אמרי כהן כו

שם הדיוט משא"כ בתוספתא אמר שלא ייחד אותם מתחילה להדיוט עכדכ"ג ואם שדבריו נאמרו בצדק, אבל מכ"מ עדיין יוקשה מה שהקשיתי שם דמשמע מדברי המהרי"ו דרק להיכל לא דמיא אם לא נבנה מתחילה לכך ולכן העליות לא נתקדשו כמו בהיכל והרי גם לעזרה לא דמיא לפי"ד מעכ"ג הנ"ל דהא גם העזרה הי' דדנו כן לבנותו לשם הקודש וכפי' הבי"א הנ"ל וא"כ גם תוכו מהראוי שלא יתקדש בביהכנ"ס שלא נבנה מתחילה לשם ביהכנ"ס דהא עיקר קדושת ביהכנ"ס הוא משום דמדמינן לה לעזרה והיכל כדמשמע מד' הפוסקים שהובא בב"י לאו"ח שם וזה לא דמי אפי' לעזרה ולמה תוכו קדוש וע"ג חול ועכצ"ל כדברינו דהכוונה בד' המהרי"ו דבנבנה מתחילה לכך היינו שהוקדש באמת דההיכל נבנה בקדושה משא"כ העזרה דבונין בחול ואח"כ מקדישין וכהד"ג הי"ו כתב דמי יכריחינו לחידוש זה הלא הבאתי סמוכין לזה מדברי האוהחה"ק בפ' תרומה ועוד מכמה דוכתי

והדרת גאונו הי"ו הביא ראי' דגם בבנין ההיכל הי' ד"ז דבונין בחול ואח"כ מקדישין מדברי הירושלמי פ"א דסנהדרין ה"ג דפליגי ר"י ור"ל דח"א בונין ואח"כ מקדישין וחרנא אמר מקדישין ואח"כ בונין וכו' בקשו להוסיף על היכל במה מוסיפין בשתהל"ח ומקשה ומקדישין ביו"ט אלא בלחה"פ כו' ובמראה"פ שם דפי' הירוש' מסכים לתלמודא דידן שבועות (ט"ו) דאמר שא"א לקדש עזרה בשתהל"ח דנבני' ביו"ט ונקדשי' ביו"ט אין בנין ביהמ"ק דוחה יו"ט ואזלה כמ"ד דבונין ואח"כ מקדישין כדאמר התם בעינן קידוש בשעת בנין ולכך אמר הכא בירוש' לגבי קידוש היכל וכי מקדישין ביו"ט היינו דצריך להיות בגמר הבנין ואין בנין ביהמ"ק דוחה יו"ט ע"ש וא"כ מפורש דגם ההיכל בונין ואח"כ מקדישין עכדכ"ג ואחרי בקשת הסליחה לפע"ד אין ראי' כלל מד' הירוש' דמכותלי דברי מעכ"ג נראה שתפס הפירוש בפלוגתת ר"י ור"ל בירוש' הנ"ל אי מקדישין ואח"כ בונין או להיפך היינו הך דאמרי' בש"ס דילן מעילה (י"ד.) לשמואל דבונין בחיל ואח"כ מקדישין ופליגי בזה ר"י ור"ל וז"א דמשמע בש"ס שם דליכא שום פלוגתא בזה אבל הברור בפי' הירוש' מה שפי' מורי הגאון זצללה"ה בספרו טל תורה בהגהותיו לירוש' שם וז"ל פי' שעושין הקידוש בשתי תודות במקום שרוצין להוסיף בטרם שבנו המחיצות רק במקום המסיום לעמוד שם המחיצות מקדישין בשתי תודות ואח"כ בונין כיון שהמקום נתקדש א"צ לקדש המחיצות ועז"ק מ"ד בונין ואח"כ מקדישין וכו' רק צריך לקדש דוקא כשכבר יש שם מחיצות ומ"ד מקדישין ואח"כ בונין סובר כיון שמקדש הקרקע סגי עכ"ל עש"ה, ולפי"ז קאי הא דבונין ואח"כ מקדישין אקידוש של שתי תודות וכי"ב הצריך לקידוש של עזרה ואקידוש הזה קאי בשבועות (ט"ו:) דאמר התם בעינן קידוש בשעת בנין וכמבואר שם והיינו שצריך לגמור הבנין ולקדשו תיכף בשתי תודות ולכן א"א לעשות זה ביו"ט דאין בנין ביהמ"ק דוחה יו"ט וליכא קידוש בשעת בנין וע"ז קאי המראה"פ הנ"ל דלמ"ד בונין ואח"כ מקדישין ג"כ בהיכל הי' כן וכ"ז בקידוש של שתי תודות אבל הא דאמרי' במעילה שם דבונין ואח"כ מקדישין פרש"י שם וז"ל כלומר כשהן בונין בבדה"ב הי' קונין כל צרכי הבנין ממעות של חולין או הי' לוקחין כל צרכי הבנין באמנה ולאחר שנגמר הבנין הי' מקדישין אותו כן שהי' מביאין ממעות של הקדש כשיעור דמי כל הבנין והשבח שהשביחו האומנין בבנין ואומר תחול קדושה שיש במעות הללו על הבנין הזה ונמצא קדוש והמעות יצאו לחולין וכו' עש"ה וא"כ הא דאמרי' בונין בחול ואח"כ מקדישין היינו שאין לוקחין צרכי הבנין ממעות הקדושי' בקדושת בדה"ב והי' הבנין קדוש בקדו"ד מכח דמי הקדש וזה הוא קידוש אחר לגמרי מקידוש של ב' תודות וכמובן וא"כ שפיר יש מקום לומר דההיכל נבנה בקדושה היינו שלקחו צרכי בנינו ממעות הקדש וכמו שהבאתי סמוכין לזה מכמ"ק אבל הקידוש של ב' תודות שהי' צריך בהיכל זה הי' לאחר הבנין באמת כמ"ד בירוש' שם דבונין ואח"כ מקדישין ולכן א"א לעשות קידוש הזה ביו"ט דקידוש בשעת בנין בעינן וז"ב לפע"ד ואצפה לשמוע בכ"ז חו"ד מעכ"ג הי"ו הרמה

ועתה נבא למש"כ מעכהדר"ג בסו"ד בדבר ההיתר ליהנות ממטפחת של ספ"ת משום חולי וחשש סכנה ע"י רפואה מצד סגולה שהבאתי מד' הר"מ בפיה"מ ליומא (פ"ח מ"ו) דכ' דרפואה סגוליית לא הותר לעבור אאיסור אפי' במקום פקו"נ ועז"כ מעכ"ג הי"ו וז"ל ואמנם כ"ז בנוגע לשאר אי' אבל בנדון שאלתינו באיסור הנאה מס"ת ותשמישי קדושה מפורש להיתר בש"ע יו"ד (סי' קע"ט סעי"ט) תנוק שנפגע אין קורין עליו פסוק ואין מניחין עליו ס"ת ובש"ך יו"ד (סקי"ב) שהוא עפי"מ דאמר בשבועות (ט"ו) דאסור להתרפאות בד"ת רק להגן שאני וע"כ בתינוק וה"ה גדול שכבר נחלה אסור להניח עליו ס"ת משא"כ להגן שלא יחלה וא"כ מכש"כ בנ"ד להניח עלי' מטפחת ס"ת כדי שלא תפיל דהוי רק להגן מותר אע"ג שהוא רק רפואה סגוליית עכלכ"ג ולפע"ד יש לדון בזה טובא דמלבד שנראה דהא דאמרי' בש"ס דשבועות שם דאסור להתרפאות בד"ת הוא רק איסורא דרבנן בעלמא ומשו"ה הותר בלהגן אע"ג שהוא בדרך סגוליי כמו"ש הפוסקים דבאיסד"ר מודה הרמז"ל דמותר בחולה אע"ג שהוא רפואה סגוליית עי' בברכ"י לאו"ח (סי' ש"א) ומש"כ בתשובתי הקודמת, והוכחה לזה דהרי התוס' בשבועות שם הקשו מהא דאמרי' בשבת (ס"ז.) לאישתא צמירתא לימא הכי וירא מלאך ה' אליו וכו' והרי להתרפאות בד"ת אסור ותי' דסכנתא שאני דהותר אפי' להתרפאות בד"ת וכ"כ הרא"ש בסנהדרין בפ' חלק והובא ביתה יוסף ליו"ד שם וכ"פ בש"ע יו"ד שם ואם נאמר שזה הוא איסור תורה להתרפאות עצמו בד"ח יוקשה מזה על שי' הר"מ ז"ל הנ"ל דאוסר רפואה סגוליית במקום איסור תורה אפי' בסכנה ולמה התירו לאמור פסוקים בש"ס דשבת הנ"ל וע"כ צ"ל כנ"ל דזה רק איסור דרבנן ומשו"ה התיר במקום סכנה אע"ג שהוא רק מדרך סגולה וא"כ גם הוכחת הדר"ג נדחית דאין ללמוד מזה להתיר אפי' איסור תורה ליהנות ממטפחת ס"ת א"נ דהוא מה"ת משום להגן שלא תפיל דשאני הכא דאיסור דאורייתא הוא וכנזכר לעיל

ואמנם מלבד זה אני תמה על עצמי דמה ענין זה לכאן והרי הא דאמרי' בש"ס דשבועות שם דלהגן שאני אין הכוונה דבשביל להגן הותר האיסור דלהתרפאות מד"ת רק הכוונה דלהגן אין איסור כלל שיגין א"ע בדברי תורה וכעין דאמרי' דתורה מגיני ומצלי סוטה (כ"א.) וכ"כ הטור"ז להדיא ביו"ד שם (סק"ח) וז"ל ודברי תורה לא ניתן לרפואת הגוף אלא לרפואת הנפש משא"כ בבריא שא"צ אלא להגן שלא יחלה בזה מותר להגן בד"ת עכ"ל עש"ה ומשמע דה"ד רפואה אסור בד"ת משא"כ להגן בד"ת ליכא דררא דאיסורא ומוכרח לומר כן דאל"כ מהכ"ת להתיר לאדם בריא להגן ע"י בד"ת שהוא מילתא דאיסורא וא"כ ז"ד