אמרי כהן כח

מהר"א פולדא דבי חנותא היינו מושב הדיינים (אולי ע"ש הגמ' בע"ז (ח':) מ' שנה עד שלא חרב הבית גלתה סנהדרין וישבה לה "בחנות" ע"ש ובפרש"י ז"ל שם) ובירך על מצות עשה של בצדק תשפוט עמיתך ע"כ והחת"ס לא ניח"ל בפי' מהרא"פ ז"ל דאי כדבריו שבירך על שבתו כסאות למשפט א"כ מה צורך להביא ראי' שמברכים על המצות ויליף לי' מתורה וכי עד כאן לא שמעינן שמברכין על התפילין וציצית ומצה ומרור וסוכה ולולב ומשנה שלמה שנינו ברך על הפסח פטר של זבח ומשו"ה דחה פי' מהרא"פ עש"ה וא"כ ממילא אידחי לה גם פי' החרדים הנ"ל שברך על מצות מינוי תיקון המדות ומאזנים אקב"ו לקדש המדות וכו' ולמה הוצרך ללמוד זה מתורה וכי ע"כ לא ידענו דמברכין על המצות וכנ"ל ואך נלפענ"ד לקיים פי' החרדים ז"ל באופן הב' שכתב שם שהם ר' חגי ור' ירמי' היו הבי"ד והיו הולכין לחניות שיגידו להם הממונים הקבועים שם מי עוות וקנסוהו ע"ש והנה השייכות שיש לבי"ד לזה חיוב לעיין במדות ומשו"ה הי' מברך ר"ח שקיים המצוה הזאת שמוטלת על הבי"ד הוא מהא דדרשי' בב"ב (פ"ט.) ת"ר לא יהי' לך מלמד שמעמידין אגרדמין ופי' רש"י אבי"ד קמזהר וקרא יתירא קדריש וכן בירושלמי ב"ב סופ"ה דרשי' מקרא דיהי' לך מנה לך אנגרמים על כך עש"ה וא"כ ד"ז שאיכא חיוב ומצוה על הבי"ד למנות ולענוש על המדות והשערים אינו מפורש בתוה"ק רק דרשה שדרשו חז"ל מיתורא דקרא והנה בשבת (כ"ג.) אמרי' על ברכת אקב"ו שמברכין על הדלקת נ"ח והיכן צונו ר"א אמר מלא תסור ר"נ אמר שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך ע"ש ומכ"ש על מצוה המפורשת בתוה"ק שיש לברך אקב"ו וכו' ואמנם דבר שנלמד ממדרש חכמים ואינו מפורש בקרא עדיין לא שמענו שיברך דמצינו שד"ז שנלמד מדרשה הוא גרוע ממילי דרבנן וכמו"ש בתשו' מהרלב"ח הובא בש"ך יו"ד (סי' רל"ט ס"ק כ') לחלק בין ח"ש שאסור מה"ת ושבועה חלה עליו ובין איסור דרבנן דלא חלה עליו שבועה לבטלה והיינו דאיסור דרבנן חמיר טפי מח"ש שאע"ג שאסור מה"ת מכ"מ אינו מפורש בקרא רק מריבויא וליכא לאו מיוחד לאיסורו ומשו"ה שבועה חלה עליו משא"כ איסור דרבנן דאיכא לאו דלא תסור אין שבועה חלה עליו עכ"ד עש"ה ועפי"ז כ' הפרמ"ג באו"ח (סי' קס"ח) במשבצות (סקי"ז) דלכן לא אמרינן באכילת פת בשבת אעפ"י שיצא מוציא כמו בכל ברכות המצות כמבואר בר"ה (כ"ט:) משום דזה מטעם ערבות כמו"ש הראשונים ולא קבלו ערבות רק על מה שמפורש בתורה שבכתב אבל על תורה שבע"פ הללממ"ס או דרשה לא נכנסו בערבות ומשו"ה באכילת פת בשבת ל"א אעפ"י שיצא מוציא ולא אמרינן כיון דאיכא מ"ד דהוא חיוב מה"ת מדרשא דג' היום אבל מכ"מ אינו מפורש בתורה ולכן לא קיבלו ערבות ע"ז משא"כ קידוש על היין דהוא דרבנן הוי כמפורש בתורה מכח לאו דלא תסור או מצ"ע ועל המפורש בתורה קיבלו ערבות ולכן אמרינן בקידוש על היין אעפ"י שיצא מוציא וכדעת מהרלב"ח בש"ך הנ"ל עכ"ד ז"ל עש"ה ומעתה הנה יש מקום בראש לומר דדוקא על מצות המפורשות בתורה או מצות דרבנן שהם כמפורשים בתורה מכח הלאו דלא תסור שפיר שייך לברך אקב"ו וכו' כיון דנצטוו ע"ז בהדיא והוא ברכת המצות דאמרינן בהו אעפ"י שיצא מוציא וש"ל לשון וצונו שהוא לשון רבים שהרי כ"א נתערב בעד חברו וא"כ אם הוא מחויב לקיים המצוה כל ישראל ערבים בעבורו אבל מצוה שאינו מפורש בתורה ונלמד רק ממדרש חכמים ל"ש לברך אקב"ו כיון דלא נצטוו ע"ז בהדיא וליכא ערבות בזה ול"ש לומר וצונו כנ"ל וה"ה במצות מינוי הממונין על תיקון המדות וכן לקנוס העובר על תיקון המדות שמוטל חיוב על הבי"ד שהוא מצוה שאינו מפורש בתורה רק נלמד מדרשה דקרא כנ"ל ל"ש לברך ע"ז אקב"ו כמו בכל ברכות המצות ולכן מייתי לי' ר"י מקרא דואתנה לך את לחות האבן התורה והמצוה וגו' שילפינן מזה ההקש לברך ברכת המצות גם למצות שאינם מפורשים בכתוב בהדיא וכמו"ש האבן עזרא עה"ת פ' משפטים עה"כ הנ"ל וז"ל ופי' התורה. תורה שבכתב והמצוה. תורה שבע"פ כי כל המצות ניתנו למשה מסיני בימים שעמד בהר עכ"ל ע"ש וא"כ כמו דראוי לברך על התורה וכן על המצות המפורשים בכתוב כן מברכינן על מצות הנלמדים ממדרש חכמים או המקובלים מהללממ"ס שהיא תורה שבע"פ דגם עליהם נצטוו ושייך לברך אקב"ו בלשון אשר מברך על כל המצות דאין היקש למחצה ולפי"ז מיושב קו' החת"ס הנ"ל דמה חידש ר"י במה שהביא היקש הנ"ל ואטו עד עתה ל"ה ידעינן דצריך לברך על קיום המצות והרי כל הש"ס מלא מזה דמברכין על תפילין וסוכה ואכילת הפסח ולפי הנ"ל ניחא דשפיר ידע דמברכינן אקב"ו על מצות המפורשים בתורה כמו הני הנ"ל אבל מצוה כזו מינוי ממונין על תיקון המדות ולענוש את העובר שאינו מפורש בתורה כלל רק נלמד מדרשא וגרע אפי' ממצוה דרבנן לענין ערבות כנ"ל ולכן ל"י עדיין שמברכין ע"ז כמו בכל המצות ובא ר"י להודיענו שאין חילוק בין המצות דילפינן בהיקשא הנ"ל דמברכינן על הכל בשוה ודו"ק

ועוד יתכן פי' הנ"ל ברווחא יותר דשפיר מקשינן מצות לתורה לחוד דהא במ"ע דתלמוד תורה גופה א"ב פטר נפשי' מחיוב המפורש בתורה בק"ש של שחרית וערבית כמבואר במנחות ונדרים שם ואמנם באמת דרשו חז"ל בקדושין (ל'.) מקרא דושננתם דמחויב ללמוד תורה כפי כחו ורק דאתיא מדרשא ול"ה מפורש בקרא דמה"ט קיי"ל דשבועה חלה עליו כמ"ש הר"ן בנדרים שם ואעפי"כ מברכין ברכת התורה על מצות תלמוד תורה אע"ג שכבר קרא ק"ש ה"ה דעל מצות שאינם מפורשים בתורה ונלמדים ממדרש חכמים מברכי' דהא איתקשי להדדי בקרא הנ"ל. ומשכ"ל בשם האב"ע בפי' הכ' ואתנה לך את לחת האבן התורה והמצוה ראיתי שהוא ש"ס מפורש בברכות (ה') דאמרינן תורה זה מקרא והמצוה זה משנה ע"ש ובפרש"י שם והבן

ובעיקר ד' המרלב"ח שהובא בש"ך הנ"ל לחלק בין איסור דרבנן דהוי כמפורש בתורה מכח לאו דלא תסור משא"כ ח"ש שאסור מה"ת אבל אינו מפורש בתורה בלאו כמו איסד"ר העיר בס' מנחת פתים ליו"ד שם ממו"ר הגאון זצ"ל שצ"ע דהא גם בח"ש דהוא ממדרש חכמים איכא לאו דלא תסור כמבואר ברמב"ם (פ"א) מה' ממרים ע"ש שהניח בצ"ע והנה בספרו קיצר בזה ואני הצעיר שמעתי מפ"ק מורי ורבי הגאון זצ"ל הנ"ל שהוסיף לתמוה דהא אדרבה לפיה"נ איפכא הוא דבמידי דרבנן אם הם בכלל לא תסור יש מחלוקת בין הרמב"ם להרמב"ן ז"ל בספר המצות (שורש א') ודעת הרמב"ן ז"ל דמילי דרבנן אינן בכלל לא תסור רק אסמכתא בעלמא הם ללאו בזה אבל בדברים שלמדו לי"ג מדות שהתורה נדרשת בהם וכן הללממ"ס וכיו"ב שפרשו התורה בזה מודים בין הרמב"ם ובין הרמב"ן ז"ל דאיכא בהן לא תסור עש"ה בד' ז"ל בארוכה ואיך כתב המרלב"ח בש"ך הנ"ל להיפך מזה דח"ש שנלמד ממדרש חז"ל אינו בכלל לא תסור ואיסור דרבנן נכלל בלאו דלא