אמרי כהן כג

מסכנה וכ"כ בשמם של הרמב"ן והרשב"א ז"ל ע"ש וע' בדרכ"מ ליו"ד (סי' קמ"ט) מ"ש בזה תשו' הרשב"א כנ"ל

ואחרי כתבי כ"ז מצאתי בתשו' אבני צדק מהגה"צ מסיגוט זצ"ל חאו"ח (סי' י"ג) שנשאל על שאלתינו ומסיק להתיר מכח חשש סכנה ואף דהרמז"ל אוסר רפואה בדרך סגולה ה"ד באיסור תורה אבל באיסור דרבנן מודה דמותר לעבור אאיסד"ר אף ברפואה סגוליית וכאן הוא איסור דרבנן בתשמישי קדושה לד' הר"ן ז"ל עכ"ד ע"ש וז"א לפימשכ"ל דהרבה ראשונים ז"ל סוברים דקדושת ביהכנ"ס ותשמישי' הם מדאורייתא והגז"ל במכתה"ג לא זכר רק ד' הר"ן ז"ל ולכן כתב בפשיטות להתיר מטעם הנ"ל, ואך בלא"ה כבר כתבתי דיש מקום להתיר לסמוך על הפוסקים החולקים על הרמז"ל כמו"ש בברכ"י שם וע' בתוס' יוה"כ ליומא (פ"ג.) על המשנה דמי שנשכו כלב שוטה מ"ש בעני"ז. וע"ע בתשו' חת"ס חיו"ד (סי' של"ט) יעיי"ש שלפלא שלא זכר כלל מד' הרמז"ל הנ"ל

עוד ראיתי לו להגז"ל בתשו' אבנ"צ שם שכ' להתיר בנ"ד עפי"ד הרמ"א באו"ח (סי' קנ"ד ס"ח) ומקורו מד' תה"ד שכ' דנהגו ליהנות בכמה הנאות מדברי קדושה משום דכיון דנהגו כן וא"א ליזהר לב ב"ד מתנה עליהם מעיקרא כדי שלא יבואו בנ"א לידי תקלה ואע"ג דלא התנו כאלו התנו דמי ומשו"ה בנ"ד נמי כיון דנהגו לעשות ממטפחת של ספ"ת סגולה למעוברת אמרי' דלב ב"ד מתנה עלי' מעיקרא שמותר ליהנות ממנה בכה"ג ובפרט ע"י פדיון לקנות אחרת בדמי' עכ"ד ז"ל ולפע"ד צ"ע בדבריו דהרי הרמ"א ז"ל מדקדק בלשונו וכתב משום דכיון שנהגו כן "וא"א ליזהר. לב ב"ד מתנה כו' משמע דדוקא בהנאות שא"א ליזהר מהם שלא יהנו ממנה אמרי' לב ב"ד מתנה עלי' אבל בנ"ד אף א"נ דנהגו כן מ"מ אפשר ליזהר שלא יהנו מהם איכ"ל דל"א בזה לב ב"ד מתנה להתיר זה וכ"כ הפרמ"ג בא"א (סקט"ו שם) להדיא דבאפשר ליזהר ל"א לב ב"ד מתנה ע"ש ועוד דאם ההיתר מכח לב ב"ד מתנה הוא דוקא אם הציבור קנו בדמים המטפחת של הספ"ת וכי"ב אבל אם יחיד הקדיש מטפחת של ס"ת וכי"ב ל"ש לומר לב"ד מתנה עלי' כמו"ש התוס' במעילה (י"ד.) בסוה"ע ע"ש דל"ש בהקדש יחיד לומר לב ב"ד מתנה, וצ"ע מזה ע"ד המג"א (שם בס"ק ט"ו) דמשמע מד' דגם ביחיד המקדיש אמרי' לב ב"ד מתנה עש"ה ובמחצהש"ק שם והרי מד' התוס' הנ"ל מפורש להיפך וצ"ע

ולענין מה שהתיר באבנ"צ שם למכור המטפחת דספ"ת ולקנות בדמי' מטפחת אחרת לספ"ת אף דיש בזה מחלקות הפוסקים אם מותר לקנות בדמי דברי קדושה ד"ק אחרת כיו"ב ע' באו"ח (סי' קנ"ג ס"ד) מ"מ כאן סמך עצמו להתיר ד"ז משום דאיכא היתירא דלב ב"ד מתנה עלי', ואנכי כבר כתבתי לעיל דיש לפקפק בהיתר זה וא"כ נחזי אנן מה דקמן, הנה המחבר בש"ע שם הביא ב' דיעות אם מותר לקנות קדושה אחרת כי"ב ולא הכריע כלל ובפרמ"ג שם במשב"ז (סוסק"א) העיר דמשמע מכאן מדלא הכריע דאזלינן לקולא דמידי דרבנן הוא ולקמן (בסי' קנ"ד סעי' ט') הביא דיעה א' בסתם דמטפחת של ספ"ת זה אסור להניחו באחרת ומקורו מהר"ן בשם הרשב"א ולמ"ד דבשוה מותר גם שם במטפחת הו"ל למישרי עכ"ק ע"ש ולפעד"נ דהפרמ"ג לשיטתו אזיל משום דכתב לעיל מינה דהא דאין מורידין מקדושה חמורה לקלה הוא רק מדרבנן וקרא דילפינן מינה אסמכתא בעלמא הוא ע"ל שהבאתי ד' ז"ל וא"כ ה"ה להוריד המעות של דבר קדושה בקדושה קלה ממנה הו"ל רק איסד"ר ומכ"ש לקנות קדושה כיו"ב אפי' אם אסור הוא רק איסד"ר אבל לפימ"ש הפנ"י במגילה (כ"ו.) דזה שאין מורידין מקדושה חמורה לקלה הוא מה"ת ע"ש א"כ שפיר איכ"ל דזה שאסור לקנות בדמי' קדושה אחרת כיו"ב הוא ג"כ איסור תורה דרק אם מעלה אותה לקדושה שרי וא"כ גם (בסי' קנ"ג ס"ד) כשהביא המחבר ב' דיעות ולא הכריע כוונתו הי' להחמיר בדבר כיון שנוגע לאיסור תורה ודוקא לעלויא שרי וכמוש"פ באמת (בסי' קנ"ד ס"ט). והנה חומשין לגבי מטפחת דספ"ת מיקרי עלויא ע' (בסי' קנ"ג ס"ב) ואפי' חומשין שלנו העשויי' בדפוס מיקרי עלויא לגבי מטפחת דמיקרי רק תשמישי קדושה וחומשין מיקרי קדושה עצמה אע"ג דהם מדפוס וכמו שהוכיח הטו"ז ביו"ד (סי' רע"א ס"ק ח') ע"ש, ומשמע מד' הפרמ"ג (בסי' קנ"ג) במשב"ז (ס"ק ט"ו) דאף חומשין שאין עשויין כגלילה עדיפי ממטפחת דבעשויין כגלילה דינם כספ"ת עצמה עש"ה

סיומא דפסקא דנראה דיש להתיר לפדות המטפחת של ספ"ת ולקנות בדמי' חומשין ולעשות אח"כ ממטפחת זה שנפדה סגולה הנצרכת מטעם דהוא ספיקא דדינא אם מהני פדיון לתשמישי קדושה שיצאו הם עצמם לחולין וא"כ לדעת הפוסקים דתשמישי קדושה הם מדרבנן הרי אזלינן בספיקו לקולא כמו בכל ספיד"ר, ואף לדעת כמ"פ דתש"ק מדאורייתא כמושכ"ל מ"מ יש להתיר במקום חשש סכנה אפי' בדרך רחוק כמו בנ"ד שלא תפיל האשה משום דבפקונ"פ הותרו כל האיסורין ואפי' רפואה סגולית לד' החולקים על הרמז"ל מותר לעבור אפי' אאיסור תורה ברפואה כזו והנלפע"ד כתבתי בס"ד

יחיאל מיכל הכהן האללענדער

סימן ה

התשובה הקודמת שלחתי לכבוד הרב הגאון הגדול המפורסים שר התורה מי כמוהו מורה וכו' כש"ת מו"ה נחום וויידענפעלד שליט"א אבד"ק דאמבראווא

והגאון המפורסים הנ"ל הסכים לדבריי בגוף הדין וברוב חכמתו השיב על מקצתה וזה אשר כתבתי אליו לפלפל בדבריו היקרים

בר"ד מעכ"ג כתב לדחות השגתי אדברי מהרש"ם (ח"א ס"י) שכ' דאין להוכיח דקדושת בית הכנסת דרבנן מדהני בי' תנאי כמבואר במגילה (כ"ח) וא"נ שהוא מדאורייתא לא מהני בה תנאי כמו"ש התוס' בשבת (כ"ב) לגבי עצי סוכה משום דד' התוס' הנ"ל צ"ע דבאמת מצינו דגם בדאורייתא מועיל תנאי כמבואר בש"ע או"ח (סי' קנ"ד) דמהני תנאי בארון ושאר תשמישי קדושה אע"ג דתשמישי קדושה דאורייתא כמ"ש במשב"ז (רס"י קנ"ג) עכ"ד וע"ז השגתי שלא נמצא כלל בפרמ"ג שם ד"ז ורק בקדושת ספ"ת צידד שם לומר דהוא