אמרי כהן מד

מראש השדרה נחלקו הב"י והב"ח באו"ח שם עמש"כ הטור שם וז"ל וא"א הרא"ש ז"ל פי' דברוב קטימת העלין העליונים מיפסל עכ"ל ודעת הב"י לפרש דהיינו העלין האמצעיים ובנקטם רוב מהם נפסל דרובו ככולו והב"ח חולק עליו ומפרש בד' הרא"ש בטור הנ"ל דהיינו רוב העלין של כל הלולב שראשיהן עולה למעלה ממקום שכלה גוף השדרה אז נפסל בנקטם ראשו אבל בנקטם העלין האמצעיים לא נפסל לד' הרא"ש, ז"ל ע"ש טעמם ונימוקם בד' הרא"ש ואם כי באתרא דזיקוקין דנורא ובעירא דאשא שנחלקו רבותינו הב"י והב"ח ז"ל מאן ירהיב בנפשו לעייל לתמן להכריע מכ"מ לפע"ד ד' הב"י צ"ע בזה דמלשון הטור בשם הרא"ש שכ' דברוב העלין העליונים מיפסל משמע להדיא דלא קאי אעלין האמצעים שעל ראש השדרה כ"א ארוב של כל העלין דכן נקרא בד' התוס' הנ"ל בתי' הא' העלין העליונים היינו רוב עלין של כל הלולב ולא עלין האמצעיים דוקא וכ"נ מד' הרא"ש שכ' כד' התוס' בר"פ לוה"ג ע"ש

ואמנם כפי הנראה שגם הב"י בעצמו חזר בו ולכן סתם בש"ע או"ח שם בסעי' ו' דנקטם ראשו היינו שנקטמו רוב העלין העליונים פסול והרמ"א כ' ע"ז ואם נקטם העלה העליון האמצעי שעל השדרה פסול וכ' הטו"ז שם בסק"ו דלא דק בלשון שהי"ל לכתוב וי"א אם נקטם כו' שהרי זה חולק עמש"כ הש"ע רוב העלים דלאותה דעה אין חומרא בזה באמצעי יותר משאר העלין עכ"ד הטו"ז ע"ש א"כ משמע דד' הב"י לפרש דרוב העלין העליונים היינו של כל הלולב וכן פי' בד' הרא"ש בטור הנ"ל דאל"כ ל"ה סתים להיפך מד' הרא"ש והטור ותוס' אחרי שלא הביא ראשונים אחרים רבים שנחלקו עליהם בזה ואמנם קו' הטו"ז בזה שהק' דהו"ל לרמ"א לכתוב בלשון וי"א י"ל לק"מ דאפי' אם נפרש דלד' המחבר לא נפסל בנקטם העלה האמצעי שבראש השדרה מכ"מ לא כ' הרמ"א ע"ז לשון וי"א כיון דאיכא לפרושי לשון המחבר שכ' העלין העליונים היינו באמת העלין האמצעיים שיוצאים מראש השדרה וכמו שפי' המחבר עצמו בב"י לשון הטור בשם הרא"ש הנ"ל משוה"כ אע"ג דלקושטא דמילתא אין כוונת המחבר כן בש"ע דכ"מ מסתימת לשונו וכד' הטו"ז מכ"מ בכזה שוב אין דרכו של רמ"א לכתוב לשון וי"א כיון שאין המחלוקת מבואר להדיא ויל"פ גם ד' המחבר הכי וכמו"ש הסמ"ע בחו"מ בכ"ד וכידוע וע' בפרמ"ג במ"ז שם שהרגיש קצת אבל לא ביאר כל הצורך ע"ש ולפע"ד נראה כמו שכתבתי

והנה אדונינו הרמ"א ז"ל סיים בסוף ההג"ה הנ"ל ודוקא דאיכא אחר אבל ליכא אחר מברכין עליו עכ"ל והשיגו הב"ח ומביאו המג"א שם בסק"ו דלא דק בזה דהמרדכי כ"כ אהדס דוקא דהא כ"כ בשם היראים ז"ל ובהדיא איתא בס' יראים אהדס אבל לולב פסול לכ"ע עכ"ד ז"ל ע"ש ובא"ר הובא בפרמ"ג בא"א שם כתב לישב דהרמ"א לא הכשיר אלא בנקטם עלה העליונה דרוב מכשירין אבל נקטמו רוב עלין פסול אף דליכא אחר עכ"ד ז"ל. ולפי דרכו דהא"ר הי' מקום לומר דהרמ"א קאי גם אנקטמו רוב עלין דכ' המחבר מכ"מ כשר לברך עליו בדליכא אחר דסמך עצמו בשעת הדחק אדעת הראב"ד ז"ל שהובא ברא"ש וטור בסי' זה שסובר דהא דנקטם ראשו פסול בלולב ה"ד בנקטם גם מעט מן השדרה דזה הוא שנקרא לולב בכ"מ אבל בנקטמו העלין בלבד לא נפסל בנקטמו עכ"ד ז"ל ולכן בלא נקטם ראש השדרה עצמו יש לסמוך בשעה"ד אד' הראב"ד ז"ל וליטלו לצאת בו כ"ה מקום לומר לפי"ד הא"ר ז"ל הנ"ל. ואמנם לענ"ד לא נהירא דברי הא"ר מש"כ בישוב ד' הרמ"א דאאפ"ל דסמך עצמו ע"ד הפוסקים דמכשירין בנקטם העלה האמצעי ולא משום סמיכת ד' המרדכי, דהא המעיין יראה שמקור ד' הרמ"א נובעים מדבריו שבדרכי משה שציין ע"ד המרדכי שכ' דאי ליכא אחר יברך על הנקטם והב"י חולק ע"ז וכ' דל"י מי הכריחו לרא"ם לפרש כן ומד' כל הפוסקים לא משמע הכי וע"ז כ' הרמ"א בד"מ אבל במנהגים שלנו כתב דנוהגים כד' המרדכי עייש"ה דאיירי בדיני לולב ולא בדיני הדס ומשמע דמזה יצא מ"ש הרמ"א בהג"ה הנ"ל דאי ליכא אחר מברכין על הנקטם וכמו שנרשם באמת המ"מ במרדכי פ"ג ומנהגים וא"כ אין מקום לומר בישוב ד' הרמ"א כמו"ש הא"ר הנ"ל

וכשאני לעצמי תמי' לי מאד מלבד התמי' שתמה הב"ח והמ"א דהמרדכי לא כ"כ אלולב כ"א אהדס דהאיך אפש"ל כן דהא דקתני נקטם ראשו פסול בלולב היינו רק לכתחילה אבל בדיעבד כשר דהא במתני' קתני ביחד נקטם ראשו נפרצו עליו פסול ובחדא מחתא מחתינהו וא"כ כמו דתימא דמלת פסול היא רק לכתחילה בנקטם ראשו כן מוכרח, לומר בנפרצו עליו דא"א להפסקינהו בסכינא חריפא כיון דעל תרווייהו תני חד לשון פסול וזה אינו בודאי ומשמע דגם הרמ"א עצמו מודה בנפרצו עליו שפסול ואפי' בליכא לולב אחר אין מברכין עליו מדכתב ד"ז דאי ליכא אחר מברכין עליו בנקטם ראשו שהוזכר בש"ע להלן בסעיף ו' ולא כ"כ לעיל מינה בס"ב משמע דלעיל פסול ואין לו תקנה גם בליכא אחר. ובפרט לפימש"כ הרמ"א (ברסי' תרמ"ה) דמצוה מן המובחר בלולב שאין עליו פרודות לגמרי והקשה בטו"ז בסק"א דכיון דהמשנה אמרה בפי' כשר מה לנו יותר ותי' דאפש"ל כשר בדיעבד לאפוקי ממ"ש שם נפרצו עליו דפסול אף בדיעבד עכ"ד ז"ל, א"כ מפורש יוצא מזה דד' הרמ"א ז"ל להלכה בנפרצו עליו דפסול גם בדיעבד וא"כ גם בליכא אחר אין מברכין עליו דהא ליכא לפרש כמוש"כ הרא"ם במרדכי דפסול היינו רק לכתחילה וא"כ למה בנקטם ראשו מפרשינן דהוא רק פסול לכתחילה האיך אפשר להפסיק מלת פסול בסכינא חריפא וצע"ג

והנה בשיעור הקטימה כמה הוא דעת הר"ן בר"פ לולה"ג דהוא בכ"ש והובא ביתה יוסף ובטו"ז בסק"ז ע"ש ובמחצהש"ק סוסק"ו העיר ע"ז דא"כ קשיא כקו' הטו"ז בס"ק ד' דלחשבי' במס' חולין (י"ז:) בהדי ג' פגימות הן דחשיב שם ר"ח אף פגימת סכין וא"נ דקטימה פוסל בלולב בכ"ש נחשוב נמי הא עכ"ק ע"ש שלא מצא תי' על זה. ואמנם בעיקר קושי' הטו"ז שהקשה דא"נ דבנחלק המתאים אפי' בכ"ש פסול וא"כ גם בחגירת צפורן פסול א"כ לחשבי' בהדי ההיא דחולין הנ"ל וכן קו' המחצהש"ק בקטימה הנ"ל לפעד"נ דלק"מ דהא כבר הוכיחו הרשב"א והר"ן מד' הרי"ף שלא הביא בספרו דברי ר"ח דאף פגימת סכין משום דס"ל דלית הלכתא כר"ח מדאשכחן בש"ס דבדקי בשמשא ומיא ואבשרא ואטופרא אלמא דאפי' פגימה כ"ש מעכבת והסכימו כן לדינא וכ"ד הרמב"ן ז"ל א"כ מבואר מדבריהם ז"ל דכדי שתחגור בו צפורן לאו היינו כ"ש דתחגור היא שיעורא רבה שיכנס הצפורן לתוך הפגם אבל בדיקה דאמרו אבשרא ואטופרא היא הרגשה בעלמא וכמו"ש הדרישה על הטור יו"ד (סי' י"ח או"ק א') ע"ש וא"כ ל"ק דליחשב בהדי' נחלקה תיומת הלולב וכן נקטמה ראשו דלולב דאדרבה לולב