אמרי כהן כ

הטור הנ"ל. וכ"נ מד' התה"ד והרמ"א הנ"ל להוכחתינו הנ"ל. אבל דעת הרמב"ן שהובא בר"ן דל"מ פדיון בתשמישי קדושה שיצאו לחולין כפי"מ שהביא המג"א בשמו וכ"פ המג"א וכ"ה דעת הרשב"א שהובא בפרמ"ג הנ"ל, ולפ"ז נמצא דהדבר הזה הוא ספיקא דדינא אי מהני פדיון לתשמישי קדושה

ונפן לסעי' ב' בספק איסוה"נ מתשמישי קדושה הוא מדאורייתא או מדרבנן, הנה בקדושת בהכ"נ אם הוא מדאורייתא או מדרבנן, כבר ידועים דברי הר"ן ז"ל בפ"ג דמגילה שכ' דביהכנ"ס ודכוותי' כיון שעיקרו עשוי לומר בו דבר שבקדושה הטילו בו חכמים קדושה מדבריהם ע"ש וכ' בתשו' חת"ס שם דלפי"ד הר"ן ז"ל הא דספ"ת ותשמישי קדושה אינו כעין קדושת מקדש ונדרי גבוה שמועלין בהן ונפדים אלא הכל מדרבנן שעשו ספ"ת ותשמישיו כעין קדושת מקדש עש"ה שכ' שכ"ה מוכרח לד' הר"ן ז"ל. ונמצא לפי"ז דאיסוה"נ מתשמישי קדושה הוא רק דרבנן ובספק יש להקל. וכה ראיתי בתשו' מהרש"ם (ח"א סי' יו"ד אוק"א) בפלפולו בעני"ז אי קדושת ביהכנ"ס דאורייתא ורצה להוכיח מהא דאמרי' (במגילה כ"ח) דביהכנ"ס שבבבל על תנאי הן עשויות וד' הג"א בשם או"ז דגם בבנינם מהני תנאי וחומרא יתירא בעלמא אחמירו רבנן אנפשיי' והרי התוס' (בשבת כ"ב.) ובכ"ד כתבו לחלק דבעצי סוכה לא מהני תנאי שיוכל ליהנות מהם כיון דקדשי מדאורייתא דילפינן מקרא משא"כ בנוי סוכה דהוא רק מדרבנן מהני בהו תנאי וא"כ מדמועיל תנאי בביהכנ"ס לד' האו"ז ש"מ דקדושתו רק מדרבנן דאי הי' מה"ת ל"ה מועיל בי' תנאי ושוב דחה זה דדברי התוס' הנ"ל צ"ע ולא קיי"ל כוותיי' אלא גם בדאורייתא מהני תנאי שהרי גם בתפילין ש"ר מועיל תנאי לשנותן לש"י כמו"ש באו"ח (סי' מ"ב ס"ב) ע"ש במג"א סוסק"ו שה"ר מהא (דסי' קנ"ד ס"ח) דגם בארון ושאר תשמישי קדושה מועיל תנאי ואף דהם מדאורייתא כמו"ש במשב"ז (רס"י קנ"ג) עכתו"ד ז"ל ובמכתה"ג יש להשיב ע"ד דמה שהוכיח מהא דמהני תנאי על תפילין ש"ר לשנותן לש"י אינו ראי' דמועיל תנאי גם בדאורייתא דהא אע"ג דעיקר קדושת תפילין הוא מה"ת מ"מ להורידו מקדושתו מחמורה לקלה זה היא רק מדרבנן כמו"ש להדיא הפרמ"ג במשב"ז שם דהא דיליף דאין מורידין מציפוי מזבח אסמכתא בעלמא הוא ומשו"ה מועיל תנאי ע"ז. ומה שהוכיח (מסי' קנ"ד ס"ח) דמועיל תנאי בתשמישי קדושה אף דהם מדאורייתא לפי"ד המשב"ז שם, לפע"ד אין שום רמז בד' המשב"ז שם דקדושת תשמישי קדושה הוא מדאורייתא דז"ל הפרמ"ג במשב"ז שם אחר שהביא ד' הר"ן דקדושת ביהכנ"ס מדבריהם כ' ומיהו קדושת ספר תורה דאסור לנהוג בה מנהג בזיון מה"ת הוא דיליף ק"ו מפני לומדי' עומדין מפני' לא כ"ש עיו"ד (רפ"ב) וק"ו גמור הוא והדרת פני זקן ד"ת הוא עכ"ל עש"ה הרי דעיקר הטעם שכ' דקדושת ספ"ת מה"ת מכח ק"ו הנ"ל וז"ד בספ"ת אבל בתשמישי קדושה דל"ש הך ק"ו הם רק מדרבנן כמו ביהכנ"ס ד' הר"ן ז"ל שהביא שם והנך רואה שאשתמטתי' להגאון מהרש"ם ז"ל ד' החת"ס שם שכתב בפשיטות דגם תשמישי קדושה הם רק מדרבנן כמו ביהכנ"ס וכפיה"נ שכ"ה גם ד' הפרמ"ג הנ"ל וע"ש בתשו' חת"ס שם

ויש להוכיח כן מירושלמי (פ"ג) דמגילה (ה"א) דאמרינן התם עד כדון כשבניי' לשם ביהכנ"ס בניי' לשם חצר והקדישה מהו נשמעינה מן הדא כו' אימתי קדשה מיד או בשעת התשמיש נשמעינה מן הדא העושה תיבה לשם ספר ומטפחת לשם ספר עד שלא נשתמש בהן הספר מותר להשתמש בהן הדיוט משנשתמש בהן הספר אסור להשתמש בהן הדיוט ומה אלו שנעשו לשם ספר אינן קדושות אלא בשעת התשמיש זו שבניי' לשם חצר לא כ"ש אלו שעשאן לשם חולין והקדישן, מה הן (פי' מטפחת ותיבה שעשאן לשם חולין והקדישן מי קדשי או לא, קר"ע) כמה דאת אמר תמן בניי' לשם חצר והקדישה קדשה והכא עשאן לשם חולין והקדישן קדש עכ"ל הירוש' עש"ה הרי דמדמי הירושלמי ביהכנ"ס ותשמישי קדושה ויליף חד מאידך וא"נ דקדושת ביהכנ"ס הוא מדרבנן ותשמיש' קדושה הם מדאורייתא האיך מדמינן זל"ז וע"כ דתרווייהו שוים הם ולמ"ד דקדושת ביהכנ"ס דרבנן גם תשמישי קדושה מדרבנן נינהו ודלא כמהרש"ם הנ"ל ויש לדחות והבן

והנה הטור באו"ח (סי' קנ"ג) כשהביא ד' הירושלמי הנ"ל הוסיף עוד לכתוב דאפי' בנאוהו תחילה לשם ביהכנ"ס אינו קדוש עד שישתמשו בו וכתב עלה הב"י אע"ג דבירושלמי ל"ה האבעי' אלא בבנאה לשם חצר והקדישה מ"מ יש ללמוד דה"ה בבנאה לשם ביהכנ"ס נמי אינו קדוש עד שיתפללו בו דמכיון דהנך שעשאן לשם ספר אינן קדושות אלא משעת תשמיש ק"ו בבנאה לשם ביהכנ"ס שאינה קדושה אלא משעת תשמיש עכ"ד ז"ל ע"ש וצ"ע דמה ק"ו היא זה דהא בכאן איירי בבנאוהו לשם ביהכנ"ס ודמי ממש לעשאן לשם ספר ואולי דעתו ז"ל דביהכנ"ס קדושתו מדרבנן ותשמישי קדושה מדאורייתא ושפיר איכא ק"ו מדאורייתא לדרבנן אבל אם זה הי' כוונתו ז"ל הו"ל לפרש בהדיא וצ"ע

ובב"י שם הביא דברי המרדכי שכתב וז"ל אם בנו ביהכנ"ס חדש היכא דלא התפללו בה לא קדושה ולא ברכו מיקרי זימון וכן אם בנו לשם בית ושוב הקדישם לביה"כ היינו זימון בדיבור בעלמא והזמנה גרידתא בין בדיבור בין במעשה ל"ה הזמנה וכו' וה"נ היכא שהקדישו לשם ביה"כ ואז התפללו בה אפי' אורחין לפי שעה כיון שמיוחד לתפלה קדשה ואם לפ"ש הקדיש כגון בתי כנסיות שבבבל על תנאי עשויין ושרי ואי אתנו הכל לפי תנאו עכ"ל והקשה עליו הב"י דזה לא יתכן לד' התוס' ורא"ש שמפרשי הא דאמרי' דביה"כ שבבבל על תנאי עשויות היינו בחורבנן אבל לא בשעת יישובן וא"כ ל"מ תנאי על ביה"כ שיוקדש רק לזמן וע' בב"ח שם מ"ש בזה ולפעד"נ לתרץ עפי"ד הרמ"א באו"ח (סי' קנ"א סי"ב) דבית שיחדו לאחר שנבנה לביהכ"נ מותר לשכב עליו ובמג"א שם (בס"ק י"ז) מפרש דכיון דלא נבנה מתחילה לביהנ"ס מהני בי' תנאי אפי' בישובו עש"ה ולפי"ז א"ש דברי המרדכי הנ"ל דכיון דקאי אהא דכתב לעיל מיני' בבנו בית ושוב הקדישו לביה"כ דלא קדיש עד שיתפללו בו שפיר כתב דבזה מועיל התנאי שיוקדש רק לפי שעה דבביה"כ כזה שלא נבנה מתחילה לשם כך הרי מועיל תנאי אפי' בישובו וא"כ ד' המרדכי נאמרו בדיקדוק ול"ק קו' הב"י

ואמנם בעיקר ד' המג"א הנ"ל הא"ר הובא במחצית השקל שם חולק עליו ותו"ד המה דלשון מהרי"ו ז"ל שממנו נובע דין זה שנשאל על ביהכנ"ס כה"ג אם מותר לשכוב על גביו והשיב דהיינו דוקא בית הבנוי מתחלה לכך דדמיא להיכל עכ"ל ופי' הא"ר דהא מה שאסור התשמיש ע"ג ביהכנ"ס כ' המרדכי