אמרי כהן כא

ומהרי"ק הובא בב"י אע"ג דגגין ועליות דעזרה לא נתקדשו מ"מ עליות דהיכל נתקדשו וביהכנ"ס שלנו יש לנהוג בו מקצת קדושת היכל א"כ מה שע"ג אסור משום דמדמינן להיכל וכיון שלא נבנה מתחלה לכך אינו דומה להיכל ומותר על גביו ואפי' בלא תנאי אבל להתיר בתוכו אפי' ע"י תנאי לא שמענו עכ"ד ז"ל ע"ש, ודבריו ז"ל צ"ע לפע"ד דמשמע דרק להיכל לא דמיא משום דלא נבנה מתחלה לכך והרי גם לעזרה אינו דומה כיון שלא נבנה מתחלה לכך וא"כ מה"ט גם תוכו לא נתקדש כיון דאין לו דמיון לא לעזרה ולא להיכל ומשמע מדברי הפוסקים הובא בב"י דקדושת הביהכנ"ס דמי לעזרה ולהיכל וכנ"ל, והנ"ל לפרש כונת המהרי"ו דלכאו' יש לעיין דלמה כתב דלא דמי להיכל אם אינו נבנה מתחלה לביהכנ"ס והרי קיי"ל (במעילה י"ד.) דבונין בחול ואח"כ מקדישין עש"ה וא"כ גם ההיכל הי' מבונה בחול מקודם ואח"כ הוקדש להיכל ואעפי"כ נתקדשו עליות וא"כ גם בבית שיחדו לביהכנ"ס נימא הכי ג"כ, ובישוב הדבר צ"ל דמהרי"ו סובר דהא דבונין בחול ואח"כ מקדישין הוא דוקא בעזרות אבל ההיכל נבנה. תיכף בקדושה ולא מיבעיא למאי דמפרש בש"ס שם טעמא דבונין בחול וכו' כדי שיהי' על מה לחלל מעות האומנין א"כ סגי שיבנו העזרה בחול ולחלל עלי' כל מעות האומנין וההיכל יבנו בקדושה אלא גם לר"פ דמפרש שם טעמא דבונין בחול משום דלא ניתנה תורה למלאכה"ש ודלמא ימעלו הפועלים בשעת הבנין אם יהי' הכל הקדש מ"מ הרי אמרי' בש"ס שם דבעצים דיומי' מותר להקדישם קודם הבנין ול"ח לדר"פ וא"כ משכ"ל שפיר בנין ההיכל בקדושה בעצים דיומיי' וכמובן, וע' באוה"ח הק' פ' תרומה עה"כ ועשו לי מקדש שכ' וז"ל עוד ירצה באומרו ועשו לי מקדש כי בעת שעושים אותו לשמו ית' כאומרו לי הגם שעדיין לא שרתה בו שכינה הרי הוא מקדש ודין קודש יש לו עכלה"ק עש"ה, ומשמע קצת מדברה"ק דבעת הבנין כבר הי' קודש כמוש"א כי מעת שעושים אותו ולכאורה יפלא דהא בונין בחול ואח"כ מקדישין ואכן לפי"ד הנ"ל דההיכל נבנה בקדושה א"ש די"ל דקרא דועשו לי מקדש קאי אבנין ההיכל שהוא קדוש תיכף בעת העשיי' ומעתה א"ש דברי המהרי"ו הנ"ל שכ' דאם לא נבנה מתחלה לביהכנ"ס אין העלי' קדושות דאין לדמותו להיכל שבנינו הי' בקדושה תיכף בשעת הבנין אבל עכ"פ גם בלא נבנה מתחילה לכך תוכו קודש כמו העזרה שתוכה קודש אע"ג דבונין בחול ואח"כ מקדישין

וכדמות ראי' לחידוש הנ"ל נראה מדברי רבינו הרמב"ם ז"ל דכתב בפ"ח מה' מעילה ה"ד וז"ל כשבונין במקדש אין לוקחין עצים ואבנים מן ההקדש ולא בונין את הבנין ע"ד שהוא קודש אלא בונין הכל מן החול עכ"ל. ובהלכה שאח"ז כתב וז"ל כשפוסקין עם האומנים לבנות במקדש ובעזרות פוסקין עמהן כו"כ אמה וכו' יעייש"ה והדיקדוק מבואר דלמה בהלכה הקודמת בדינא דבונין בחול כתב מלת במקדש בלבד ומשמע דבזה כולל הביהמ"ק כולו ולמה בהלכה שאחרי' הוסיף מלת ובעזרות ולא סגי לי' לומר במקדש בלבד, ואך לפי הנ"ל דהדין דבונין בחול הוא דוקא בעזרה ולא בהיכל, איכ"ל דהוא הדבר אשר שינה רבינו ז"ל דכבר נודע ד' רבינו הרמז"ל בפיהמ"ש לר"ה (פ"ג מ"א) דלשון מקדש נכלל בתוכו אף ירושלים ע"ש וא"כ י"ל דכשכתב רבינו לשון במקדש אין הכוונה על ההיכל שהוא לפני ולפנים רק על העזרות שהם יותר חיצוניי כלשון מקדש סתמא שכולל הכל דרק העזרות נבנו בחול ולא ההיכל אבל בהלכה בדין פסיקת האומנין ששייך גם בבנין ההיכל כתב לשון במקדש ובעזרות כדי שמיתורא דלישנא נרבה הכל גם בנין ההיכל ודו"ק. (ואין לישב ולומר דלכן נקיט לשון במקדש לכלול בתוכו גם ירושלים דהא משמע דלא קאי באמת אבנין ירושלים דל"ש בי' הטעם דמעילה שאין מעילה בירושלים ע' (בקדושין נ"ד.) וברמב"ם פ"ד משקלים (הלכה ח') ובפ"ו ממעילה (הלכה י"ג) יעייש"ה וא"כ אפי' יבנוה בקודש לא יבואו לידי מעילה וע"כ צ"ל דלא קאי רק אעזרות)

ועפ"י יסוד זה יתיישב לנכון קו' השער המלך בה' מעילה לד' רבינו הרמז"ל שכתב בפ"ה מה' מעילה ה"ה דהמקדיש בית בנוי ודר בו לא מעל דאין מעילה במחובר א"כ מה מייתי אביי (בפסחים כ"ו) דלא"פ ומכוין שרי מהאי דתניא אמרו עליו על ריב"ז שה' יושב בצילו של היכל ודורש כל היום כלו והרי הוא לא"פ ומכוין ושרי ע"ש והרי כיון דקיי"ל דבונין בחול ואח"כ מקדישין א"כ ליכא מדאורייתא רק מעילה מדרבנן וא"כ שפיר שרי בלא"פ כדאמרי' התם לקמן לגבי קול ומראה וריח דכיון דמה"ת שרי בלא"פ לא אסרו חכמים וה"ה בריב"ז לכך שרי ומנ"ל דלא"פ וקמכוון שרי בדאורייתא עכ"ק עש"ה ולהנ"ל א"ש דהרי ריב"ז הי' יושב ודורש בצילו של היכל וההיכל הרי נבנה בקדושה ושפיר אית בי' מעילה מה"ת וא"כ מדישב ריב"ז בצילו של היכל ודרש מוכח דלא"פ וקמכוין שרי

נחזור למה שהתחלנו לבאר דד' הר"ן ז"ל דקדושת ביהכנ"ס רק מדרבנן וה"ה תשמישי קדושה לשיטתו רק מדרבנן אסובה"נ כנ"ל והנה הפרמ"ג הביא ד' הר"ן ז"ל בסתם כאלו אין חולק עליו ע' במשב"ז (רסי' קנ"ג). אבל באמת נראה דלד' הרמב"ן ז"ל שהובא בר"ן שם שהאיסור דביהכנ"ס ותשמישי' משום אכחושי מצוה איסורו מדאורייתא וכן צידד בשו"ת פנ"י מהמגי"ש ז"ל (ח"ב סי' צ"ט) וכ"כ להדיא בס' היראים מהרא"ם ז"ל (מצוה שצ"ד) דקדושת ביהכנ"ס דאורייתא וכ"נ מד' הרמב"ם ז"ל בספהמ"צ במנין המצות מל"ת ס"ה וכמו"ש בתשו' מהרש"ם (ח"ה סי' א') עייש"ה וראיתי בתשו' מהרש"ם (ח"א סי' ו' אוק"ט) שכ' להוכיח דקדושת ביהכנ"ס דאורייתא מש"ס (דיומא י"ב.) דלמסקנא בין ביהכנ"ס דכפרים בין דכרכים אינו מטמא בנגעים דלא מקרי אחוזתכם וכן פטורים ממזוזה אם אין בהם בית דירה ואי קדושת ביהכנ"ס דרבנן איך מהני להקל בשל תורה ואפי' א"נ דלגבי מזוזה דהוי בשוא"ת יש כח ביד חכמים לעקור מ"מ לטהר מנגעים דהוי בקו"ע ודאי דא"י לעקור מד"ת ובע"כ דקדושת ביהכנ"ס דאורייתא עכ"ד ז"ל ומה שדחה הגאון ז"ל הוכחתו דנהי דאין כח ביד חכמים לעקור בד"ת בקו"ע מ"מ הרי טומאת נגעים בכהן תליא מילתא וכ"ז שאין הכהן מטמא הוא טהור וע' שאילת יעב"ץ (ח"א סי' קל"א) בדין טו"צ אבל בבתים לכ"ע הוי כן א"כ מהני שפיר תקנת חכז"ל לעקור בשוא"ת שלא יאמר הכהן טמא וממילא הבית טהור גם מדאורייתא עכ"ד ז"ל ואמנם לפי"ז יומצא נפק"מ לדינא דאם יארע שהכהן יראה הנגע בביהכנ"ס ויאמר שהוא טמא שפיר יטמא דהא זה אין כח ביד חכמים לעקור דבר מה"ת בקו"ע לטהר הטמא מה"ת וא"כ קשה למה קתני בסתמא דביהכנ"ס אינו מטמא בנגעים הא משכח"ל אופן שיטמא והו"ל לבאר דבכה"ג מטמא ואך לפע"ד הקושי' מעיקרא לק"מ דהר"ז כללא הוא בכ"מ דבדבר שבממון