אמרי כהן מ

לברך עליו וכדמשמע מש"ס דברכות שם דמדמינן מטעמת לענין ברכה למטעמת בתענית שמותר לו לטעום בתעניתו דל"ח הנאה שיבטל התענית וה"ה דל"ח הנאה לענין שצריך לברך עליו ומשוה"כ במטעמת דכ"ש שעיקר החיוב לברך אכ"ש הוא רק משום שאסור ליהנות מעוה"ז בלי ברכה ולכן בטועם דל"ח הנאה א"צ לברך עליו אבל במטעמת דכזית דיש חיוב ברכה אכזית בלא"ה לא משום מעילה דהנאה בלבד כ"א מטעמים אחרים כנ"ל אין חילוק ואפי' במטעמת דל"ה הנאה כ"כ הוצרכו לברך עליו סו"ד דלכל הפוסקים לא מצינו שיחלקו בין אוכל למשקה לענין מטעמת ותרווייהו שוים הם לדינא וכל היכא שא"צ לברך בטעימה במשקה ה"ה באוכל וכמשכ"ל בשם הפרמ"ג שם שכ"כ לד"פ ותל"מ

סימן ט

בעזה"י יום א' ג' טבת תרצ"ב לפ"ק

נשאלתי בהא דפסקינן בש"ע או"ח (סי' פ"ה סעי' ב') דאפי' להרהר בד"ת אסור בביהכ"ס ובית המרחץ ובמקום הטנופת והוא המקום שי"ב צואה ומי רגלים ע"ש האיך הדין כנגד מי רגלים לחוד אם מותר להרהר בד"ת או אסור כמו בצואה

תשובה. הנה מקור הדבר בש"ס דשבת (דק"נ.) דאמרי' שם רמי לי' ראבר"ה לרבא מי אמרי' דיבור אסור הרהור מותר אלמא הרהור לאו כדבור דמי והאמר רבר"ח אר"י בכל מקום מותר להרהר חוץ מבית המרחץ ומבית הכסא שא"ה דבעינן והי' מחניך קדוש וליכא [פרש"י ולא כתיב בי' דבר אלא מקום חנייתך תהא בקדושה וטעמא משום דישראל מהרהרין בד"ת עכ"ל] ופריך ה"נ כתיב ולא יראה בך ערות דבר ההוא מבע"ל לכדר"י דאר"י נכרי ערום אסור לקרות ק"ש כנגדו [פרש"י כלומר לעולם והי' מחניך קדוש משום הרהור תורה ואפי' אין דבור ול"י בך ערות דבר במילתא אחריתא מיירי דאסור בשעת הדבור ולא בשעת הרהור כגון להסתכל בערוה עכ"ל] ופריך מאי אריא נכרי אפי' ישראל נמי לא מיבעיא קאמר ל"מ ישראל דאסור וכו' אימא הכ"נ אמר קרא וערות אביהם לא ראו [פרש"י אלמא ערוה הוא בב"נ עכ"ל] עכסה"ג עייש"ה, והנה במה דמקשה מדכתיב ול"י בך ערות דבר דמשמע רק דבור אסור אבל הרהור מותר ומשני ההוא מבע"ל לכדר"י וכו' ולפרש"י התי' היא ודוקא להסתכל בערוה אסור רק דבור אבל הרהור מותר משא"כ בביה"כ האיסור הוא משום והי' מחניך קדוש גם להרהר אסור וכן בבית המרחץ אסור משום דנפיש זוהמי' וכמו"ש המג"א (בסי' פ"ה סק"ב) ע"ש וראיתי בפרמ"ג בא"א שם שכ' על המג"א ז"ל דמה הק' ממרחץ דהא במרחץ אסור אפי' אין שם אדם וע"כ א"א לומר משום ערוה אלא משום דמאיס וכפרש"י בשבת ע"ש עכ"ד הפרמ"ג שם ובעניי לפי מיעוט בקיאותי חפשתי בפרש"י בשבת בכאן וגם בדף יו"ד אשר שם הוא מקור דבר זה ולא מצאתי בפרש"י דבר זה דלכן אסור להרהר במרחץ משום דמאיס ואולי ס"ס נפל בד' הפרמ"ג וצ"ל בפרש"י ברכות וכוונתו היא לד' רש"י בברכות (כ"ו.) בד"ה בית המרחץ כתב אסור להרהר בו ע"ש דקאי אהא דאמרינן ובית המרחץ שאמרו אעפ"י שאין בו אדם ומוכח דד' רש"י ז"ל דאיסור הרהור במרחץ הוא אפי' אין בו אדם וע"כ דלאו משום ערוה אסור רק משום דמאיס זה יהא הוכחת הפרמ"ג ועדיין צ"ע בזה

ועכ"פ עיקר תירוצא דש"ס שבת הנ"ל לחלק בין לקרות כנגד הערוה דשם אסור רק דיבור אבל הרהור מותר משא"כ ביהכ"ס ומרחץ אסור בהם גם הרהור מטעם הנ"ל ולפי"ז יפלא מאוד דמה ענין דרב יהודה דאמר דעכו"ם ערום אסור לקרות ק"ש כנגדו להכא והרי זה הדין דהרהור מותר בדברי קדושה בשעת ההסתכלות בערוה הוא גם בערות ישראל דלא אסור רק בביה"כ ובית המרחץ ודינא דר"י דערות עכו"ם אסור לא ילפינן מקרא דמייתי ולא יראה בך ערות דבר רק מקרא דערות אביהם לא ראו כמבואר בש"ס וא"כ מה ענין מימרא דר"י לכאן ועיקר התי' חסר מן הספר לחלק בין קריאה כנגד ערוה שאסור רק דיבור משא"כ בביה"כ ובית המרחץ, וכפי הנראה שמאור עינינו רש"י ז"ל הרגיש בזה ולכן עשה כלומר וכו' וכו' עייש"ה אבל עדיין צ"ע גם לפי פירושו מה דמייתי מרב יהודה לכאן שאין לו שום ענין לתי' דגמרא בכאן ולכן לולי פירוש רש"י ז"ל הי' מקום לפרש כונת הגמרא דמשני דקרא דל"י בך ערות דבר איצטריך לכדר"י דנכרי ערום אסור לקרות כנגדו היינו דאף דהרהור אסור כנגד הערוה וכדמוכח ממרחץ הה"ד נגד ערוה דישראל אבל נגד ערוה דנכרי ממעטינן מקרא דדבר הכתוב אצל ערוה דמותר להרהר בדברי קדושה נגד ערוה דעכו"ם ויש טעם לחלק בינייהו לפע"ד דכמו שמצינו בירושלמי פי"ג דיבמות (ה"ב) דאמרינן שם דעכו"ם אין להם מחשבה לשום דבר עש"ה ובס' טל תורה ממורי הגז"ל בהגהותיו לירושלמי שם ויש לבאר טעם הירושלמי לפי"ד המהר"ל ז"ל בספרו גור ארי' עה"ת פ' שמות שכ' דעכו"ם ענינם רק הגלוי ולא ההסתר וכדאמרינן בחולין (דף קל"ג:) ובעירובין (ע"ה) עש"ה וע' בס' בית האוצר ח"א כלל א' שכ' עפי"ז טעם נכון למה ב"נ ששבת ועוסק בתורה חייב מיתה ולא מצינו כן בשאר מצות עש"ה וכיון דענינו של ב"נ הוא רק מה שנגלה לכל ולא ההסתר לכן אין להם מחשבה בשום דבר דמחשבה היא בהסתר וכמובן וז"ד בישראל ולא בב"נ לפי הנ"ל ומה"ט יש לומר דכנגד ערות עכו"ם אסור רק לומר בדברי קדושה בפיו אבל להרהר מותר כיון דנכרי אין לו שייכות בענינים שבצינעא אין לו כח לפסלו ודו"ק היטב, ואמנם א"א לפרש כן בש"ס דא"כ יומצא דכנגד ערות ישראל הי' אסור להרהר בד"ת וכל הפוסקים כתבו להיפך וע"כ העיקר כפרש"י בסוגיא הנ"ל וא"כ צ"ע כנ"ל

וכה ראיתי בס' כל"ח עה"ת פ' נח שכ' להוכיח דהרהור אסור כנגד ערוה ממש"כ הרמב"ם בפ"ג מה' ק"ש הט"ז וז"ל כשם שאסור לקרות כנגד צואה ומ"ר עד שירחיק כך אסור לקרות כנגד הערוה עד שיחזור פניו אפי' עכו"ם או קטן לא יקרא כנגד ערותן עכ"ל ונראה דס"ל דחד דינא אית להו לקרות כנגד הערוה ולקרות כנגד צואה ומ"ר דבעי דוקא החזרת פניו וע"כ דס"ל דהרהור ג"כ אסור דא"נ דמותר הרהור כנגד הערוה ל"צ החזרת פניו הרי מותר להניח ידו לתוך פיו וקורא כמבואר בברכות (כ"ד:) והביא בשם הגאון מדווינסק שליט"א (ז"ל) בס' צפנת פענח על הרמב"ם שהרגיש בזה ולא מצא מענה עייש"ה ואני תמה מאד דמה ראו להוציא מד' הרמב"ם דין חדש דכנגד הערוה יהי' אסור הרהור והוא פשוט