אמרי כהן לז

דתנאי בזבחים (ק"ח:) אי בעינן בבמה מזבח דלר"ש ל"ב מזבח בבמה ולר"י בעינן מזבח בבמה ע"ש וא"כ י"ל דלר"י שפיר שייך הלאו דל"ת במעלות על מזבחי גם בבמה משא"כ לר"ש. וע' בטל תורה זבחים (ק"כ.) בעני"ז ע"ש. ובהא אי הלאו דל"ת במעלות על מזבחי הוא דוקא בעת עבודה כמו"ש התו"י ברפ"ב דיומא ע"ש נלפע"ד לה"ר מדברי התרגום יונתן בסו"פ יתרו שכ' בזה"ל ואתון כהניא דקיימין למשמשא קדמי לא תסקון במסוקיין על מדבחי אלהן בגשריא דלא תתחמי עיריתך עלוי עכ"ל נראה להדיא מלשונו דדוקא כהנים העובדים עבודה על המזבח עוברים בלאו הנ"ל ולא זרים או אפי' כהנים שלא בשעת עבודה אינם עוברים בלאו הנ"ל וצ"ע ע"ד החינוך הנ"ל שכ' להיפך והבן

סימן ח

ב"ה ועש"ק לס' ואת אשר יבחר בו יקריב אליו תרצ"ה

שלו' וברכה ברבי' והמשכה לכבוד הרב הגאון הגדול המפורסים בתורתו וצדקתו על ישראל הדרתו וכו' וכו' כש"ת מו"ה אברהם יעקב הלוי הורויטץ שליט"א האב"ד ור"מ בק"ק פראביונא

אחדשמעכ"ג כמשפט, לאשר שבאחד השיחים עם מעכ"ג הי"ו בבעלזא שמעתי מפי מעכ"ג שהתפלא בד"מ ששמע מאת כ"ק מרן אדמו"ר הקדוש שליט"א שאמר בעת הנתינה בעש"ק לטעום דגים שיש בו שיעור לברך ומשמעות ד"ק הי' על הברכה שלפני' היינו שי"ב שיעור לברך ברכה שלפני' והתפלא דהא קיי"ל דברכה שלפני' א"צ שיעור כלל וצריך לברך אפי' אכ"ש עכדמעכ"ג. לפעד"נ דיפה כיוון מרנא הקדוש שליט"א שכבר ישב על מדוכה זאת הגאון בעל חות יאיר ז"ל בתשובותיו (סי' ק"ס) ולאשר שיש לי לדון בדבריו ז"ל אעתיק לשונו וז"ל ועל אשר שאלתני בטועם בע"ש דג או דגים מדגים קטנים משום טועמי' חיים זכו ואין בהם כזית המחויב לברך ברכה אחרונה אמרו חכמים הפלוספים שאלת החכם חצי חכמה כי מתוך ששאלתני בברכה אחרונה מכלל דברכה ראשונה לא נסתפקת אף כי קיי"ל דמטעמת א"צ ברכה סבירא לך דקיי"ל כד' ר"ח ורא"ש דס"ל דהא דמטעמת א"צ ברכה דוקא בטועם ופולט ודלא כהרי"ף והרמב"ם ז"ל דסתמו דבריהם ומשמע דס"ל דאפי' טועם ובולע וא"כ הי' מקום ללון אחריך מי שמך לאיש להכריע נגד עמודי הגולה ונגד הכרעת הרמ"א דכתב בהגה"ה סוס"י ר"י לספק ברכות להקל ומ"מ באשר ידעתי כי אין דבר נעלם ממך אמרתי לדונך יפה דס"ל דאפי' לדעת הסוברים דמטעמת אפי' בולע א"צ ברכה עד רביעית דוקא במשקים משא"כ באוכלים לכ"ע כל דבלע אפי' כ"ש צריך ברכה אפי' בטועם דאכילה חמירא טפי וגם בזה אף כי אין הכרח לומר כן מ"מ אין הכרח ג"כ לסתור זה די"ל בכמה פנים דאכילה חמירא דברכת אכילה מצינו בהדיא בקרא וכו' וגם מסברא יש לחלק ולומר דבשתי' דרך לשתות כדי שתי' לפחות שהוא רביעית בפ"א לכן כל דטעם פחות מרביעית ניכר קצת שאינו רק טועם לכן א"צ ברכה אף כי שותה לרוות צמאון אפי' כ"ד ודאי חייב לברך משא"כ באוכל דדרך ללעוס מעט מעט ולבלוע לא מינכרא בפחות מכזית דאינו אלא טועם ומ"מ בזה אינני מסכים ולא משיג ומי שדעתו יפה יכריע ואפשר עוד דס"ל דאין הכרח לומר דד' הרי"ף והרמב"ם דאפי' בולע עכ"ל החו"י שם עש"ה הרי שהגאון ז"ל הניח הדבר בספק אם לברך ברכה ראשונה על טעימת דגים בעש"ק ולא החליט הדבר לברך אפי' באכילה ואם כי רבינו המג"א אשר אלקי אברהם בעזרו הכריע (בסוס"י ר"י סק"י) דצריך לברך בבולע אפי' מעט ועיי"ש מכ"מ מידי ספיקא דפלוגתת הפוסקים לא נפקא כיון דהטור וב"י ורמ"א לא נחתי לזה וסברי דהוא מחלוקת הראשונים ז"ל ולד' הרי"ף והרמב"ם ז"ל במטעמת אפי' בבולע ממש א"צ לברך לא לפני' ולא לאחרי' והחו"י דבתראה הוא לא הכריע א"כ בודאי דשפיר עביד מרן שליט"א ליתן שיעור לברכה כדי להוציא עצמו מפלוגתת הפוסקים בטעימה אי מברך בפחות מכשיעור

ומ"ש החו"י ז"ל לחלק בין משקים לאוכלים דבאוכל אפי' מטעמת פחות מכשיעור צריך לברך במכתה"ג אשתמטתי' לפ"ש דברי מרן הכ"מ בפ"א מה' ברכות ה"ב שכ' לתת טעם על הא דטועם א"צ לברך אפי' בבולע וז"ל ואפשר לתת סמך לדבר דטעמא משום דכתיב ואכלת ושבעת וברכת שיהא לו כונת אכילה משמע ורביעית אע"פ שהיא מטעמת כונת אכילה יש לה וכ"פ הר' מנוח עכ"ל הכ"מ ע"ש הרי דכל עיקר הדבר דמטעמת א"צ ברכה ילפינן לה מקרא דאכילה דכתיב ואכלת ושבעת וא"כ האיך נוכ"ל דבמידי דאכילה צריך לברך גם במטעמת כד' החו"י אתמהה וצ"ע

עוד ראיתי בכ"מ שם שכ' ואע"ג דהאי קרא לענין ברכה אחרונה מיירי מ"מ יש לסמוך למקרא זה ברכה ראשונה עכ"ל. ולכאורה צ"ע דהא חזינן דאין ללמוד ברכה ראשונה מברכה אחרונה דבברכה אחרונה צריך שיעור ובברכה ראשונה א"צ שיעור וא"כ ה"ה לענין מטעמת פחות מכשיעור האיך נילף מברכה אחרונה וראיתי בס' כל"ח עה"ת (פ' עקב) שהניח את ד' הכ"מ בצע"ג מה"ט ע"ש ולפעד"נ דלק"מ דהכ"מ לשיטתו אזיל שכ' בפ"ג מה' ברכות הי"ב דלכך אמרו דבתחלה יברך אפי' על כ"ש שמא ימלך ויאכל כשיעור ונמצא שהי' צריך ברכה לפניו ואין בידו לתקן אבל לאחריו אוקמוהו אדינא שאם אכל כשיעור יברך ואם לאו לא יברך עכ"ד ז"ל והתינח באוכל עכ"פ בכוונת אכילה אף אם הוא פחות מכשיעור מכ"מ חזי לאיצטרפי לכשיעור ויתחייב לברך מדינא ומשוה"כ חייבוהו לברך לפניו אפי' בכ"ש אבל באוכל בלי כוונת אכילה דאפי' באוכל בדר"ז שיעור שלם א"צ לברך לד' הכ"מ הנ"ל א"כ ל"ש לומר שמא יאכל עוד ויהא כשיעור דהא גם בשיעור בכה"ג פטור מלברך וא"כ שוב פטור גם מברכה ראשונה באוכל בלי כוונת אכילה אע"ג דעל כ"ש מברך וצדקו ד' הכ"מ ודו"ק

עוד נראה להוכיח דהא דמטעמת א"צ ברכה הוא גם במידי דאכילה ולאו דוקא במשקים כמו שעלה ע"ד הג' בעל החו"י ז"ל הנ"ל מד' הרוקח (בסי' ר"ט) והובא במג"א (סי' ר"י סק"ו) שהביא ד' האגדת שמואל עה"כ ויפדו העם את יהונתן וגו' מפני שאמרו מטעמת א"צ ברכה ע"ש ובמחצית השקל שביאר הד' באורך. והיערות דבש (ח"ב דרוש ד') כתב דטעימת יהונתן ע"י שטבל מטהו בחלות דבש דייקא ולא בדבש הזב ע"פ השדה כדאיתא בקרא שהי' דבש זב ע"פ השדה משום דמבואר בש"ס דב"ב פ' המוכר את הספינה דחלות דבש הוא אוכל אבל דבש הזב ממנו