אמרי כהן מג

מותר בערוה דהא כתיב לא יראה וקול ג"כ אינו בכלל ראי' וע"כ דדבר לא קאי אערוה רק אאדם הקורא כנגד הערוה ושפיר מידרש מיני' דלהרהר בד"ת מותר נגד הערוה ומתורץ קו' החת"ס לנכון בס"ד ודו"ק

עתה נחזי מה דינו של מי רגלים לענין הרהור כנגדו הנה בש"ס ברכות (דף כ"ה.) אמרינן דר"י רמי כתיב ויד תהי' לך מחוץ למחנה ויצאת שמה חוץ וכתיב ויתד תהי' לך וגו' וכסית את צאתך הא כיצד כאן בגדולים כאן בקטנים אלמא קטנים לא אסרה תורה אלא כנגד עמוד בלבד הא נפול לארעא שרי ורבנן הוא דגזרו בהו עיי"ש ולפי"ז נראה דבמ"ר כנגד העמוד שאסור להרהר בד"ת כנגדו כמו בצואה כיון דילפינן לה מקרא דויד תהי' לך מחוץ למחנה וגו' ואח"ז מסיים הקרא ע"ז והי' מחניך קדוש דקאי אתרווייהו אאיסור דמ"ר וצואה א"כ גם הרהור אסור גבי' כמפורש בש"ס דשבת הנ"ל דמה דילפינן מקרא דוהי' מחניך קדוש גם הרהור אסור דשם ל"כ דבר רק בערוה כתיב דבר ומעתה נראה דה"ה מי רגלים שנפלו כבר לארץ דאסרינן רק מדרבנן לקרות כנגדם אסור גם הרהור דהא מ"ר שנפלו לארץ אסורין אטו מי רגלים כנגד העמוד וכיון דשם אסור הרהור בודאי כן במי רגלים שנפלו כבר אסור הרהור מדרבנן דהרהור בצואה ומ"ר כנגד העמוד אסור מדאורייתא מקרא דמחניך קדוש כמו"ש רש"י בשבת שם וא"כ יש לגזור בהרהור כמו בדבור של קדושה. ואמנם כדי שלא תטעה לחלק מסברא דמ"ר שנפלו כבר לארץ דאיסורם מדרבנן לא גזרו בהרהור רק בדבור אביא קצת ראיות לזה ומקודם אביא ראי' דאין לחלק בין מ"ר לצואה אע"ג דמ"ר איסורם מדרבנן מכ"מ שייך בהו אף איסור דרבנן של צואה ומכ"ש דשייך איסור הרהור דאסור מדאורייתא בצואה ומ"ר כנגד העמוד דהא הרמב"ם כ' בפ"ג מק"ש ה"ח דגם במ"ר צריך להרחיק כמלא עיניו ע"ש ובפרמ"ג במ"ז (סי' ע"ט סק"ב) והרי איסור זה דהרחקת מלא עיניו אף בצואה הוא רק מדרבנן כמ"ש הפרמ"ג במ"ז בר"ס ע"ט ע"ש מכ"מ אמרינן דכל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תקון ומכ"ש דאמרינן כן לענין הרהור שאסור מה"ת בצואה ומ"ר כנגד העמוד דה"ה דיש איסד"ר להרהר במ"ר שנפלו לארץ וראי' ברורה לזה נלפע"ד מהא דהביא הב"י בשם הר"י דמי שמחויב ברכה וא"י לאומרה שאין המקום נקי שיש לו להרהר הברכה ותמה עליו הב"י דהא אם אין המקום נקי גם להרהר אסור שם ונדחק לתרץ ועי' במג"א (סי' ס"ב סק"ב) מ"ש לישב עש"ה ולמה לא מוקי ברווחא דמיירי במקום שיש בו מי מ"ר דאסור לדבר דבר שבקדושה והו"ל אונס ויכול להרהר שם דאין איסור בהרהור [ובשלמא בערוה ל"מ לאוקמי דהא אין המקום נקי קאמר] וע"כ דאם יש במקום ההוא מי רגלים גם הרהור אסור כמו בצואה ולכן נלפע"ד דבמי רגלים אף שאיסורם רק מדבריהם מכ"מ אסור להרהר כנגדם וכמו שהוכחנו בס"ד

ושוב מצאתי ראי' לדין זה מהא דאיתא בש"ע או"ח (סי' פ"ג סעי' ד') ברמ"א שכ' בזה"ל אבל אם משתינים בהם לפעמים אסור להרהר בהם בד"ת כ"ש לקרות ק"ש עכ"ל ע"ש. הרי מבואר דאף דאין איסור במקום הנ"ל כ"א משום מי רגלים מ"מ אסור להרהר שם בד"ת – איברא שיש לדחות ראי' זו עפימ"ש הרבינו יונה לברכות סו"פ מי שמתו דאע"ג דמ"ר עצמן אינן אסורין כ"א מדרבנן מ"מ גרף ועביט של מ"ר אסורים מה"ת לקרות אצלם כמו צואה ומה"ט ל"מ ליתן רביעית מים בעביט של מ"ר כמו דמהני ליתן למ"ר עכ"ד ז"ל ולפי"ז י"ל דשם בנידון הרמ"א הנ"ל הרי מיירי ממקום שמיוחד להשתין בו מ"ר ודמי לעביט של מ"ר שאיסורו מה"ת לד' הר"י הנ"ל ומשוה"כ אסור הרהור בד"ת ג"כ כמו בצואה משא"כ אצל מ"ר שאיסורם רק מדרבנן עדיין הספק במקומו עומד אי אסור הרהור בד"ת, ואכן מד' הטו"ז שם בס"ק ב' שכ' ע"ד הרמ"א הנ"ל וז"ל נ"ל דמ"מ אין לזה דין ביה"כ לענין הרחקה מכנגדו כדלעיל דהא במ"ר אין איסור מה"ת אלא כנגד הקילוח לבד עכ"ל ע"ש מפורש יוצא דלא ס"ל להלכה כד' הר"י ז"ל הנ"ל רק דגם במקום המיוחד להשתין דינו כמ"ר שאינו אסור מה"ת ואעפי"כ ניח"ל מש"כ הרמ"א דאסור להרהר בהם בד"ת א"כ ש"מ דגם נגד מ"ר האסור רק מדרבנן מיתסר גם הרהור בד"ת וכנ"ל וזו ראי' שאין עלי' תשובה לענ"ד. ובפתחי ספרים מצאתי באשל אברהם לאו"ח מהגה"ק בעל דע"ק זצ"ל (בסי' ע"ט) שכ"כ דהרהור אסור נגד מ"ר ע"ש שלא הביא שום ראי' לזה והנלפע"ד כתבתי

יחיאל מיכל הכהן האללענדער

סימן י

בעזה"י ערב סוכות תרצ"ה

נתתי אל לבי לעיין בדבר המצוי בדין לולב שנקטם ראשו היינו העלה האמצעי שעל השדרה אם נקטם ממנה כ"ש אם הוא כשר וראוי לברך עליו וכן בספק אם הוא נקטם כ"ש מהו דינו

תשובה. הנה בד"ז רבו הדיעות ומקור הדבר במשנה ר"פ לולב הגזול איתא נקטם ראשו כו' פסול ובתוס' שם ד"ה נקטם ראשו כתבו וז"ל לכאורה מיירי בשני עלין האמצעיים היוצאין מראש השדרה אבל קשיא דבגמ' קאמר ריב"ל ניטלה התיומת פסול והן אותן העלין האמצעיים והא אפי' בנקטם ראשו פסול כש"כ נטול לגמרי וצ"ל דנקטם ראשו מיירי ברוב העלין העליונים א"נ איצטריך לי' לריב"ל לאשמעינן ניטלה דס"ד דחשיב הדר טפי מנקטם א"נ ניטלה אחת מן התיומת דבנקטמה לא נפסלה אא"כ נקטמו שתיהן עכ"ל ע"ש. והנה בעיקר קו' התוס' הי' מקום לומר לפימ"ש הב"י באו"ח (סי' תרמ"ה) בשם המרדכי שכ' בשם הרא"מ דהא דנקטם ראשו פסול היינו לכתחילה קאמר ויחזור אחר אחר ואי ליכא אחר יברך עליו ואשכחן דקתני פסול במקום דדיעבד כשר עכ"ד ע"ש וא"כ איכ"ל דשפיר אשמעינן ריב"ל דניטלה התיומת פסול לגמרי ואפי' בדיעבד אין ראוי לברך עליו משא"כ מטעם נקטם ל"ה מיפסל בדיעבד ובליכא אחר מברכינן עליו ומדלא תירצו התוס' הכי ש"מ דדעת התוס' דגם הא דקתני במתני' דנקטם ראשו פסול הוא בדיעבד ג"כ ואפי' בדליכא אחר אין ראוי לברך עליו ושפיר הקשו מהא דריב"ל ותי' כנ"ל

והנה מג' תירוצי התוס' הנ"ל יוצא נפק"מ לדינא דלתי' הא' לא מיפסל נקטם ראשו רק ברוב העלין העליונים ולא בעלין האמצעיים היוצאין מראש השדרה אבל לפי ב' תירוצים האחרונים בנקטם העלין האמצעיים לחודיי' נפסל הלולב וכמובן ובדעת הרא"ש ז"ל האיך נוטה להלכה בנקטם העלין האמצעיים היוצאין