אמרי כהן לד

הני ג"כ א"א להם לברך ברכת הפרשת תרומה דמה"ט לא יתרומו לכתחילה עי' בפי' הר"ש שם ובפרט אלם שא"י לברך בשום אופן ואעפי"כ מהני תרומתם כשהפרישו בדיעבד וש"מ שאין הברכה של הפרשת תרומ"ע מעכב ואע"ג שא"ר לברך ל"א דהברכה מעכבת בו שלא יהא הפרשתו הפרשה וז"ב

כת"ה הביא במכתבו קושי' האחרונים בב"ב (ע"ט:) בהא דהקדיש בור ושובך דמוקי לה לראבר"ש דס"ל כר"מ דאדם מקנה דבר שלבל"ע ולכן יכול להקדיש מים שיבואו לבורו וכן יונים שיבואו לשובכו ע"ש והק' האחרונים דדלמא לעולם ס"ל כרבנן דאין אדם מקדיש דבר שלבל"ע ורק כאן דהקדיש את הבור והשובך דהוי דבר שבא לעולם עם מימיו או היונים דהוי דבר שלבל"ע ולכן מהני כשיטת המרדכי הובא בחו"מ (סי' ר"ט) דבמקנה דשבל"ע עם דשלבל"ע מהני ומנ"ל דס"ל כר"מ עכ"ק ואנכי לא ראיתי עדיין קושי' זאת בספרי המחברים והנה לכאורה הרי להלכה לא קיי"ל כן דבמקנה דבר שלבל"ע עם דשבל"ע יקנה הכל דז"ל הרמ"א בחו"מ (סי' ר"ט סעי' ד') מי שמקנה לחבירו דבר שלבל"ע עם דשבל"ע י"א דדמי לקני את וחמור כמו שיתבאר לקמן (סוסי' ר"י) עכ"ל ושם (בסי' ר"י ס"ג) כתב המחבר דקנה הוא מחצה ע"ש וא"כ משמע דגם בדין זה דהמקנה דשלבל"ע עם דשבל"ע קנה רק הדבר שבל"ע ולא הדבר שלבל"ע וכבר כת' הסמ"ע בחו"מ (סי' ר"ג ס"ק י"ט) הטעם דכ"ע מודים בזה דלא קנה הדבר שלבל"ע משום דבדשלבל"ע ל"ש שום קנין ול"ד להקנה בקנ"ס מעות ומטלטלין דקנה גם המעות אגב המטלטלין לחד דיעה בש"ע שם משום דהמעות הן בעולם ושייך בהו קנין דהגבהה ומשיכה משו"ה חל עליו הקנ"ס במיגו דחל על המטלטלין משא"כ בדבר שלבל"ע דל"מ בו שום קנין עכ"ד ז"ל ואך לאשר שנאמן עלי כת"ר בעדותו שקושי' הנ"ל כתובה בספרי האחרונים ולכן נראה שיש מקום לקושייתם גם להלכה לפי"ד הסמ"ע הנ"ל עפי"ד החת"ס בתשוב' חלק חו"מ (סי' קע"ג) בנידון דידי' דהקנו ב' דברים ואחד הי' קנין על אתן אע"ג דלא מהני קנין באתן דהוי רק קנין דברים להרבה פוסקים מ"מ כיון דפסקו הפוסקים דאף דאין מוציאין ממון ע"י קנין אתן מ"מ מהני הקנין לכוף בשוטים להבעלים לקיים קניינו אמטלטלין חייל נמי אמעות ול"ד לדבר שלא בא לעולם דל"ש בי' שום קנין עכ"ד החת"ס ז"ל ע"ש, ומעתה נראה דלפימ"ש בש"ע חו"מ (סי' רי"ב סעי' ז') דאע"ג דאין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם מכ"מ בהקדיש דבר שלא בא לעולם מחויב לקיים נדרו אח"כ ולהקדישו ע"ש וברמ"א מה שמחלק בזה ובש"ך (סק"ז וסקי"ב) שם בעני"ז וא"כ בש"ס דב"ב הנ"ל דאיירי במקדיש דשלבל"ע שעכ"פ הועיל ההקדש להדשלבל"ע לעני"ז שמוטל חוב על גופו להקדישו אח"כ ואי לא"ה עובר בלאו דבל יחל וכופין אותו ע"ז לקיים זה כמובן וא"כ בכה"ג מודה הסמ"ע דאמרי' מיגו מזל"ז וקנה הכל וכד' החת"ס הנ"ל וא"כ הדקול"ד כקו' האחרונים דלמה הוצרך לאוקמי כר"מ דאדם מקדיש דבר שלבל"ע ולימא דאתיא ככ"ע ושא"ה שהקדיש הבור או השובך שישנם בעולם חל הקנין גם אדשלבל"ע במיגו

והנלפע"ד לתרץ קו' האחרונים לפימש"כ בתשוב' בית יצחק חו"מ (סי' ס"ג) לחדש דאף א"נ דמוכר דשלבל"ע עם דשבל"ע קונה הכל מ"מ לא הוי רק קנין דרבנן דלא עדיף קנין זה מקנין אגב שכ' בתוס' בב"ק (י"ב.) דקנין אגב קרקע ל"ה רק מדרבנן ע"ש עכ"ד הבי"צ ע"ש והנה בש"ס דב"ב שם קאמר ראבר"ש אף מועלין במה שבתוכו ומשמע דאיכא בי' מעילה גמורה כמו כל מעילה סתמא האמור בש"ס דהכוונה להביא קרבן מעילה ולהתחייב בקרן וחומש ועי' בקצוה"ח (סי' שפ"ו סוסק"ז) בעני"ז ובפרט הכא דקאמר ראבר"ש אף מועלין במה שבתוכו משמע להדיא דדין אחד להם למה שנמצא בתוכו עם הבור או השובך דאל"כ אינו נופל לשון אף וא"כ מה התם דהיינו בהבור והשובך גופיי' איכא מעילה גמורה להנהנה מהם דהא המה הקדש גמורים שהרי היו בעולם בשעה שהקדישם שם ה"ה דבמה שנמצא בתוכם יש מעילה ממש מדאורייתא בקרבן מעילה וקרן וחומש ומעתה שוב ליכא למימר דמה"ט חייל ההקדש על מה שנמצא בתוכו דהיינו דשלבל"ע מכח מיגו שחל אדשבל"ע כיסוד הנ"ל דהא הקדש כזה ל"ה רק מדרבנן דהא דמיא לקנין אגב שהוא רק מדרבנן וכמו"ש הבי"צ הנ"ל וא"כ לא יתכן להביא על הקדש כזה אם יהנה ממנו קרבן מעילה דאין כח ביד חכמים לעקור דבר מה"ת בקום ועשה להביא קרבן מעילה כיון דמה"ת ל"ה הקדש כלל וא"צ להביא קרבן מעילה כעין דאמרינן ביבמות (צ'.) ע"ש ומדוע אמר ראבר"ש דאף מועלין במה שבתוכו וע"כ הוכרח בש"ס לאוקמי כר"מ דאדם מקנה וה"ה מקדיש דבר שלא בא לעולם והיא מה"ח ושפיר חל ההקדש על הדבר שלבל"ע מה"ת ולכן מועלין במה שבתוכן מה"ת ועי' במעילה (ב':) איברא דמצינו לפעמים שחז"ל יגזרו מעילה על איזה דבר ויהא מעילה דאורייתא לפימ"ש התוס' במנחות (נ"ב.) בד"ה גזרו בי' מעילה בשם הר"ח ז"ל דהיכא שגזרו חז"ל מעילה הקדשוהו רבנן ושוב מועלין בו מה"ת כבכל קדו"ד ע"ש ועי' בשטמק"ב שם הנדפס עה"ג או"ק י"ד שכ' דקרבן מעילה תקון רבנן ואעפי"כ ל"ה עקירת דבר מה"ת בקו"ע כיון שהבי"ד אקדשוהו בקדו"ד ממילא יש בו מעילה דאורייתא ע"ש וע"ע בכו"פ (סי' ק') מש"כ ע"ד התוס' במעילה (כ"א:) עש"ה והארכתי בזה במקו"א בחי' בס"ד

סימן ז

ב"ה ועש"ק בשלח תרצ"ה

שלו' וברכה לכבוד ידידי הרב הגאון המובהק המפו' החו"ב בחד"ת וכו' כש"ת מו"ה דוד צבי זעהמאן שליט"א אבד"ק דוקלא יע"א

אחדשמעכ"ג כמשפט. לנכון קבלתי ספרו דמר הנכבד הנקוב בשם "מנחת סולת" המיוסד ע"ס תרי"ג מצות לרבינו החינוך זללה"ה, ולאשר נתכבדתי מאת מעכת"ה הי"ו במה שביקשני שאעיין בספרו ולכתוב למעכת"ה מה שהערותי עליו, הנני לרצון כ"ג, ועיינתי בספרו, וראיתי כי ספרו הוא מנחה בלולה בחו"ב נכונה סולת נקי' מד' ראשונים ואחרונים, ולאשר שמידי עיוני בו הערותי בכמ"ק אציג בזה מה שהערותי וזה החילי בס"ד

בס' מנח"ס במצוה א' פו"ר העיר מעכת"ה הי"ו לד' הפוסקים דגם בשביל מצות לערב אל תנח ידך מוכרין ספ"ת והרי בב"ב (ס':) ארי"ש דלאחר החורבן דין הוא שנגזור ע"ע שלא לישא אשה להוליד בנים אלא הנח להם לישראל מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין וכתבו בתוס' שם דהיינו לאחר שכבר קיים