אמרי כהן לו

ומה שציין כ"ג לד' הפנים יפות פ' נצבים עה"כ מחוטב עציך וגו' שדעתו כד' הדרך פקודיך דרשאי למול עצמו הגר אפי' במקום סכנה כיון דבלעדו ל"ה ישראל לפע"ד אין ראי' מד' הפני"פ לד' הדרפ"ק והבדל רב יש ביניהם דהפני"פ שם קאי אגירות שהי' בימי משה רבינו ע"ה כיון שלא נשבה להם רוח צפונית ולא יכלו למול עצמם א"כ האיך קיבלו אז גרים כמבואר בקרא הא אינו נעשה גר עד שימול ויטבול ולזה פי' הפני"פ ז"ל דכיון דעפ"י הרוב לא יארע סכנה במילה אף בלא נשיבת רוח צפונית ורק דבישראל אין הולכין אחר הרוב בפקונ"פ ולכן לא מלו עצמם במדבר מחשש סכנה ע"צ המיעוט אבל הגרים שבאו להתגייר שבלעדי זה לא יכלו להיות ישראל שפיר מלו עצמם במדבר וסמכו עצמם על הרוב אף במקום חשש סכנה עכדב"ק ע"ש אבל במקום חשש סכנה וליכא רוב שלא יסתכן איכ"ל דמודה הפני"פ שאסור לו למול עצמו אף בבא להתגייר כמו במי שהוחזקו אחיו למות מחמת מילה דאיירי בי' הדרפ"ק הנ"ל

ואמנם בעיקר קושי' הפנים יפות הנ"ל דהאיך קיבל מרע"ה גרים כיון דלא יכלו למול אז בזמן המדבר שלא נשבה להם רוח צפונית נלפע"ד לתרץ דהנה בש"ע יו"ד סי' (רס"ב ס"א) פסקינן דאם מל בלילה לא יצא וצריך לחזור ולהטיף ממנו דם ברית ע"ש ובש"ך שם סק"ב שחיזק ד"ז דאפי' בדיעבד לא יצא וראיתי בחכמת שלמה על יו"ד שם מהגאון מוהרש"ק מבראדי זצ"ל שהביא ראי' לזה מש"ס דיבמות (ע"ב.) דאמרי' דמשוה"כ לא מלו ישראל א"ע במדבר משום דלא נשבה להם רוח צפונית וקשה דהא אמרי' שם אח"כ בברייתא דכל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר נשבה להם רוח צפונית בחצי הלילה כו' א"כ למה לא מלו בלילה סמוך לחצי הלילה ובפרט דמשה רבינו ע"ה הי' יודע לכוין השעה של חצי הלילה לחד מ"ד בפ"ק דברכות וא"כ שפיר היו יכולין למול בחצי הלילה שהי' בו רוח צפונית ואע"ג דלכתחילה בודאי אסור למול בלילה מכ"מ כיון דקיי"ל בכ"ד דשעה"ד כדיעבד דמי ואץ לך שעה"ד גדול מזה שלא מלו כלל ועברו בכל שעה בעשה וש"מ דמילה בלילה פסול גם בדיעבד ולכך ל"ה אפשר למול בלילה עכ"ד ז"ל ומעתה נראה דז"ד במילה דישראל שפסולה בלילה ל"ה אפשר למול במדבר כנ"ל אבל מילת הגר דקיי"ל דכשר בדיעבד אפי' נמול הגר בלילה רק אם קבלת המצות הי' ביום כמו"ש ביו"ד (סי' רס"ח סעי' ג') לדיעה הא' ואפי' לד' הרי"ף והרמב"ם החולקים שם כתב בביאור הגר"א ז"ל ביו"ד שם (או"ק י"ז) דמודים בנמול הגר בלילה שכשר בדיעבד ולא פליגי רק כשמל או טבל בפני שנים ע"ש וא"כ שפיר הי' באפשרות לקבל גרים בזמן המדבר ולמול אותם בחצי הלילה שנשבה אז רוח צפונית ואף דלכתחילה אין למול בלילה מכ"מ כיון של"ה אפשר, לקבל גרים בזמן ההוא בענין אחר חשיב כדיעבד דאל"כ יתבטל קבלת גרים לגמרי ולכן קיבלו גם לכתחילה גרים בדר"ז ע"י מילה בלילה ומתורץ קו' הפני"פ הנ"ל

במצוה כ"ו או"ק ב' כתב כ"ג לחדש דב"נ יכול להקריב בן פקוע בבמה שלו ואח"כ כתב דנראה דעיקר ההכשר הקרבה לב"נ בבמה הי' רק בבן פקוע דבהמה או עוף שאינם ב"פ מי ישחוט לו דהוא פסול לשחוט גם בחולין ומכש"כ בקדשים וישראל אסור לו לשחוט משום ש"ח ע' ברמב"ם פי"ט מה' מעה"ק וע"כ דמקריב ב"פ דא"צ שחיטה ושוב דחה דיכול לשחוט ע"י ישראל קטן עכדכ"ג ותמהני מאוד על כ"ג שהעלה ד"ז על הספר והא מקרא מלא הוא בתוה"ק להיפך בפ' נח (ח' פסוק כ') ויבן נח מזבח לה' ויקח מכל הבהמה הטהורה ומכל עוף הטהור ויעל עולת במזבח והרי נח בעצמו הקריב ולא ישראל קטן ובודאי דלא הקריב בני פקועות דהא כתיב עוף ועוף לא משכח"ל ב"פ ואעפי"כ הי' כשר לשחוט קדשים שלו - ועיקר הערת כ"ג דב"נ יופסל להקריב קדשים שלו בבמה שלהם דאינו בר זביחה לק"מ דהא דעכו"ם פסול לשחוט הוא רק בחולין עבור ישראל כיון שאנו צריכין שחיטה בחולין וב"נ א"צ שחיטה ל"ח הם בר זביחה ושחיטתו פסולה אבל בקדשים שלהם כשר ב"נ לשחוט דממנ"פ אם קדשי ב"נ בבמה שלהם צריכים שחיטה הרי הוי ב"נ בר זביחה לגבי קדשים ומותר לו לשחוט ואם א"צ קדשים שלהם שחיטה א"כ בודאי דכשר ב"נ לשחוט הקדשים שלו דהא אפי' אינו בר זביחה הרי א"צ זביחה כלל ופליאה נשגבה לפע"ד על מעכ"ג שכ' להיפך מזה

וחזות קשה ראיתי בד' מעכ"ג במנח"ס למצוה מ"א שכתב שם לדחות דברי המנ"ח שהוכיח מד' החינוך שכ' דהלאו דלא תעלה במעלות על מזבחי נוהג גם בנקבות מוכח דהלאו הנ"ל שייך אפי' שלא בשעת עבודה דהא נקבה א"ר לעבודה ועז"כ כ"ג דאינו מוכרח די"ל דכוונתו בבמה שמותרת שם אשה לעבודה ומ"מ אסור שם לעלות במעלות ע' בזבחים (ק"ח:) דהי' כבש בבמה גדולה ולרבא בזבחים (קט"ז) אסור בבמה בנשתמש בה הדיוט וא"כ מסתמא גם לזה שוה לכן שפיר כתב החינוך דנוהג בנקבות עכ"ד. ואני תמה מאוד דהא בודאי הא דאשה כשירה לעבודה בבמה היינו בבמה קטנה אבל בבמה גדולה הרי גם זר פסול לעבודה וצריך כהן כמבואר במשנה דזבחים (קי"ג.) ומכש"כ שאשה פסולה לעבודה שם וא"כ מה זה שהביא מהא דאיתא בזבחים שם דהי' כבש בבמה גדולה ובודאי דהי' נוהג הלאו דלא תעלה וגו' שם איהכ"נ אבל רק שם ולא בבמה קטנה דל"ה כבש שם כמבואר בזבחים שם ובדף (ק"כ.) להדיא עש"ה שפיר י"ל דלא נהוג שם הלאו דלא תעלה וגו' וא"כ האיך משכחת לה שיהי' נוהג הלאו בשעת עבודה בנקבות אי בבמה גדולה הרי פסולה אשה לעבודה ואי בבמה קטנה הרי לא נהוג שם הלאו כלל, ומש"כ לה"ר מדאסור בבמה בנשתמש בה הדיוט בודאי דשוה גם לענין הלאו הנ"ל לפע"ד אין דמיון מזל"ז

וע' במנ"ח בקו"מ למצוה מ' שתמה ע"ד הטור עה"ת בפסוק ויקח את האבן אשר שם מראשותיו שכ' אע"ג דאיתא בפ"ב דזבחים דאין עושין מזבח מדבר שנשתמש בו להדיוט בבמה שרי ותמה המנ"ח דהא בזבחים שם מסקינן איפכא דגם בבמה שייך ד"ז דאין עושין מדבר שנשתמש בו הדיוט והניח בצ"ע ע"ש ובחידושי כתבתי לישב דכוונת רבינו הטור ז"ל דבבמה שרי היינו בבמה לב"נ דקודם מ"ת הי"ל להאבות דין ב"נ והדברים עתיקים והא דמסקינן בזבחים שם דבבמה אסור היינו בבמה לישראל והא דציוה רבא לעשות כן בבמה לשבור מלכא היינו משום שהיא שלחה הקרבן לרבא להקריבו מסתמא רצתה להקריבו כדין במה של ישראל ודו"ק

ובעיקר הדבר אם שייך הלאו דלא תעלה במעלות על מזבחי בבמה דלכאורה משמע דליכא הלאו הזה בבמה קטנה כיון דל"ה שם כבש ובמכילתא פ' יתרו עה"כ דל"ת במעלות על מזבחי מכאן אמרו עשה כבש למזבח עש"ה וא"כ בבמה קטנה דליכא כבש בודאי דל"ש הלאו הנ"ל, אבל י"ל דתליא בפלוגתא