילפינן כנ"ל ואך י"ל עפימ"ד בשבת (פ"ח.) דמדכפה הקב"ה על ישראל הר כגגית מודעה רבה לאורייתא ואמר רבא אעפ"כ הדור קבלוה בימי אחשורוש דכתיב קימו וקבלו היהודים קיימו מה שקבלו כבר עש"ה וא"כ בודאי אם האומה הישראלית הי' להם טענת מודעה עד אז שקבלו ברצון גם הגרים שנדבקו לישראל הי"ל טענת מודעה אף שהגרים גיירו עצמם ברצון מכ"מ לא עדיף הטפל מן העיקר כיון שהם גיירו עצמם לקבל עליו עול יהודית והרי היהודים גופיי' הי"ל טענת מודעה אז גם הגרים לא עדיפי מהם וא"כ איכ"ל דז"ש בקרא שקיבלו היהודים עליהם ועל זרעם ועל כל הנלוים עליהם וגומר היינו קבלת התוה"ק ברצון עוה"פ ולכן כללו בזה גם הגרים שלא יהא להם טענת מודעה כמו עד עתה ולכן הוצרכו לכלול בזה גם הגרים שיקבלו עוה"פ עול תורה ומצות ברצון דקבלתם דמעיקרא ל"ה מועיל כ"כ כיון שהי"ל טענת מודעה ואמנם לפי פי' זה הכונה בכתוב דנלוים עליהם היינו הגרים שגיירו עצמם באותו הזמן של אחשורוש דהגרים שיגיירו א"ע אח"כ בודאי לא יהא להם טענת מודעה כיון שגיירו עצמם ברצונם הטוב ונדבקו לישראל שאין להם טענת מודעה כעת ומפרש"י הנ"ל מפורש יוצא דלא קאי אגרים של הזמן דאחשורוש רק על הגרים של אח"כ כמוש"כ בלשונו הצח גרים העתידים להתגייר עכ"ל, א"כ א"א ליישב רק בדרך הנ"ל דסד"א דגרים של אח"כ לא יתחייבו במצות הנהוגת בפורים כיון של"ה בכלל הנס וכנ"ל והוא ענין חדש לפע"ד לא ראיתי מי שיתעורר בכ"ז

שם [י"ב פסוק מ"ח] וכי יגור אתך גר ועשה פסח לה' המול לו כל זכר ואז יקרב לעשותו והי' כאזרח הארץ. ובפרש"י כ' בזה"ל יכול כל המתגייר יעשה פסח מיד ת"ל והי' כאזרח הארץ מה אזרח בארבעה עשר אף גר בארבעה עשר עכ"ל והוא מהמכילתא ולכאורה יפלא דלמה יעלה על הדעת לומר שכל המתגייר יעשה פסח מיד ואכן ראיתי בפי' מרכבהמ"ש על המכילתא שנזהר מזה וכ' דהא עיקר שאינו גר עד שימול ויטבול ילפינן ביבמות (מ"ו) מאבותינו פרש"י בימי משה כשיצאו ממצרים ויצאו מכלל ב"נ לקבל את התורה והי' ע"י מילה וטבילה והרי עשו גם הפסח א"כ נימא דאינו גר עד שימול ויטבול ויעשה פסח עכ"ד ז"ל ע"ש. וצ"ע לפע"ד מש"ס דכריתות (דף ח':) דאמרי' גר מעוכב לאכול בקדשים עד שיבוא קינו וכו' כאן שתיהן עולות הביא חובתו מן הבהמה יצא עולה ושלמים יצא [פרש"י עו"ש לאו דוקא אלא משום דבעי למיתני מנחה ושלמים לא יצא עכ"ל] מנחה ושלמים לא יצא כו' ומקשה מ"ש מנחה ושלמים דלא יצא דכתיב כאשר תעשו כן יעשה מה אתם עולה ושלמים אף גר עולה ושלמים א"כ חובתו אחת מן הבהמה לא תיסגו עלי' בגווי' דהכתיב כאשר תעשו כן יעשה אר"פ י"ל לעוף איתרבי לעולת בהמה לא כ"ש א"ה אפי' מנחה נמי מיעט רחמנא כן ועוף היכא איתרבי דת"ר וכו' וכו' עש"ה הרי להדיא דילפינן מקראי דא"צ הגר להביא בשעה שבא להתגייר רק עולה או מעופות או עולת בהמה וא"צ אפי' שלמים דכתיבא בהדיא בקרא בשעת מ"ת וישלח את נערי בנ"י וגומר ומכ"ש דנתמעט מהאי קרא דא"צ הגר להביא קרבן פסח בשעה שבא להתגייר כיון דילפינן מקרא בש"ס שם דסגי הגר להביא בשעת גירותו דבר שכולו לה' הוי אומר עולת העוף עש"ה ואין קר"פ בכלל זה ואולי י"ל דאע"ג דזה הוי ידעינן דאין חובה על הגר הבא להתגייר להביא קר"פ כדמשמע מקראי דמייתי בש"ס דכריתות הנ"ל אבל מכ"מ הו"א דרשות הוא ביד הגר שבא להתגייר להקריב קר"פ מיד כמו שעשו אבותינו בשעת יציאת מצרים שהי' ענין גירות שהקריבו קר"פ (ומצינו כה"ג בנשים בקר"פ לחד מ"ד הם בראשון חובה ובשני רשות וכן יש מ"ד דבראשון רשות הרי שמצינו רשות בהקרבת קר"פ) קמ"ל קרא דוכי יגור אתך גר וגו' דגם גר אינו יכול להקריב קר"פ בשעה שבא להתגייר ואיסורא נמי איכא בזה להקריב קר"פ בשאר ימות השנה לשם קר"פ ועדיין צ"ע

שם [פסוק מ"ט] תורה אחת יהי' לאזרח ולגר הגר בתוככם ופרש"י והוא מהמכילתא להשוות גר לאורח אף לשאר מצות שבתורה והקשו המפרשים