אמרי כהן רח

ז"א לפע"ד) וזה שאמר בברייתא לימים נכנסו חביריו לבקרו כיון שראו אותה העז קשורה בכרעי המטה חזרו לאחוריהם ואמרו לסטים מזויין בביתו של זה ואנו נכנסין לבקרו והיינו שתמהו דאם הי' חסיד באמת בודאי לא הזדמן לו ד"ז שיגדל בביתו לסטים מזויין ולכן אמר שישבו ובדקו והיינו אם הוא חסיד באמת כיון שנזדמן לו כזה ולא מצאו בו אלא אותה עון של אותה העז וקרי לי' עון שעכ"פ תקלת עון הוא ואין הקב"ה מביאה ע"י חסידיו

ועפי"ז יש לקיים דברי השמק"ב בב"ק שם שכ' דאותו החסיד הי' ר' יהודה בן בבא ע"ש שכ"כ בשם גאון ויפלא דמנ"ל שהי' ריב"ב והרי אמרי' בב"ק (ק"ג:) דכל היכא דאמר מעשה בחסיד א' או ריב"ב או ר' יהודה בר אילעאי ע"ש וא"כ דלמא המעשה בכאן הי' בר"י בר אילעאי ולדרכינו י"ל דכיון דהעון הי' משום שאירע לו דבר כזה שיצטרך לעבור ע"ד חכמים במקום אונס כפקונ"פ שזה הוא תקלה לחסיד א"כ אאפ"ל דזה הוא ר"י בר"א שהוא סתם ר"י הנזכר בש"ס במשנה וברייתא כנודע והרי לר"י כבר אירע מקרה כזה ביומא (פ"ג) דאחזי' בולמוס לר"י וקפחי' לרועה אכלי לריפתא עש"ה הרי שבמקום פקונ"פ הוכרח לעבור אגזל וא"כ האיך אמרו בכאן באותו חסיד שישבו ובדקו ולא מצאו בו אלא אותה עון של אותה העז וכו' והרי כבר נמצא עוד כזה ומשו"ה צ"ל דהחסיד הזה לא הי' ר"י בר"א כ"א ריב"ב ודו"ק. ואכן גוף דברי השמק"ב הנ"ל צ"ע מש"ס דתמורה (ט"ו:) ע"ש ותבין. וגוף הדבר שדיברנו לעיל אם עבר אאיסור באונס אם צריך כפרה אח"כ עיי' ברמ"א יו"ד (סי' קפ"ה ס"ד) שכ' דבשמשה שלא בשעת וסתה ומצאה אחר התשמיש דם אפי' נמצא על עד שלו מיקרי אונס אפי' לא בדקה תחלה וא"צ כפרה ע"ש

הנה נמשכתי קצת חוץ מענינינו נחזור למה שהתחלנו הנה המקנה לקדושין (ע"א.) בד"ה שם אריב"ל כסף מטהר ממזרים וכו' כ' וז"ל נראה דיש לחלק בין ממזרים דאתי ע"י קדושין וודאי דיכול הש"י לטהר לגמרי דהא יש כח ביד חכמים להפקיע הקדושין כדאמרי' בכ"ד דהפקירו כסף הקדושין כ"ש שיש ביד הקב"ה להפקיע הקידושין שנאמר לי הכסף ולי הזהב וגומר ואפשר שזה הוא בכלל מ"ש כסף וזהב מטהר ממזרים אבל ממזר שהוא ע"י קרובה כגון בתו ואחותו א"א לטהר בזה וצריך לבררם מן הכשרים עכ"ל עש"ה ועפי"ד מיושב לנכון ד' הר"ן המובאים בר"ד שכ' בממזר שנטמע שאם היו נדבקין בהם בלי ידיעה ל"ה שם איסור כלל שהעיר ע"ז מעכת"ה דמדוע נשתנה זה מכל איסורים שבתורה שצריך בודאי להפריש את העובר בשוגג ולא ידע מהאיסור ולהנ"ל א"ש דהא באמת אין כאן איסור כלל כיון שהש"י מטהר ממזרים ע"י הפקעת הקדושין א"כ אינם ממזרים כלל ומה"ט ניחא מה שקיי"ל שמשפחה שנטמעה נטמעה ואינו רשאי לגלותה כעין מש"כ רש"י בשבת (קמ"ה:) בטעם דע"א בעדות אשה נאמן משום דאפקעינהו רבנן לקדושין מינה ע"ש. ואע"ג דקיי"ל דאם בא הבעל תצא מזה ומזה והולד ממזר בע"כ צ"ל דלא הפקיעו רק על תנאי אם לא יבוא הבעל כמו"ש הריטב"א בפ' הא"ר אבל בנודע ששיקר העד לא הפקיעו הקדושין [וע' בעני"ז בתשו' חבצה"ש מהגאבד"ק טארניפאל הי"ו חאהע"ז (סי' ל"ח) יעיי"ש] וה"ה הכא כ"ז שלא גילו הפסול של המשפחה ליכא איסורא דהפקיעו הקדושין אבל אם יגלו הפסול שוב לא אמרי' אפקעינהו לקדושין מינה והו"ל ממזר והבן

ועפי"ד המקנה י"ל בישוב ד' רש"י ביבמות (י"ז.) שפירש אהא דאמרי' פסולי דהרפניא משום פסולי דמישון וז"ל שקרובה לה ומתערבין בהן ואמר בפ' עשרה יוחסין מישון מיתה והתם מפרש פסולייהו עכ"ל ויפלא מאוד דמדוע הוצרך להביא ממרחק לחמו אחרי שהש"ס ביבמות שם אח"כ מפרש הפסול שלהם כדאמר התם פסולי דמישון משום פסולי דתרמוד פסולי דתרמוד משום עבדי שלמה ע"ש וא"כ למה קאמר דהתם מפרש פסוליי' ואולי י"ל בישוב ד' רש"י דבהג"מ והובא בב"ח לאה"ע שם הקשה על מימרא דרבא שם ביבמות דקאמר על הרפניא והוא עמוקה משאול שנא' מיד שאול אפדם ממות אגאלם ואילו פסול דידהו לית להו תקנתא והרי קיי"ל להלכה בקדושין (ע"ב:) דממזרים טהורים לעתי"ל וא"כ גם לפסול ממזרי יש תקנה עכ"ק עש"ה ולפי"ד המקנה דהא דכסף מטהר ממזרים היינו דוקא ממזרים שבאים ע"י כסף קדושין וא"כ דוקא אותם ממזרים קיי"ל דיטהרו לעתי"ל משום שהקב"ה יפקיע כסף קדושיהם ולא יהי' ממזרים כלל אבל ממזרים שע"י קורבה ממש דל"ש זה לא יטהרו לעתי"ל ול"א בהו משפחה שנטמעה נשמעה כנ"ל א"כ י"ל דהרי פסול הרפניא משום פסולי מישון ובמישון הרי איכא ממזרים ג"כ מלבד עבדים וכמו"ש התוס' שם להוכיח מהא דאמרי' בקדושין (מ"ט:) דעשרה קבין עזות ירדה לעולם ט' נטלה מישון וא' כל העולם פי' לפי שהן ממזרים וכ"פ רש"י שם וע' בח"א למהרש"א ביבמות שם שפי' כן דבמישון היו ממזרים ועבדים משא"כ בתרמוד יעייש"ה וא"כ י"ל דהיו שם ממזרים שע"י קורבה מבתו ואחותו וכיו"ב דבהו ל"ש ד"ז דכסף מטהר ממזרים ולא יטהרו לעתיד לבוא ג"כ ושפיר קאמר רבא דהוא עמוקה משאול משום דלית להו תקנתא גם לעתי"ל ומעתה י"ל דזה שהי' קש"ל לרש"י דא"נ דפסול דמישון היא רק משום עבדי שלמה כדמפרש בש"ס שם הרי על פסול עבדות ג"כ י"ל דהקב"ה יפקיר הכסף דהמפקיר עבדו יצא לחירות וא"צ ג"ש לשמואל דקיי"ל כוותי' וא"כ יש להם תקנה לעתי"ל כמו כסף שמטהר ממזרים לעתי"ל ולמה אמר דאין להם תקנה ולכן פירש והתם מפרש פסוליי' היינו דבקדושין שם מוכח דבמישון איכא ממזרים ג"כ וי"ל דהי' שם ממזרים שע"י קורבה דל"ש בהו כסף מטהר ממזרים ואין להם תקנה לעתי"ל ג"כ ודו"ק

אך כ"ז לפילפולא אבל לקושטא דמילתא א"א לומר כן בישוב ד' רש"י דהרי רש"י פירש בקדושין שם אהא דאמרי' דכסף מטהר ממזרים המטומעים בישראל מחמת ממונם והוא גורם להם שיטהרו שלעתי"ל אין הקב"ה מבדילם מאחר שנדבקו בהם משפחות ישראל הרבה שנא' וישב מצרף ומטהר כסף אותם שנטמעו מחמת עושרם וכו' עכ"ל עש"ה הרי דלא ניח"ל לפרש הא דכסף מטהר ממזרים כפי' המקנה הנ"ל רק כפשוטו משום שהם עשירים ומתחתנים בהם משפחות ישראלים עיד"ז יטהרו שלא יגלו פסולם וא"כ אין נפק"מ לפירוש זה בין ממזרים שבאים ע"י כסף קדושין או ע"י קורבה וכולהו עתידין ליטהר לעתי"ל ובכולהו אמרי' משפחה שנטמעה נטמעה

וכ"מ מסתימת לשון הפוסקים בטוש"ע אה"ע שם שכ' סתם דמשפחה שנטמעה נטמעה והיודע פסולה אינו רשאי לגלותה ולא חילקו בין פסול ממזרות