אמרי כהן מה

שאני דפוסל בו אפי' נחלקה ונקטמה במשהו בעלמא משא"כ הני דחשיב בחולין שם צריך עכ"פ שיעור דכדי שתחגור בו צפורן שהוא שיעור היותר גדול מכ"ש כנ"ל ואפי' לד' הרא"ש החולק ע"ד הרשב"א הנ"ל והובא בטיו"ד שם ודעתו דקיי"ל כר"ח והבדיקה דאבשרא ואטופרא היינו הא דתחגור בו צפורן וכל פגימה שהוא מרגיש בצפורן היינו כדי שתחגור בו צפורן עיי"ש ניחא דכבר הוכיח הגאון בעל תבו"ש ז"ל ביו"ד שם סק"ה דא"א לומר דס"ל להרא"ש דפגימה כ"ש נרגשת בצפורן כיון דס"ל דהיינו הא דר"ת א"כ מאי קאמר ר"ח שיעורה כפגימת המזבח כמה כו' הול"ל פגימתו בכל שהוא וכדמשמע להדיא בבכורות (ל"ז:) דקאמר וכמה שיעור פגימה כדי שתחגור בו צפורן אלמא דזה שיעור הוא דאל"כ הי"ל לומר דאין לו שיעור ואפי' כ"ש עש"ה באריכות דבה"ק וא"כ ממילא ל"ק מקטימת ראשו דלולב ומנחלקה העלה דלולב שפוסל בו אפי' במשהו בעלמא וא"צ שיעור דחגירת צפורן כלל וצ"ע על אדוננו בעל הטו"ז ז"ל שלא הרגיש בתי' זה על קשייתו

אבל אחרי כל זה נלפע"ד לומר בזה ד"ח להלכה בס"ד בהא דנקטם ראשו בכ"ש, שהרי הרב המגיד בפ"ח מה' לולב ה"ג כפיה"נ מד"ק נסתפק בזה אי נפסל בכ"ש וכמו"ש ויש מי שאומר שאינו פסול אא"כ נקטם רובו ויש לחוש אפי' בכ"ש עכ"ל ע"ש ואך הר"ן כתב דמיפסל אפי' בכ"ש לפי שעשו ראשו של לולב כחוטמו של אתרוג דכ"ש פסול בו עכ"ד ז"ל וא"כ כיון דכל פסול נקטם ראשו בכ"ש נלמד מחוטמו של אתרוג בודאי לא עדיף מחוטמו של אתרוג, ומעתה נראה לפימ"ש המג"א לקמן (בסי' תרמ"ח ס"ק י"ח) דהא דשינוי מראה פוסל מחוטמו של אתרוג ולמעלה בכ"ש דוקא כשנראה להדיא לרוב בנ"א ובא"ר כתב בשם המבי"ט שאם אין נראה לעין מחמת דקותו וצריך להסתכל אין זה כ"ש שפסול וע' בשע"ת שם סקי"ט שביאר בשם הפמ"א דכיון דחוטמו הטעם ששם אדם רואה יותר מבשאר מקומות משא"כ כשצריך עיון והסתכלות ומרחוק אין נראה אף בחוטמו אינו פסול עכ"ד עש"ה, א"כ ה"ה בראשו של לולב אינו פסול רק בנראה להדיא לרוב בנ"א שהוא נקטם דדיו לבא מן הדין להיות כנדון וא"כ בספק אם הלולב נקטם בראשו ואינו ניכר בו שהוא נקטם בודאי יש להכשירו בודאי דאפי' את"ל שבאמת הוא נקטם בראשו מכ"מ כיון דלנו הוא ספק ולא ניכר לרוב בנ"א שהוא נקטם בודאי הו"ל אינו נראה להדיא שלא פסול בזה להנ"ל, וכעין שכ' החוו"ד ביו"ד (סי' צ"ה ס"ק י"ב) לענין קליפה דבספק איסור מיקרי לא ניכר הקליפה ע"ש ה"ה בני"ד בספק הו"ל כלא ניכר הקטימה דאינו פסול ובפרט בד"ז דנקטם ראשו של העלה האמצעי בלולב דאיכא כמה סניפים להקל: א' משום דרוב הפוסקים מכשירין בזה ורק בנקטמו רוב העלין לדידהו הוא נקטם ראשו כמו"ש הא"ר הנ"ל, ב' דאולי אינו פסול רק בנקטם רוב ארכו של עלה זה ולא בכ"ש כמו"ש הה"מ הנ"ל בשם י"א עי' בש"ע הרב סי' זה (סעי' י"ז), ג' ד' הראב"ד דאינו פסול רק בנקטם קצת השדרה ג"כ אז הו"ל נקטם ראשו ולכן בספק נקטם כ"ש מראש העלה האמצעי בודאי יש להקל לברך בלי שום פיקפוק כלל וכלל כנלפע"ד להלכה. בס"ד

סימן יא

ב"ה

שוי"ר וכטו"ס לכבוד ש"ב וידידי ה"ה הרב הגאון המפורסם לתהלה סיני ועוקר הרים שישולתא דיחוסא כו' כש"ת מו"ה אלימלך פרענקיל תאומים שליט"א האבד"ק יאברוב

אחדשמעכת"ה באהבה. מאז השגתי לנכון ספרו היקר, "הפלאה נדרים" על פ"ק דמס' נדרים ובעיוני בו ראיתי נפלאות מתורתו, בו הראה רב חילו לאורייתא בחריפות ובקיאות עצומה וכו' עתה באתי להציג מה שהערותי מדי עי עיוני בספרו היקר באיזה מקומן וזה החלי בס"ד

בס' הפלאת נדרים (בדף י') מדה"ס הביא ד' המשל"מ בפ"ב מה' נזירות שדחה ד' המהרי"ט בתשו' שה"ר דאף נזירות שמשון יכול הבעל להפר מש"ס דגיטין (ל"ה.) דאמרינן שם דניסת אין מדירין אותה שמא יפר לה בעל ואי ס"ד דבנזי"ש אין הבעל יכול להפר הרי יוכלו להדיר אותה בנזי"ש וע"כ דגם נזי"ש יכול הבעל להפר והמשל"מ דחה ראי' זו דהא מבואר במשנה ונודרת ליתומים בכל מה שירצו ופרש"י בדברים שא"א לה להתקיים בלעדם ולכן א"א להדירה בנזי"ש שתתקיים בנזירותה ולא תשתה יין ועז"כ מעכת"ה בספרו שם להצדיק ד' המהרי"ט דהא מבואר בש"ס ובש"ע אהע"ז (סי' ל"ט) דאם נדרה מיין הוא א' מג' דברים של עינוי נפש דבקידשה על תנאי ל"ה קידושין ובסתמא תצא שלא בכתובה מבעלה וא"כ בודאי הדין שאפי' בנדרה מיין אחרי נשואין אפי' למאי דפסקינן דאין מגרשין אשתו הראשונה אא"כ מצא בה ערות דבר אם ימצאנה נודרת מיין יוכל לגרשה ואפשר שיהי' אפי' מצוה לגרשה א"כ י"ל דראי' המהרי"ט הוא מדקתני סתם ניסת אין מדירין אותה אפי' אם היא לבעלה השני אשתו הראשונה וקשה שידירו אותה בנזי"ש ובודאי לא תקיים נדרה שאם תקיים נדרה יוכל הבעל לגרשה כרצונו וזה כמו נדרה מדברים שלא תוכל להתקיים בלעדם שפרש"י הנ"ל שאשה אין רצונה לקיים נדר יין שיוכל הבעל לגרשה כרצונו בכל עת שירצה עכ"ד

הנה מה דפשיטא לי' למעכת"ה מבעי' לי טובא דלא מיבעיא לפי פשטא לישנא דש"ע אהע"ז (סי' קי"ט סעי' ג') דלא יגרש אדם אשתו ראשונה אא"כ מצא בה ערות דבר דמשמע דהיינו דוקא דבר ערוה דמחמירינן באשתו ראשונה כב"ש שס"ל הכי ע' בפר"ת שם ובביאור הגר"א שם א"כ פשיטא דבנודרת מיין דלא מיקרי דבר ערוה שיוכל לגרשה ע' בתוס' גיטין (צ.) ד"ה מה להלן בעדים כו' דמשמע דלב"ש צריך שיהא דבר ערוה ממש עש"ה אלא אפי' לפימ"ש הבי"ש שם בס"ק ג' והטו"ז שם דלשון הש"ע ערות דבר הכונה הוא או ערוה או דבר היינו פשיעה כנגדו והיינו כב"ה ע"ש מ"מ אין מצוה לגרשה משום דבר לחודא דהיינו פשיעה כנגדו אף לב"ה ואדרבה באשתו ראשונה אין למהר לגרשה גם לב"ה וכמו"ש הבי"ש שם בשם הרמב"ם ז"ל

גם מש"כ מעכת"ה דהוכחת המהרי"ט מדקתני סתם ניסת אין מדירין אותה אפי' אם היא לבעלה