אמרי כהן לב

במעיו דצריך עדיין לחזור ולברך יעיי"ש ומשמע שדעתו ז"ל דאפי' במקום אונס לא יצא יד"ח בהרהור דלאו כד"ד והא שהוצרכו להרהר כדי שיטול שכר על המחשבה ומשו"ה בעבר האונס יחזור ויברך בפה כיון שעדיין לא קיים המצוה מדינא וכ"ה דעת הגה"ק מלאדי זצ"ל בש"ע הרב (בסי' קפ"ה ס"ג) שא"י יד"ח בהרהור אפי' במקום אונס וחולק על דינא דטו"ז הנ"ל יעייש"ה במאמר המוסגר וכבר השיגו הפרמ"ג (בסי' ס"ב) במשבצות סק"א להפר"ח וכ' דמלשון הש"ע שם משמע באמת דיצא יד"ח בהרהור במקום אונס וא"צ לקרות ק"ש עוה"פ אפי' בעבר האונס עכ"ד ז"ל ובאמת המעיין בלשון הש"ע שם וכן בד' הטו"ז והמג"א הנ"ל שהטו"ז למד כן לענין אונס שצמא למים וא"א לו לברך שיהרהר הברכה בלבו וישתה נראה להדיא דבמקום אונס יוצא יד"ח ק"ש או שאר ברכות בהרהורא דלבא דהרהור כד"ד אז וא"כ גם בעבר האונס א"צ לחזור ולקרות שהרי כבר יצא יד"ח מקודם לכן וכד' הפרמ"ג ואדרבה אסור לו לקרות עוה"פ מכח ברכה לבטלה וצ"ע על הגאון בעל מחצהש"ק שהביא את דברי הפר"ח ע"ד המג"א הנ"ל כאלו גם ד' המג"א כהפר"ח וכאלו שניהם שווים בזה והרי מד' המג"א משמע שיוצא יד"ח ברכהמ"ז בהרהור במקום אונס וא"צ לברך בעבר האונס בפה פעם שנית (ואכן המג"א (בסי' ק"א סק"ב) כ' הא דכ' (בסי' צ"ד) דתולה יהרהר בלבו הוא לרווחא דמילתא אבל א"י יד"ח בזה עיי"ש דמשמע כהפר"ח) ואכן הדבר צ"ע דמ"ט נאמר דשלא במקום אונס א"י יד"ח בהרהור דלאו כד"ד ובמקום אונס יוצא יד"ח בהרהור וממנ"פ אם הלכה כמ"ד דהרהור כד"ד בכמ"ק מהראוי שגם שלא במקום אונס יוצא יד"ח בהרהור כיון דכד"ד בכמ"ק ואי הרהור לאו כדבור דמי מה יועיל האונס הא הרהור לאו כדבור דמי והיאך יצא יד"ח בהרהור וראיתי בפרמ"ג שם שהרגיש בזה וכ' בביאור ד' המחבר וז"ל והנה דעת המחבר יראה בלא אונס אפי' דיעבד לא יצא בהרהור ממשנה (ט"ו.) לא השמיע יצא הא הרהור לא הא אונס יצא מבע"ק (כ':) כרבינא שם ובירושלמי הביאו הב"י כאן כו' ולפי"ז כשיעבור האונס א"צ לחזור ולקרות ולהתפלל דמה"ת הרהור כדבור וחז"ל החמירו בלא אונס לא יצא ובאונס העמידו על ד"ת עכ"ל עש"ה הנה ביאור ד' המחבר בש"ע שפסק כרבינא דהרהור כדבור דמי מעיקר דין תורה ורק שרבנן החמירו שלא יצא יד"ח רק במקום אונס כעין האי דבע"ק דברכות שם ולפענ"ד דברי הפרמ"ג צ"ע שהמעיין במקור הדברים שנאמרו בש"ע (סי' ס"ב) הנ"ל נראה דלא משמע כן שהרי בב"י שם הביא פלוגתא דרבינא ור"ח אי הרהור כדבור דמי והביא דברי הרא"ש בשם הר"ח שפסקו הלכה כר"ח דהרהור לאו כד"ד וכ"כ רבינו יונה ג"כ ולא הביא שום חולק מהפוסקים על ד"ז (אם שד' הרמב"ם ז"ל אינן כן כנ"ל) ואח"כ הביא מש"כ הא"ח לפי"ד הירושלמי שאם מחמת חולי או אונס אחר קרא ק"ש בלבו יצא שנא' אמרו בלבבכם וכו' עש"ה נראה להדיא דד"ז שיוצא בק"ש בהרהור במקום חולי או אונם אחר נאמר אפי' לדעת הפוסקים שהביא מקודם שפסקו דהרהור לאו כדבור דמי וממנו הרי נובע מש"כ המחבר בש"ע שם הנ"ל דאל"כ רק נדחוק לומר שהא"ח בשם הירושלמי חולק ע"ד הפוסקים הנ"ל ופוסק כרבינא דהרהור כדבור דמי הו"ל להב"י לומר בלשון אבל הא"ח כתב בשם הירושלמי וכו' ומדלא כ"כ בע"כ שדינא דהא"ח השם הירושלמי אין לו ענין למש"כ מקודם בשם הפוסקים דגם הם מודים דבמקום אונס יצא בהרהור ולכן דבריו הקדושים של רבינו הפרמ"ג ז"ל בביאור ד' הש"ע הנ"ל צ"ע

והנלפע"ד בביאור די הש"ע הנ"ל במה שמחלק בין שלא במקום אונס דא"י בהרהור ובין במקום אונס דיוצא בהרהור דלעולם סובר להלכה כר"ח דהרהור לאו כדבור דמי וכמו שהביא בב"י כל הני פוסקים הנ"ל שפסקו דהרהור לאו כד"ד והא דבמקום אונס כמו חולה או אונסא אחרינא שאינו יכול לומר בפה יוצא המצוה בהרהור ג"כ טעמא אחרינא איכא והיא לפי"מ דאמרינן בש"ס דנדרים (כ"ח.) אהא דקתני במתני' שם דנודרין להרגין ולחרמין וכו' שהן של בית המלך אע"פ שאינן של בית המלך ומפרשי' בש"ס דהנדר הוא בדר"ז שאמר יאסרו פירות העולם עלי אם אינן של בית המלך ובלבו מחשב היום היינו שרק היום יאסרו עליו פירות העולם ומוציא בשפתיו סתם ואע"ג דס"ל דדברים שבלב אינן דברים לגבי אונסין שאני ע"ש בגמרא וכתב המרדכי ע"ז דמשוה"כ ל"ה דברים שבלב לפי שידוע לכל אדם שזה מחמת אונס הוא נודר בלבו היום עכ"ד והובא בקצוה"ח (סי' י"ב סק"א) ועיי"ש שהביא גם מתשוב' מהרי"ט ח"ב (סי' מ"ה) שכתב לחלק כזה לענין מחשבה דהיכא שידוע לכל מחשבתו ל"ה דברים שבלב ומהני אבל היכא דאינו ידוע לכל מחשבתו שחשב בלבו הו"ל דברים שבלב ואינן דברים ע"ש ועי' בחי' חת"ס למס' נדרים שם שהרגיש בזה לפרש כן ד' הש"ס שם ועיי"ש ולפלא שלא זכר שר התורה זצ"ל מדברי המרדכי שמפורש כתב כן בביאור ד' הש"ס ומעתה איכ"ל דכ"ה ג"כ לענין הרהור בדברי קדושה כמו ק"ש וברכהמ"ז דקיי"ל כר"ח דהרהור לאו כד"ד וא"י יד"ח בהרהור דה"ד בהרהור כזה שא"י לכל מה שהוא מהרהר במחשבתו אבל אם ידוע לכל מה שהוא מהרהר דחזינן דהרהור כזה הוא יפה כדבור בכל מקום כמו בנדרים ובדינ"מ משום דאנן סהדי שמחשב כן ה"ה דמהני כלפי גבוה כק"ש וברכות וק"ו הוא מהדיוט דהא הקב"ה יודע מחשבות ואם הרהור כזה מועיל לגבי הדיוט לא כ"ש שיועיל לגבי גבוה ועי' בתוס' שבת (י"ב:) ולפי"ז שפיר נתבאר לנכון טעמא דמילתא דבמקום אונס כגון שהוא חולה וכיו"ב שאינו יכול לדבר בפיו א"כ גלוי וידוע לכל שבודאי הוא מהרהר בהק"ש או בהברכהמ"ז כדי לצאת יד"ח דהא על המחשבה לא איתנוס וכיון דידוע לכל שהוא מהרהר משו"ה מועיל הרהור כזה כדבור ויוצא בו יד"ח משא"כ שלא במקום אונס ויכול לקיים המצוה של ק"ש או ברכהמ"ז באמירת פיו א"כ אף אם הוא מהרהר בלבו הק"ש או הברכהמ"ז מכמ"ק אנן לא ידעינן מה שהוא מחשב דבכה"ג ל"א בשום מקום דהרהור יועיל אזי גם כלפי גבוה הרהור לאו כדבור דמי ואינו יוצא יד"ח ק"ש או שאר ברכות

ואמנם כ"ז באונס ידוע וניכר לכל כגון שהוא חולה וא"י לדבר בפיו או שהוא במקום כזה שאסור לומר בפיו דברי קדושה והרהור בד"ק מותר שם כמו בבית האמצעי של מרחץ דאיירי מינה המג"א שם ולכן אם נתחייב באיזה ברכה אז וחזינן אונסי' שא"י לומר בפיו א"כ אנן סהדי על הרהורו בלבו ומשו"ה מועיל ההרהור כדבור לצאת יד"ח ק"ש וכיו"ב אבל בבעל קרי דאיירי בברכות שם אע"ג דלדין המשנה שפיר הי' אנוס שאסור הי' לו לאמור בפיו הדברי קדושה רק ההרהור הי' מותר מכ"מ הא האונס גופה דהיינו שהוא בע"ק אינו ניכר לכל העולם