אמרי כהן מח

המצות הישראל הם מושבעים מה"ס אבל הם רק מושבעים ועומדים ולא נשבעים דלכך מדקדק לומר מושבע ולא נשבע דבכל המצות הישראל הוא מושבע ועומד מפי הקב"ה מכח משה וכו' והעם ענו אמן וא"כ זה הדין דמושבע מפי אחרים הוי כמושבע מפי עצמו היכא שעונה אמן בקבלת דברים זה רק לישראל נתחדש וכמבואר בסוטה שמזה ילפינן בש"ס דהעונה אמן כמוציא שבועה מפיו דמי אבל ב"נ אף שחייב על השבועה זהו רק בנשבע מפי עצמו ולא ע"י אחרים וא"כ כל השבועות של מצות התורה הוא רק ממצות שניתנו לישראל לבדם אבל אם אדם נשבע מעצמו על דבר לקיים מצוה זה הוי איסור ששייך גם בב"נ וא"כ מ"פ הש"ס והא מושבע ועומד מה"ס הוא אף שהוא מפי אחרים מושבע ועומד לקיים המצוה עכ"ז חל בנשבע מעצמו לקיים המצוה משום ששבועה זו חמורה ששייך גם בב"נ וחמיר איסורי' כנ"ל עכ"ק. והנה בפשוט י"ל דדוקא שם בגיה"נ מיקרי איסור חמור מטעם שנוהג בב"נ באמת דלבני יעקב נאסר וא"כ איסור זה דגיד חמור וכן אמה"ח דמיירי מינה בש"ס דחולין (ק"ב:) שהוא חמור מטעם שאסור גם לב"נ ולכן חל על איסור אחר קדים אבל כאן בנשבעין לקיים את המצוה אף אם שבועה חמורה שאם ב"נ ישבע יחול עליו השבועה אבל מכ"מ הרי שבועה זו הוא רק לעצמו וב"נ אינו אסור מכחה כלום דלא הועיל בשבועתו רק לעצמו א"כ לא מיקרי איסור חמור שיחול אשבועת הר סיני

ועוי"ל עפי"מ שביאר האבנ"מ בתשו' שבסו"ס (סי' י"ב) דמה"ט אמרי' בכל דוכתי בש"ס והא מושבע ועומד מה"ס הוא ולא קאמר בלשון והא אאחע"א משום שרצ"ל דלא מצי למיסר אנפשי' כלל בשבועה כל שמושבע ועומד דלטעם דאאחע"א גם האיסור השני חייל אלא דאין עונשין עליו וכמבואר ביבמות (ל"ג) דנפק"מ לקוברו בין רשעים גמורים אבל לטעמא דמושבע ועומד לא מצי למיסר אנפשי' כלל ואין כאן חלות השבועה עכ"ד ז"ל ע"ש ולפי"ז איכ"ל דהא דאמרי' דלר"י חייל איסור גיד אטומאה משום שחמור שנוהג בב"נ ה"ד לענין אאחע"א דעכ"פ האיסור השני מיחל חייל אלא שאין עונשין על האיסור הב' אז אמרינן דמטעם דחמיר איסורי' שנוהג בב"נ חייל לגמרי האיסור הב' ועונשין עליו אבל גבי שבועה דאי לאו דחמיר איסורי' אין מקום שיחול השבועה לגמרי אפי' למהוי תרי איסורין ליכא למימר דע"י שחמיר איסורי' שנוהג בב"נ יועיל כ"כ שיחול השבועה וכעין שביאר האבנ"מ בתשו' שם הא דאמרי' בש"ס לר"ל דל"א איסור כולל באיסור הבא מעצמו עיי"ש ומכש"כ שי"ל כן לענין איסור חמור אליבא דר"י דלא מהני רק גבי אאחע"א ולא בשבועה שיחול אפי' היכא שמושבע ועומד מה"ס

בדף נ"ב: מדה"ס הקשה ע"ד הר"ן בנדרים (ט':) בד"ה נדבה נמי דילמא אתי בה לידי תקלה דאע"ג דאמר הר"ז דילמא פשע ומאחר להביא יותר מג' רגלים וע"ז הקשה מעכת"ה דהא לר"מ קאי ולר"מ לשיטתו בר"ה (ד':) ברגל א' עובר בבל תאחר וא"כ למה הוצרך הר"ן לומר שיעברו ג' רגלים, הא, גם כשיאחר רגל א' יעבור בב"ת עכ"ק ותירץ דאף דלר"מ עובר בב"ת ברגל א' אבל לא יעבור בבל יחל אף לד' הרמז"ל בספהמ"צ דכשעברו ג' רגלים עובר בבל תאחר ובבל יחל מ"מ ה"ד בג"ר אבל לא ברגל א' אף לר"מ שעובר בב"ת מ"מ אינו עובר בבל יחל כמו שהאריך בד' שם וא"כ ליכא ריבוי לאוין רק לאו א' דב"ת ולכן ל"ח לתקלה בלאו א' דב"ת כיון דהוא לאו שאין בו מעשה ול"ח בי' למיעוטא אף לר"מ כמו"ש בהגהו' משל"מ א"כ ל"ח למיעוט אנשים שיפשעו ויעבור בבל תאחר ומשוה"כ הוכרח הר"ן לומר דחיישינן על איחור דג"ר ויעבור בבל יחל ג"כ עכ"ד בקצרה ולכאורה דבריו תמוהין דהא מבואר בש"ס דר"ה (ו':) דכיון שעברו עליו ג"ר בכל יום ויום עובר בבל תאחר לדידן וא"כ ממילא לר"מ דברגל א' עובר בב"ת כשעבר הרגל עובר בכל יום ויום בב"ת וכמובן וא"כ גם לר"מ כשמאחר רגל א' ולא הביא קרבנו יהי' ריבוי לאוין עיד"ז שבכל יום ויום יעבור בב"ת ואולי י"ל דדוקא לדידן עובר לאחר ג"ר בכל יום ויום בב"ת אבל לא לר"מ אחר רגל א' כיון דטעמי' דר"מ דעובר ברגל א' בב"ת מפורש בש"ס מכח העשה דובאתם שמה והבאתם שמה וגו' וכיון דאמר רחמנא אייתי ולא אייתי ממילא קם לי' בב"ת והטו"א שם כ' דהעשה דובאתם שמה וגו' אינו עובר רק בכל רגל ורגל ע"ש ובהגהו' אמ"ב שכ' דאינו עובר בעשה רק ברגל ראשון עש"ה וא"כ י"ל כיון דלר"מ הלאו דב"ת והעשה דובאתם שמה זב"ז תלויין גם על הלאו דב"ת אינו עובר בכל יום ויום רק ברגל ראשון וא"כ ליכא ריבוי איסורין לר"מ. אך גוף ד' הטו"א והאמ"ב צ"ע מתמורה (י"ח:) דלגי' רש"י שם גרסינן דבכל יום ויום עובר בעשה וצ"ע ואכמ"ל ויש לי להאריך עוד בכמה ענינים מספרו היקר אך שאין הזמן מסכים עמדי להאריך

והנני שארו וידידו הדושמעכת"ה באהבה מכבדו ומוקירו

יחיאל מיכל הכהן האללענדער

סימן יב

ב"ה אור ליום ועש"ק במדבר מ"ג למסבנ"י תרצ"ה

שלו' וברכה לכבוד הרב הגאון המובהק המפורסים לשבח ולתהלה סיני ועוקר הרים נ"י כו' כש"ת מו"ה אברהם וויינבערג שליט"א בעמח"ס היקר ראשית בכורים על מס' בכורות כעת בועד הרבנים בווארשא

אחדשמעכ"ג כמשפט. וכו' ואגב ארשום בזה מה שפלפלתי בדברי מר בספרו היקר ראשית בכורים בחי' לבכורות (רפ"ח) בד' רש"י ביבמות (צ"ח.) דאם הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה ל"ש לומר גר שנתגייר כקטן שנולד דמי והתוס' ברפ"ח דבכורות חלקו עליו בזה. וכ"ג ביאר ד' רש"י עפי"ד המהר"ל מפראג ז"ל בס' גור ארי' עה"ת עה"כ ויבכו העם למשפחותיו שאחז"ל על עסקי משפחות שנאסר להם והקשה דלמה ל"א גר שנתגייר כקטן שנולד דמי כיון דהוו כגרים בקבלת התורה בסיני ויהיו מותרין בקרובותיהם ותירץ דזה ל"ש רק בנתגייר ברצון אבל בשעת מ"ת שהי' באונס דכפה עליהם הר כגיגית ל"ה כקטן שנולד ועפי"ז כתב כ"ג דגר שלידתו הי' בקדושה דג"כ הוי גירות באונס ע"י מה שנתגיירה אמו ל"ה כקטן שנולד ולכן פרש"י בבכורות שם הטעם דל"ה בכור לנחלה משום דרחמנא אפקרי' לזרעי' ואף דלענין נחלה לא אפקרי לזרעי' דהא נכרי יורש את אביו ד"ת חדוש היא שחדשה תורה לענין ירושה ולא ילפינן מני' לשאר מילי וזהו רק לענין חלק