אמרי כהן כה

כקדוה"ג שיש בו מועל אחר מועל ממילא ג"כ אין להן פדיון מכיון דאשתמוש בהו לגבוה לאו אורח ארעא להשתמש בהן להדיוט עכדכ"ג, הנה מש"כ בשם המשל"מ דמטעם דלאו אורח ארעא לאשתמוש בהו הדיוט גם פדיון ל"מ כן כתב גם הר"ן והובא בשעה"מ פ"ת מה' ערכין

אבל אני תמה דהאיך נוכל להעמיס זה בכוונת הרמב"ן ז"ל, שהרי הוא ז"ל בא להשיג ע"ד המאור לע"ז פרי"ש שכתב דבאו בה פריצים וחללוה היינו פריצי ישראל ואבני מזבח שקדושים רק קדו"ד יצאו לחולין ע"י מעילה משא"כ כלים דאחז שהם כ"ש וי"ב מועל אחר מועל, וע"ז כ' הרמב"ן במלחמות שם וז"ל אמר הכותב אין זה נכון דאבני מזבח נמי לא נפקי לחולין דקדוה"ג נינהו ותנן כל שאין לו פדיון י"ב מועל אחר מועל ואין לך כ"ש גדול מאבני מזבח ושמעתין נמי מוכח דאקשינן ליתברנהו וליבטלינהו וליפקו לחולין ואילו למאי דקס"ד מעיקרא ל"ק אמאי גנזום ליפרקינהו וליפקנהו לחולין דאלמא אין להם פדיון דקדוה"ג נינהו ותניא נמי במס' מגילה בתוספתא אבני היכל ועזרות שנפגמו או שנגממו אין להם פדיון וכו' עכ"ל עש"ה, וא"נ כנ"ל דהרמב"ן ז"ל מודה דאבני מזבח וההיכל וכן כ"ש אינם קדושים בעצם קדוה"ג והא דאינם נפדים הוא מכת דלאו אורח ארעא לאשתמוש בהו להדיוט א"כ מה קשיא לי' אבעל המאור מד' התוספתא דהא טעם התוספתא בהא דאין פדיון לאבני ההיכל כו' הוא משום דלאו אורח ארעא לאשתמוש להדיוט כו' אבל בעצם הם רק קדו"ד וא"כ שפיר כ' הבעה"מ דיוצאין לחולין ע"י מעילה כמו כל קדו"ד דא"ב מועל אחר מועל דאע"ג שאין להם פדיון משום הטעם דלאו אורח ארעא וכו' כנ"ל זה הוא איסור בפ"ע אבל בודאי דמכח ד"ז לא נקרא קדוה"ג לומר בהו די"ב מועל אחר מועל כיון דבעצם לית בהו רק קדו"ד וכמובן, ובפרט שנראה דעיקר ד"ז דלאו אורח ארעא כו' הוא רק מדרבנן ע' בס' טל תורה ממורי הגאון ז"ל עירובין (פ"ו) בעני"ז יעיי"ש, ועכ"פ שפיר כ' הבעה"מ דהא דבאו בה פריצים היינו פריצי ישראל וחללוה היינו שמעלו בהן ונפקי לחולין והא דלא שקלינהו לנפשיי' זהו מטעם דלאו אורח ארעא לאשתמוש בהו להדיוט כמבואר בש"ס, וא"כ ל"ק כל הקושי' שהק' הרמב"ן עליו דמוכח דכל שאין לו פדיון י"ב מועל אחר מועל והא להנ"ל גם אבני מזבח וכ"ש יש להם פדיון לקדושתם רק שא"א להשתמש להדיוט מטעם אחר וע"כ מוכרת לומר דד' הרמב"ן ז"ל הוא דאבני מזבח וכ"ש קדושת הגוף נינהו בעצם ומכת זה אין להם פדיון ושפיר הקשה כנ"ל וכד' התוס' במנחות (ק':) בד"ה וכ"ש ושפיר הקשה מד' התוספתא דמוכת דלאבני מזבח אין להם פדיון כמו לאבני היכל ועזרות - ואדרבה בתשו' בי"צ חאו"ח (סי' כ"ד) כתב לדחות ראי' הרמב"ן מהתוספתא הנ"ל משום די"ל, דה"ט דל"מ פדיון לאבני היכל ועזרות משום דלאו אורח ארעא לאשתמושי להדיוט אבל לעולם אין בהם מועל אחר מועל

ועוד צ"ע דלפי"ד מעכ"ג דמה"ט ל"מ פדיון לכלי תשמיש דמקדש משום דלאו אורח ארעא לאשתמושי להדיוט וזה הוא כוונת החת"ס ז"ל הנ"ל א"כ האיך כ' החת"ס דד"ז תליא בפלוגתת הרמב"ם והראב"ד אי בכלי תשמיש דמקדש יש בהם מועל אחר מועל והא אפי' לד' הראב"ד דאין בהם מועל אחר מועל י"ל דמודה לזה דל"מ פדיון מכח הטעם דלאו אורח ארעא וכו' וכפיה"נ כהד"ג בעצמו הרגיש כזה וכ' בזה"ל דלהר"מ כלי תשמיש דמקדש הוי לעני"ז כקדוה"ג שי"ב מועל אחר מועל ממילא ג"כ אין להם פדיון מכיון דאשתמוש בהו לגבוה לאו אורח ארעא וכו' עכ"ל, וצ"ע דמה עני"ז לזה והרי גם להר"מ די"ב מועל אחר מועל מכ"מ פדיון מועיל להו בעצם כיון דאינם רק קדו"ד לפי הנ"ל ומה דל"מ פדיון משום לאו אורח ארעא כו' י"ל דגם הראב"ד ז"ל מודה לזה דאינו ענין לפלוגתתם, וע"כ דכוונת החת"ס הוא פשוט דמזה גופה שכ' הרמז"ל די"ב מועל אחר מועל מוכח דלכלי תשמיש דמקדש ל"מ פדיון דקדוה"ג הם משא"כ להראב"ד וזה צ"ע כמו"ש בתשו' הקודמת

מעכהד"ג הי"ו מייתי לד' המרדכי שהובא בש"ך יו"ד (סי' רנ"ט ס"ק י"א) שכ' דרק בתשמישי קדושה אמרי' דמעלין ולא מורידין ולא בתשמישי מצוה ע"ש ומפלפל בזה, ולפע"ד יש להעיר מש"ס דמנחות (ל"ט.) דאמרי' התם כשהוא מתחיל מתחיל בלבן הכנף מין כנף וכשהוא מסיים מסיים בלבן מעלין בקודש ולא מורידין עש"ה ומבואר מזה דגם בציצית שהוא רק מצוה ולא תשמישי קדושה שייך הא דמעלין ולא מורידין, ואך לפימ"ש כ"ג הי"ו בתשובתו לחלק בהא דמוכח דגם בנר חנוכה אמרינן דמעלין בקודש ולא מורידין בשבת (כ"א:) משום דהתם ל"ה תשמישי מצוה כ"א מצוה גופא עכ"ד, א"כ מש"ס הנ"ל ג"כ א"ר דהיא ג"כ מצוה גופא, ובתשו' לח"א כתבתי לישב מה שהקשה דמנ"ל באמת להש"ס הנ"ל דשייך הא דמעלין בקודש ולא מורידין גם במצות כציצית והא במנחות (צ"ט.) ילפינן ד"ז דמעלין בקודש וכו' מקרא דמיירי בקדושה וא"כ מנ"ל ללמוד משם למצות והא מצינו חילוקא בין מצות לקדושה דתשמישי קדושה נגנזים ותשמישי מצוה נזרקים וא"כ דילמא לעני"ז דמעלין ולא מורידין יש חילוק זה - וכתבתי לת' דבש"ס דמנחות שם ילפינן הא דמעלין ולא מורידין מקרא דויקם משה את המשכן וגו' ויקם. את עמודיו ופרש"י מדלא סייעוהו אחיו הכהנים בהקמת העמודים ואדנים ש"מ דאין מורידין לפיכך לא נתעסקו בו אחרים עש"ה, והא קיי"ל דבונין בחול ואח"כ מקדישין וא"כ בודאי גם המשכן נבנה בחול ואחר הקמתו הוקדש וא"כ בשעה שהקימו מרע"ה עדיין ל"ה דבר קדושה ואעפ"י כן דקדק להקימו הוא בעצמו שלא יסייעוהו אחיו הכהנים בעמודיו ואדניו מכת מעלין בקודש ולא מורידין ונשמע מזה דגם במצות אמרי' מעלין ולא מורידין ולכן אע"ג דהמשכן בשעת הקמתו ל"ה קדוש עדיין מכ"מ מיקרי דבר מצוה שהרי מצוה הי' מאת הקב"ה לבנותו ושפיר אמרי' הכלל דמעלין בקודש ולא מורידין גם בציצית וכי"ב. ואך לפי"ז צ"ע ד' המרדכי בש"ך הנ"ל דמנ"ל להמציא דרק בתשמישי קדושה אמרי' הא דמעלין בקודש ולא מורידין ולא בתשמישי מצוה והרי המקור הילפותא הוא ממצוה ולא מקדושה וצ"ע

ומ"ש מעכ"ג הי"ו על מה שהק' ע"ד המהרי"ו שהובא במחציהש"ק או"ת (סי' קנ"א) שכ' בהא דאסור לשכוב על גביו דוקא אם הוא בית הבנוי מתחלה לכך דדמיא להיכל והקשיתי שהרי בונין בחול ואח"כ מקדישין א"כ גם היכל לא נבנה מתחילה לכך ותי' ע"ז הדר"ג עפי"ד התוספתא ופסקה הר"מ בפ"א מבה"ב ה"כ דאין בונין מתחילה אלא לשם הקודש ואבנים וקורות שחצבן מתחילה לביהכנ"ס אין בוניו אותן להר הבית, וכ' בבי"א ס"י שצריך לחלק דהא דבונין בחול היינו שנבנה בסתם אבל לא יקרא עליו