אמרי כהן רז

הפסול בעצמו יודע מפסולו והולך לישא בת ישראל הכשירה איכ"ל דאין מחויבין לגלות הדבר כדי להפריש הפסול מהלאו דלא יבא ממזר וגו' לפימ"ש הפרימ"ג בפת"כ ח"ב או"ק למ"ד בטעם המרדכי שכ' דאין ממזר מוציא רבים יד"ח כשכבר יצא וערבות ליכא כ"א בכשירי קהל ולא בפסולים עש"ה וכיון דליכא ערבות ממזר לישראל וכן להיפך אין אנחנו מחויבין להפרישו מאיסור ודו"ק]

ובעיקר הדבר שכתבתי דלכן ל"ה איסור כלל אם נושא א' ממשפחה שנטמעה בלא ידיעה משום דהוא אונס וכנ"ל הנה אין הד"פ אי אונס במילתא דאיסורא הוא היתר גמור וכבר ישב על מדוכה זו הגאון מוהר"י ענגיל ז"ל בספרו בית האוצר ח"א כלל כ"ד שעלה ונסתפק אי אונם בעבירה חשיב הפעולה בעצם לאיסור רק דרחמנא פטרה לגברא שנאנס מעונש או דלמא באונס ל"ה שום צד עבירה גם בעצם הפעולה ונפק"מ לענין מצוה הבאה בעבירה וכי"ב דאם נימא באונס דהמעשה הוא בעצם עבירה רק שהתורה פטרה להאדם שפיר הו"ל אונס מצהבב"ע אבל אם המעשה בעצמה ל"ח עבירה כלל אזי ל"ה מצהב"ע עש"ה שהאריך בעני"ז ולפעד"נ לה"ר לפשוט ספק זה מש"ס דנדרים (יו"ד.) דאמרי' שם ר"א הקפר ברבי אומר וכפר עליו מאשר חטא על הנפש וכי באיזה נפש חטא זה אלא שציער עצמו מן היין וכו' ומקשה והדין קרא בנזיר טמא כתיב פרש"י על שם שטימא את עצמו במת קאמר קרא אשר חטא על הנפש עכ"ל ומשני משום דשנה בחטא הוא עש"ה. וקשה דמאי פריך הרי בכריתות (ט'.) ילפינן מקרא דנזיר דנטמא באונס ג"כ מביא קרבן אשם ע"ש וא"כ שפיר קשה דלמה קאמר קרא וכפר עליו מאשר חטא על הנפש והרי קרא זה קאי גם אמי שנטמא באונס שמביא קרבן והרי באונס אין כאן שום חטא אפי' בעצם הפעולה וממילא דא"צ כפרה כמו"ש להדיא בביהאו"צ שם לצד הספק דעצם העבירה בפעולה ליכא כשנאנס דא"צ כפרה ולמה קרי לי' קרא חטא על הנפש א"נ דהחטא הוא רק מפני שנטמא ובע"כ דחטא על הנפש הוא על תחילת קבלת הנזירות שציער עצמו מן היין ושפיר קאמר ר"א הקפר ברבי ומאי מקשה ומוכח מזה מדלא משני בש"ס הכי דאונס בעבירה חשיב בעצם הפעולה לעבירה ורחמנא פטרי' להאדם מעונש ועכ"פ י"ל דצריך כפרה כשעובר עבירה באונס ושפיר מקשה לר"א הקפר ברבי דלי"ל כנ"ל

ואמנם י"ל דאדרבה מסוגיא הנ"ל יש להוכיח דאונס בעבירה ל"ה עבירה כלל וא"צ כפרה עלי' מהא דמשני בש"ס משום דשנה בחטא הוא והיינו דמשו"ה כתיב בנזיר טמא ולא בנזיר טהור אבל לעולם גם נזיר טהור חוטא הוא ופי' התוס' והרא"ש דהיינו צער של יין כי חוזר ומתחיל נזירות ע"ש ויפלא מאוד דעדיין יוקשה מנ"ל הא לר"א הקפר ברבי דגם נזיר טהור חוטא הוא משום שציער עצמו מן היין והא דכתיב קרא בנזיר טמא משום דשנה בחטא ודלמא דוקא נזיר טמא חוטא הוא מכת הטומאה שאסור לו ליטמא בימי נזירותו אבל מה שציער עצמו מן היין אינו חטא ואע"ג דכתיב מאשר חטא על הנפש יש לפרשו שנטמא במת דהיינו נפש וכפרש"י שם וע' בר"ן שם שהרגיש בזה ע"ש מ"ש בזה ולפי הנ"ל איכ"ל דהוכחתו הי' באמת מזה שהרי גם אונס בטומאה דנזיר מייתי קרבן וקאמר קרא עליו וכפר עליו מאשר חטא וגו' והרי אונס ל"ה חטא כלל וא"צ כפרה כלל וע"כ דהחטא הוא על התחלת קבלת נזירותו שציער עצמו מן היין ועיד"ז גרם שבאם יטמא יארכו עוד ימי נזירותו ויש עוד צער מיין וזה הוא ששנה בחטא ולי"ל דזה הוא אונס מה שנארך הנזירות ע"י הטומאה כיון דהטומאה הי' באונס דמכ"מ התחלת קבלת נזירות גרם לזה וקבלת נזירותו הי' ברצונו ולכן נענש על שניהם מה שקיבל הנזירות ומה שנטמא ונארך עוד הנזירות וזה הוא שאמרו ששנה בחטא ודו"ק. וכעי"ז איתא בש"ע יו"ד (סי' רל"ב סעי' י"ז) עש"ה

ובבית האוצר שם כ' לתלות בספק הנ"ל הא דאמרי' בכ"ד דאין הקב"ה מביאה תקלה ע"י של צדיקים אי שייך גם בעבירה באונס שלא יארע ע"י של צדיקים דא"נ דאונס הוא בעצם עבירה רק דרחמנא פטרי' להאדם הו"ל תקלה ואין הקב"ה מביא ע"י של צדיקים אבל א"נ דאונס ל"ה שום עבירה בעצם ל"ה תקלה כלל וממילא דל"ש בזה לומר דאין הקב"ה מביא תקלה ע"י של צדיקים עכ"ד ע"ש ויל"פ עפי"ז מאמר הש"ס בב"ק (פ'.) דמייתי מעשה בחסיד אחד שהי' גונח מלבו ושאלו לרופאים אמרו שאין לו תקנה עד שינק חלב רותח משחרית לשחרית כו' לימים נכנסו חביריו לבקרו כיון שראו אותה העז קשורה בכרעי המטה חזרו לאחוריהם ואמרו לסטים מזויין בביתו של זה ואנו נכנסין אצלו ישבו ובדקו ולא מצאו בו אלא אותו עון של אותה העז ואף הוא בשעת מיתתו אמר יודע אני שאין בי אלא עון אותו העז שעברתי ע"ד חבירי עש"ה ותמוה טובא דלמה הי' עון כיון שהחסיד הי' גונח מלבו והרופאים אמרו שאין לו תקנה כ"א לשתות חלב רותת משחרית לשחרית א"כ הי' מוכרח לעשות כן לקשור העז בכרעי המטה ולשתות מחלבה וכבר עמד ע"ז הרב המאירי בשמק"ב לב"ק שם ע"ש מ"ש בזה ואך י"ל דהר"ז כלל הוא בכמ"ק דאין הקב"ה מביא תקלה ע"י של צדיקים וכתבו התוס' בחולין (ה':) ובכ"ד דז"ד במידי דאכילה הוא גנאי לצדיק שיארע לו מכשול באכילת איסור אבל בשאר דבר איסור יוכל שיארע שגגת איסור גם לצדיק ואכן שמעתי מכבוד מורי הרב הגאון החסיד מופה"ד מוהר"מ אריק זצ"ל שאמר דה"ד לצדיקים יוכל להזדמן תקלה בדבר איסור שלא במידי דאכילה אבל חסידים שהם גדולים מצדיקים בש"ס משמע דבהו אמרי' דאין הקב"ה מביא תקלה אפי' בכל איסורי' שלא במידי דאכילה והוכחתו מש"ס דנדרים שם דאמרי' רי"א חסידים הראשונים היו מתאוים להביא קרבן חטאת לפי שאין הקב"ה מביא תקלה על ידיהם מה היו עושין עומדין ומתנדבין נזירות למקום כדי שיתחייבו קרבן חטאת למקום ע"ש וא"נ דיוכל שיארע להם תקלה באיסור שלא במידי דאכילה א"כ מה קאמר דהיו מתאוים להביא חטאת לפי שאין הקב"ה מביא תקלה ע"י והיינו שלא אירע להם שום חטא שיתחייב חטאת וכפרש"י שם והלא יוכל להביא על חטא שאירע להם באיסורים שאינם במידי דאכילה כחילול שבת וכיו"ב וע"כ דחסידים לא אירע להם תקלה בשום איסור אפי' שלא במידי דאכילה עכ"ד ז"ל ולפי"ז לחסיד הזה שנזדמן לו ענין כזה שהי' גונח מלבו והוכרח מחמת זה לגדל עז בתוך ביתו ולעבור ע"ד חכמים אף שהי' אונס מחמת חולי כפקודת הרופאים מכ"מ הרי גם אונס מיקרי תקלה ואין הקב"ה מביאה ע"י של צדיקים וכד' הבית האוצר הנ"ל ואף דל"ה איסור זה במידי דאכילה מכ"מ כיון שחסיד הי' ל"ה לו להזדמן תקלה כזו אפי' באיסור דלא באכילה (ובפרט שאיכ"ל דכיון דשתה מחלב אותו העז שגידל בתוך ביתו מיקרי איסור באכילה אבל