אמרי כהן לט

הברכה הראוי' לכל דבר ודבר עכ"ל ע"ש מבואר דבברכת שהכל הי' סגי לאפוקי מידי מעילה וא"כ הא דצריך לברך על כל דבר ברכתו הראוי' לו הוא משום חובת הברכה שתיקנו חז"ל מטעם אחר לא משום מעילה וכנ"ל

ואמנם כ"ז רק באוכל או שותה כשיעור אכילה ושתי' אבל הא דקיי"ל דצריך לברך מלפני' אף באוכל או שותה כ"ש נראה שזה היא רק מטעם שאסור לו לאדם ליהנות מהעוה"ז בלא ברכה ולכן אסור לו ליהנות אפי' בכ"ש בלי ברכה וצריך לברך עליו משא"כ מכח טעמים אחרים שתיקנו חז"ל לברך על הכל זה ל"ש באוכל ושותה כ"ש כמו דברכהמ"ז דאורייתא אינו חייב כ"א כשאוכל כדי שביעה ולא בכ"ש כן ל"ה תקנת חז"ל בברכה כ"א באכילה כשיעור רק מכח שאסור לו ליהנות מהעוה"ז בלא ברכה דז"ש אפי' בכ"ש לכן חייב לברך ומה"ט לא תיקנו ברכה אחרונה באכילת כ"ש כיון שלברכה אחרונה ליכא טעמא שאסור לאדם ליהנות מהעוה"ז בלא ברכה דהא כבר בירך מלפני' לכן באמת ל"צ לברך אכ"ש שהוא מברך עליו רק מטעם זה וכמו"ש הצל"ח בחי' לפ"ו דברכות שם בד"ה אר"י א"ש כל הנהנה כו' דלסברא זו דאסור לאדם ליהנות מהעוה"ז בלי ברכה גם כ"ש אסור דהנאה היא וגם לענין מעילה דבעינן שו"פ ה"ד לענין קרבן מעילה או מלקות בזדון אבל איסורא איכא גם בפמשו"פ דקיי"ל כריו"ח דח"ש אסור מה"ת ע"ש, וכן מוכח מלשון הרי"ף ברכות (פ"ו) שכ' וז"ל אבל היכא דליכא כזית תחילה בעי ברכה שאסור לאדם ליהנות מן העוה"ז כלום בלא ברכה עכ"ל, וכ"ה לשון רש"י בסוכה (כ"ו:) בד"ה נטלו במפה בסוה"ד אבל לפניו בכ"ד בעי ברכה שהרי נהנה ואסור ליהנות מן העוה"ז בלא ברכה עכ"ל, הרי שדקדקו לכתוב בטעם חיוב ברכה אכ"ש שהיא מטעם דעכ"פ הוא נהנה ואסור לו ליהנות מהעוה"ז בלא ברכה דא"נ דאין חילוק בטעמא בין כ"ש לשיעור שלם למ"ל הטעם הנ"ל הול"ל בקיצור שצריך לברך אכ"ש כמו בשיעור שלם ואנן ידעינן ממילא דהוא מטעם המפורש בר"פ כיצד מברכין בטעמא דברכת הנהנין וע"כ דאשמעינן דעל כ"ש ל"ה צריך רק מטעם שאסור ליהנות מן העוה"ז בלא ברכה משא"כ בשיעור שלם איכא עוד טעמי אחריני במה שצרך לברך עליו וכנ"ל

ועפיכ"ז יומתק הבנת דעת רבינו יונה ז"ל בחי' לפ"ו דברכות והובא ביתה יוסף לאו"ח שם שכ' דעל פירי פחות מכשיעור מברך לפני' שהכל ע"ש ויפלא להבין דמה נשתנה אם הוא פירי פחות משיעור לברך עליו שהכל ולהנ"ל ניחא דכיון דעל פחות מכשיעור ליכא חיובא לברך לפניו כ"א מכח מעילה וכ"כ בשם הרבינו יונה ז"ל דלאפוקי מידי מעילה סגי בברכת שהכל והא שצריך לברך על כל מין ברכתו הראוי' לו הוא רק משום תקנת חז"ל בברכות וזה ל"ש בפחות מכשיעור דלית בה חובת ברכה רק מצד איסה"נ מהעוה"ז בלא ברכה ולזה שוב סגי בברכת שהכל להר"י ז"ל לשיטתו

והנה כ"ז כתבנו בישוב ד' הר"י ז"ל אבל אנן לא קיי"ל כוותי' וכמו"ש הב"י שם דמוכח מד' הראשונים ז"ל שאין חילוק בין פירי פחות מכשיעור לפירי שי"ב שיעור לעולם מברך על כל דבר ברכתו הראוי' לו ולכאו' הי' מוכח מזה דאנן פליגי ג"כ אסברתו הנ"ל דבפחות מכשיעור ליכא חיוב ברכה מצד עצמו כ"א משום מעילה ואכן כבר הוכחנו שכ"מ גם מד' הרי"ף ורש"י ז"ל דעל פחות מכשיעור ליכא חיובא לברך כ"א מכח שאסור לאדם ליהנות מהעוה"ז בלא ברכה ולא מצינו מי שיחלוק ע"ז ואך י"ל דבאמת כ"ע מודים בזה דבכ"ש לא תיקנו חז"ל שיברך מצד עצמו כ"א מכח מעילה והא דקיי"ל דגם על פירי פחות מכשיעור מברך בפה"ע וכיו"ב אף דלענין לאפוקי ממעילה הוי סגי בברכת שהכל וכנ"ל הוא משום שלא פלוג חז"ל בתקנתם כיון שכבר תיקנו שיברך על פחות מכשיעור מכח מעילה ועל פירי שי"ב שיעור הצריכו לברך ברכתו הראוי' לו כמו בפה"ע לכן ציוו לברך גם על פירי פחות מכשיעור אותה הברכה עצמה שלא יהא חילוק במטבע הברכות בין פחות מכשיעור לשיעור שלם אבל לעולם י"ל דגם אנו מודים לסברא זו שיש חילוק בין חובת הברכה על ח"ש לשיעור שלם דבח"ש החיוב נצמח רק מכח שאסור ליהנות מהעוה"ז בלא ברכה ובשיעור שלם איכא חיובא לברך מלבד מה שאסור לאדם ליהנות מעוה"ז בלא ברכה

ועפי"ז יובן מש"כ הרמ"א באו"ח (סי' קס"ז סעי' א') שצריך ליתן מן הפרוסה לכ"א כזית וכו' ובמג"א שם בסק"ז פיקפק עליו דלמה צריך לאכול כזית בשעת הברכה וכ' שם בדגול מרבבה מהגאון בעל נוב"י זצ"ל וז"ל והא ודאי דאפי' אוכל פחות מכזית בעי ברוכי המוציא וכמבואר בש"ע (סי' קס"ח ס"ט) אלא שאם דעתו לאכול יותר ועיקר ברכת המוציא קאי על מה שאכל תיכף לברכה ומה שאכל אח"כ הוא נגרר ונפטר אחר אכילה זו אף שכבר מפסיק בשיחה ושאר דברים בזה איכ"ל שאם אכל בשעת המוציא פחות מכזית אין אכילה זו חשובה שיגרר אחריו מה שיאכל אח"כ לפוטרו מן הברכה עכ"ל ע"ש וד' ז"ל מחוסרין תבלין דכיון דחז"ל הצריכו לברך גם על פחות מכזית מלפניו כמו על כזית מדוע נימא דלא חשיב אכילה זו של ח"ש לגרור את מה שיאכל אח"כ אפי' אם יאכל אח"כ כזית הא לענין ברכה שלפני' אין חילוק בין כ"ש לשיעור שניהם שוים שצריכין ברכה מלפניו ואכן לפי דברינו מובנים ד' הדגומ"ר היטיב דכיון דברכה על פחות מכשיעור לא באה רק לאפוקי מידי מעילה שאסור לאדם ליהנות מהעוה"ז בלא ברכה משא"כ על אכילת כזית מלבד האיסור מעילה רובץ עלה חיוב ברכה מצד עצמו כנ"ל אינו בדין שיהא הברכה שבירך על פחות מכזית שהוציאה מידי מעילה בלבד ולא יותר יגרור אחרי' את אכילת כזית של אח"כ ולפוטרה גם מצד חיובא דברכה מטעמים אחרים של מעילה דהא הברכה זו על ח"ש לא עשתה פעולה רק לאפוקי מידי מעילה דעיקר הברכה קאי על מה שיאכל תיכף כמו"ש הדגמ"ר הנ"ל והוא לא אכל תיכף רק ח"ש ולכן צריך לאכול תיכף כזית כדי שהברכה יפטור גם חובת הברכה שהטילו חז"ל על אכילת כזית חוץ מכח מה שאסור ליהנות מהעוה"ז בלי ברכה ולכן כתב הרמ"א ז"ל דצריך ליתן לכ"א כזית שלם בשעת הברכה וכדברי הדגמ"ר הנ"ל ודו"ק היטיב בכ"ז

ומעתה אחרי עלות כל הנ"ל נוכ"ל הטעם בהא דקיי"ל דמטעמת א"צ ברכה ולחד דיעה בש"ע אפי' טועם ובולע א"צ ברכה כנ"ל ודוקא בפחות מכשיעור אבל בשיעור שלם גם מטעמת צריך ברכה ומה חילוק יש בין ח"ש לשיעור שלם בזה וכבר הרגיש בזה הכ"מ שם ע"ש ולדרכינו איכ"ל דעיקר הטעם במטעמת שא"צ ברכה הוא משום שכיון שלא נתכוין לאכול רק לטעום ל"ח הנאה כלל ולכן א"צ