אמרי כהן מט

פשוט דשייך אף בנכרי אבל חלק בכורה דל"ש בנכרי זה ודאי אינו נוטל דאי ל"ה אפקרי לזרעי' הבן מתייחס אחריו לכל מילי דכקטן שנולד ל"ש כאן כנ"ל ושפיר הי' נוטל גם חלק בכורה אך כיון דרחמנא אפקרי' לזרעי' הבן אינו מתייחס אחר אביו הלכך אף דחלק הפשוט נוטל מצד גזיה"כ מכ"מ חלק בכורה אינו נוטל, עכ"ד מעכ"ת

והנה לפ"ד מעכת"ה יוצא דבהורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה יורש את אביו חלק פשוט מדין תורה דהא לענין זה, היינו ירושה בחלק הפשוט לא אפקרי' רחמנא לזרעי' וטעם דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי ל"ש בגר שלידתו בקדושה לשיטת רש"י ז"ל וכנ"ל. וזה נסתר מש"ס ערוך בקדושין (י"ז:) דאמרי' התם דגר את הגר אינו יורש מד"ת ולא מד"ס דתנן לוה מעות מן הגר שנתגיירו בניו עמו לא יחזיר לבניו ואם החזיר אין רוח חכמים נוחה המנו, ופריך והתניא רוח חכמים נוחה הימנו ומשני ל"ק כאן שהורתו ולידתו שלא בקדושה וכאן שהורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה ופרש"י היכא דלידתו בקדושה מיחלף בישראל גמור ועייש"ה ולפי הנ"ל הרי בהורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה הוא יורש גמור מד"ת כיון דל"ה כקטן שנולד וגם אפקרי' לזרעי' ל"ש לענין ירושה כנ"ל כיון שגלי קרא שב"נ יורש את אביו ד"ת וא"כ למ"ל לרש"י לפרש הטעם משום דמיחלף בישראל גמור והיינו מדרבנן הא מד"ת כ"ה וגם מד' הש"ס גופא משמע דמדינא א"צ להחזיר כלל רק דרוח חכמים נוחה הימנו וכמבואר במשנה סופ"י דשביעית שהובא בש"ס דקדושין שם וכנרשם עה"ג בש"ס שם וז"ל המשנה מן הגר שנתגיירו בניו עמו לא יחזיר לבניו ואם החזיר רוח חכמים נוחה הימנו ופי' הרמב"ם ז"ל בפיהמ"ש דר"ל שלא נתחייב מן הדין להחזיר לבניו משום שזכה בו עכ"ל ואם איתא דבלידתו בקדושה יורש את אביו מד"ת כיון דל"ה כקטן שנולד הרי מחויב להחזיר מדין תורה לבניו בלידתו בקדושה ומתניתין הא מוקמינן בש"ס שם בהורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה ואדרבה לדעת התוס' בקדושין (י"ח.) כוונת הגמ' דבהורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה אם החזיר אין רוח חכמים נוחה הימנו משום דאתו למימר דישראל גמור הוא ועי' בפיהמ"ש להר"ש שם שדעתו ג"כ כד' התוס' הנ"ל בפי' הגמרא דקדושין הנ"ל רק דמטעם אחר קאתו עלה יעייש"ה, ובעכצ"ל לדעת רש"י ז"ל דאע"ג דבהורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה ל"ה כקטן שנולד זה רק לענין שאר האם אבל לענין ירושת האב הוא כנכרי דרחמנא אפקרי' לזרעי' כדכתיב וזרמת סוסים זרמתם כדילפינן ביבמות שם עש"ה ובפרש"י שם ולכן אינו יורש את אביו אף אם הי' לידתו בקדושה דהלידה בקדושה מועיל רק לאמו שילדה אותו אבל לא לאביו שהוא בנו מכח שהיא זרעו וכמובן, ואף שכתבו התוס' שם בבכורות דבעודו מצרי חשוב אביו לענין נחלה ול"א אפקרי' רחמנא לזרעי' לעני"ז סובר רש"י דדוקא בעודו נכרי שיש לו להבן שייכות עם אביו כיון שגם שניהם המה כסוסים ולכן ל"מ הא דאפקרי רחמנא לזרעי' להפקיע התייחסות בן מאביו בנחלה, אבל לאחר גירות אף בלידתו בקדושה דל"ה כקטן שנולד כנ"ל מכ"מ אינו יורש אביו משום דאפקרי רחמנא לזרעי' דעכו"ם לגבי ישראל דייקא וה"ה אם בנו הוא ישראל וכמו"ש התוס' בכתובות (דף ג' ע"ב) בד"ה ולדרוש להו אונס וכו' בשם ר"ת עש"ה וכיון דאינו יורש את אביו ד"ת אף אם היא לידתו בקדושה וה"ה אם אביו נתגייר אח"כ דהא עכ"פ כשנתעברה אמו מאביו הי' אביו ב"נ ורחמנא אפקרי' לזרעי' דנכרי שפיר מחלקינן בש"ס דקדושין שם בין שהי' הורתו ולידתו שלא בקדושה בין שהי' הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה ודלא כמו שביאר מעכ"ג בד' רש"י ופלא עליו שלא הרגיש בכ"ז

ועפי"ד המהר"ל בגו"א הנ"ל דהא דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי ל"ש רק בנתגייר ברצון ולא בנתגייר באונס ולכן ל"ה להם לישראל אחר מ"ת דין כקטן שנולד משום שכפה עליהם הר כגיגית לקבלת התוה"ק, פירשו המחברים הא דאמרינן בש"ס זבחים (ק"א:) במרים מי הסגירה א"ת משה הסגירה משה זר הוא ואין זר רואה את הנגעים וא"ת אהרן הסגירה אהרן קרוב הוא ואין קרוב רואה את הנגעים וכ"ה במד"ר פ' תזריע ומקשים העולם דלמה במרע"ה הוצרך לומר דזר הי' ולכן לא ראה את הנגעים והלא אותו הטעם שאמר באהרן שקרוב הי' מספיק ג"כ למעט משרע"ה מראיית הנגעים למרים אחותו ותי' עפי"ד הנ"ל דמש"ה ל"ה ישראל כקטן שנולד לאחר מ"ת שהיו כגרים כיון שנאנסו ע"ז בכפיית ההר כגיגית וז"ד לכל ישראל וגם אהרן בכלל אבל משרע"ה דל"ה תחת ההר בשעת קבלת התוה"ק כדאי' ביפ"ת דלאחר אמירת אנכי ול"י לך עלה משה על ההר וכיון דלגבי' ל"ה כפי' על קבלת התוה"ק שוב הי' דינו כגר שנתגייר ברצון דאמרי' כקטן שנולד דמי וא"כ משרע"ה ל"ה קרוב עם אחותו מרים לאחר מ"ת והוצרך לומר בטעם שלא סגר מרים משום דזר הי' עכ"ד ז"ל ועפי"ז עלה בדעתי לפרש כוונת הש"ס ביבמות (ס"ב.) דמקשה שם וב"ה נמי לילפי ממשה (פי' דמקיים מצות פו"ר בב' זכרים כמשרע"ה שהי"ל ב' בנים גרשום ואליעזר ופי' מן האשה) ומשני אמרי לך משה מדעתי' הוא דעביד דתניא ג' דברים עשה משה מדעתו והסכימה דעתו לדעת המקום וכו' ופרש"י מדעתי' משום שכינה ואסור לשאר כל אדם לעשות כן עכ"ל עש"ה. ויפלא מאד דעיקר התירץ חסר מן הספר דהו"ל לתרץ דמשרע"ה עשה כן משום שהשכינה דיברה עמו בכל שעה וכמו שהביא מהברייתא דלקמן ואין ללמוד ממנו לשאר כל אדם ומה קאמר שמשה מדעתי' הוא דעביד ואדרבה אם עשה כן מדעתי' מה שפי' מן האשה נילף מזה שמקיים פו"ר בב' זכרים דבודאי לא ביטל מצות פו"ר בחנם ומה זה שתרץ מדעתי' הוא דעביד, ולכן נל"פ עפי"מ דפליגי ריו"ח ור"ל בש"ס דיבמות שם בהי"ל בנים בהיותו עכו"ם ונתגייר דלר"ל לא קיים פו"ר עדיין משום דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי ע"ש ולפ"ז לכאורה האיך הוכיח בש"ס שם ממשרע"ה מדפי' מן האשה אחר שהי' לו ב' בנים דמקיים מצות פו"ר בב' זכרים והלא סוף כל סוף הא הב' בנים הי' לו למשרע"ה עוד קודם מ"ת ובבנים כאלו הרי לא קיים פו"ר כיון דלאחר מ"ת הו"ל כגר שנתגייר וכקטן שנולד דמי, אך דכ"כ בשם הגו"א דבמ"ת ל"ה לישראל דין גר שנתגייר כקטן שנולד דמי כיון דנתגיירו בכפי' ואכן משרע"ה שנתגייר ברצון וכנ"ל והו"ל דין גר שנתגייר כקטן שנולד דמי כנ"ל א"כ שוב לא קיים פו"ר בבנים שהי"ל קודם מ"ת שהי' כגירות עי' ביבמות (מ"ה

) ובעכצ"ל הא דפירש מן האשה אין הטעם משום שכבר קיים פו"ר אלא משום שכינה כדמפורש בברייתא ועפי"ז י"ל דהיינו דקאמר הש"ס לדחות דליכא למיליף ממשה דמקיים מצות פו"ר בשני זכרים דהא משה מדעתי' הוא דעביד כלומר הגירות בשעת מ"ת עשה מדעתו ולא הי' ע"י כפי' כשאר כל ישראל א"כ הו"ל דין גר שנתגייר דכקטן שנולד דמי וא"כ אינו מקיים כלל פו"ר בבנים שהי"ל עוד קודם מ"ת וא"כ בע"כ הא דפירש מן האשה אח"כ טעמא אחרינא אית בה