אמרי כהן רי

יהא החמץ מותר לבנו עכ"פ בהנאה דלא קנסו בנו אחריו כיון שאין כאן איסור דאורייתא אבל ז"א לפימ"ש הר"ן בטעמא דאסור להאכיל חמץ שעבר עליו הפסח אפי' לבהמת אחרים וז"ל דהא דקנסו רבנן לאו לדידי' דעביד איסורא קנסו אלא לכ"ע קנסו עכ"ל והניח בצ"ע ע"ש. וא"כ ה"ה הכא ביי"ש דלא עבר אאיסורא דאורייתא בשהייתו לא קנסו בנו אחריו וא"כ מותר היי"ש הזה שכבר מכרו לישראל ומכש"כ הכא דמכרו לנכרי והישראל קנהו מהנכרי כנ"ל

ואכן הרי הח"י דחה חידושו הנ"ל מד' הר"ן וכנ"ל ואך ברי"ט אלגזי פ"ה דבכורות או"ק מ"ג כתב דאין ראי' מדברי הר"ן לסתור חידושו דאיכ"ל דבביטל דלא עביד איסורא דאורייתא לא קנסו בנו אחריו והר"ן קאי אעיקר קנס שקנסו חכמים בדעביד איסורא דאורייתא דלא ביטל ועבר על בל יראה ובל ימצא דבכה"ג קנסו לאחרים משא"כ בביטל דלא עבר רק אדרבנן מנלן דקנסו לבנו אחריו עכ"ד ז"ל יעיי"ש שהאריך בעני"ז וא"כ שפיר יש לצדד בנדון שאלתינו כנ"ל

והנה באמת דעת הב"ח דאוסר ספק חמץ שעבר עליו הפסח באכילה צ"ע דמ"ש מכל ספיקא דרבנן דאזלינן לקולא והנ"ל בישוב ד' הב"ח ז"ל בדרך פילפול עפי"מ שכתבתי בחידושי לבאר הענין דקיי"ל ספיקא דאורייתא לחומרא וספיקא דרבנן לקולא משום דכבר כתבו המחברים דכל עושה ספק איסור מיקרי שוגג דאילו הוי ידע שהדבר אסור בודאי הוי פורש ולכן באיסורי תורה דגם השוגג צריך כפרה ואפי' באיסורי לאוין וד' הרמב"ן ז"ל עה"ת בפ' ויקרא צ"ע כידוע משוה"כ גם הספק אסור בדאורייתא אבל איסורי דרבנן דהשוגג א"צ כפרה כמו"ש הנתיה"מ (בסי' רל"ד) יעיי"ש משוה"כ גם הספק שרי בדרבנן דהוא כמו שוגג ועפי"ז ביארתי בחידושי למנחות את דברי רש"י במנחות (נ"א:) שפירש אהא דאמרינן התם כיון דחזו דקא פרשי מספק הזאות וז"ל משום מעילה בשמעתא קמייתא דמעילה (ב':) מפרש מאי איכא בין מעילה דרבנן למעילה דאורייתא עכ"ל ויפלא מאד דמה בעי רש"י ז"ל בזה שהשמיענו בזה דבמעילה מפרש מאי איכא בין מעילה דרבנן למעילה דאורייתא שאין כאן מקומו כלל רק לעיל מינה הו"ל לכתוב זה במה דאמרי' דגזרו בי' מעילה ולא כאן שאין שייך כלל ד"ז ואמרתי בישוב ד' רש"י ז"ל בס"ד דבאמת יש להעיר דלמה אמרי' דלאחר שגזרו בי' רבנן מעילה הוי פרשי מספק הזאות כגון שנטמא בספק טמא מת כפרש"י שם משום משש מעילה והרי אדרבה הי' לנו לדחות ספק מעילה דרבנן ולהזות דקיי"ל ספיקא דרבנן לקולא וא"כ לענין חשש מעילה דרבנן הו"ל למיזל לקולא בספיקו כמו בכל דוכתי דאמרי' ספיד"ר להקל ואך לפי הנ"ל י"ל דשאני מעילה דרבנן מבכל איסד"ר דהא חזינן דבמעילה דרבנן משלם הקרן אם מעל והרי מעילה הוא רק בשוגג ואעפי"כ אם מעל בשוגג משלם קרן משמע דגם השוגג צריך כפרה בזה וצריך לשלם להקדש הקרן וכיון דהשוגג צריך כפרה בכאן גם בספיקו אזלינן לחומרא כמו בדאורייתא ושני הוא משאר איסד"ר דאין השוגג צריך כפרה בהו וכנ"ל

ומעתה איכ"ל דזש"כ רש"י הנ"ל אהא דאמרי' בש"ס דפרשי מספק הזאות והי' קש"ל לרש"י דלמה פרשי בספק הזאות והרי ספיד"ר לקולא ועז"כ דבמעילה (ב':) מפרש מאי איכא בין מעילה דרבנן למעילה דאורייתא וכוונתו דאמרי' שם דא"ב חומש משמע דהקרן עכ"פ משלם גם במעילה דרבנן בשוגג כמו בדאורייתא דאל"כ לימא הא א"ב דבדרבנן אין מעילה בשוגג וא"כ דמועלין בשוגג גם בדרבנן משוה"כ א"ש דפרשי מספק הזאות

ועפי"ז י"ל בישוב ד' הב"ח דהא חזינן דבחמץ שעבר עליו הפסח גם השוגג מיתסר דהרי קיי"ל במשנה דפסחים (יו"ד:) דבלא בדק בתוך המועד יבדוק אחר המועד ופי' התוס' דהיינו אחר הפסח שלא יתערב לו חמץ של איסור דהיינו חמץ שעבר עה"פ ויאכלנו ע"ש וכ"פ בש"ע או"ח (סי' תל"ה) ע"ש ובח"י ס"ק ד'. וא"כ נראה דחיישינן שמא יאכל החמץ שעבר עה"פ בשוגג דהא אפי' אם יתערב לו החמץ שעעה"פ ויאכלנו לא יהא מזיד רק שוגג וכמובן ואעפי"כ חיישו רבנן לזה ואצרכו בדיקה מכח זה שלא יכשל באכילת חמץ שעעה"פ בשוגג א"כ חזינן דהשוגג של איסד"ר זה צריך כפרה ולכן שפיר פסק הב"ח דגם ספק חמץ שעעה"פ אסור באכילה דזה בזה תלוי וכנ"ל

וכ"ז כתבתי רק לפילפולא אבל להלכה נראה עיקר כדעת החולקים על הב"ח דספק חמץ שעבר עליו הפסח מותר באכילה ג"כ וכמו"ש הח"י והפרמ"ג וכן הכריע הרב מלאדי זצלה"ה בש"ע שם סעי' ל'. דבהפסד מרובה יש להתירו באכילה ולכן כאן בנדון שאלתינו ביי"ש וגם איננו שלו שיש עוד צדדי קולא וכמשכ"ל אם יכול למכרו לנכרי בלי הפסד כלל ימכרנו כי מהיות טוב למה לנו להכניס עצמינו בספיקות אבל אם יש רק הפסד קצת יש להתירו גם באכילה כנלפע"ד בס"ד

תם ונשלם שבח לאל בורא עולם