אמרי כהן רו

אשתמטתי' להגז"ל דברי הדגומ"ר הנ"ל מדלא הביאם ודברי הדגומ"ר הלא הם מוכרחים להלכה שנובעים ממקור טהור מדברי הש"ך הנ"ל שמחלק בין נפסק ממעיין או לא לענין הא דמעיין מטהר בכ"ש

והנה להלכה בודאי דאין לסמוך להקל בנדון שאלתינו מטעם שהמים באים מהמעיין כיון שכבר נפסק ממנו וכמשכ"ל בארוכה ובפרט דעיקר הקולא מצד מעיין חוכך המהרי"ט בתשו' ח"ב (סי' י"א) דמעיינות שלנו אינם מעיינות גמורים ומרן הגאוה"ק זצ"ל בתשו' דברי חיים ח"א (סי' מ"א וסי' מ"ז) הביאו והחמיר מטעם זה גם במעיינות שלא יהו זוחלין ע"ש ובד"ח בפתיחה לה' מקואות אות י"ב מ"ש בעני"ז

ואמנם אעפי"כ יש להקל בנדון שאלתינו מטעמי אחריני וכמו"ש בתשו' אמר"י שם ממורי הגז"ל דבכה"ג שהעליונה מחוברת להתחתונה בנקב כשפה"נ אין המים מתערבין כלל ואפי' כששופך תמיד להעליונה מים שאובין המים הכשרים של המקוה התחתונה לא נחסרו כלל כי אינם עולים למעלה והשאובים לא נכנסו לתוכם וה"ר ממשנה פ"ו דמקואות ומה"ט ליכא חשש משום נ"ס ונ"ס כיון דלעולם נשארים המים התחתונים במלואם יעיי"ש ועוד יש להקל מטעם דהמים אינם באים למקוה העליונה בשאובה בכלים כ"א בהמשכה אעפ"י שאינו המשכה ע"ג קרקע כדינו מ"מ לענין חשש דנ"ס ונ"ס שהוא רק משום מרה"ע אינו רק בנתן שאובים בידים ונטל בידים אבל כל שלא שלטו בו ידי אדם פעמיים לא גזרו משום נ"ס ונ"ס כמו"ש בתשו' חת"ס חיו"ד (סי' רי"ד) והובא באמר"י שם בקיצור ובפרט דעיקר החשש בנד"ד משום נ"ס ונ"ס שהוא רק חומרא כדמשמע מד' הש"ך בס"ק ס"ג הנ"ל אין לגבב בו חומרות כ"כ ויש להקל לעשות מקוה בדר"ז בלי חשש לפע"ד אבל כ"ז כתבתי מה שיש לצדד להלכה אבל למעשה לא יסמוך עלי בלבד עד שיסכים לזה רב גדול בתורה וי"ש והשי"ת יצילינו משגיאות ויראנו בתורתו נפלאות

סימן נ

ב"ה

שוי"ר לכבוד ידידי הרב הגאון המפורסים החכם השלם יקר ונעלה כש"ת מו"ה אברהם יצחק קליין שליט"א האבד"ק נירענבערג במדינת אשכנז

אחדשכת"ה. הנני בזה למלאות את בקשת רומעכת"ה שי' ממני בעת היותו בפה"ק לכתוב חו"ד העני' בדבר הלכה בהא דמבואר בש"ס דקדושין (ע"א.) אריב"ל כסף מטהר ממזרים שנא' וישב מצרף ומטהר כסף מאי מגישי מנחה בצדקה ארי"צ צדקה עשה הקב"ה עם ישראל שמשפחה שנטמעה נטמעה ע"ש ובפרש"י שם וכ' שם הר"ן לאלפסי ע"ז ומכאן נראה שאף בזמה"ז משפחה שנטמעה נטמעה כלומר מי שיודע פסולה אינו רשאי לגלותה אלא יניחה בחזקת הכשירה ולעתי"ל אעפ"י שיוודע הדבר תהא כשירה ומיהו אפשר שראוי לגלותה לצנועין כדי שלא ידבקו בהם אעפ"י שאם היו נדבקים בלי ידיעה ל"ה שם איסור כלל אבל מפני שאין הזרע מוכן לקדושה ולטהרה שאין הקב"ה משרה שכינתו אלא על משפחות מיוחסות שבישראל כשר הדבר לגלותו לצנועין עכ"ל וכן נפסק להלכה בש"ע אה"ע (סי' ב' סעי' ה') ברמ"א ע"ש וכת"ה התפלא דמדוע נשתנה איסור זה להתחתן עם פסולי קהל מכל איסו' שבתורה ואטו אם אנו רואין אחד מישראל שאוכל חלב או נבילה בשוגג לא נפרישנו מלאכול אותו והרי בודאי מחויבין להודיעו ולהפרישו מאיסורא אף שהעובר הוא שוגג ומדוע בלאו הזה דלא יבא ממזר בקהל ה' אף אם אנו רואין שא' רוצה לעבור עלי' בשגגה אינן חייבין להפרישו מדינא כד' הר"ן הנ"ל שכ' שאם היו נדבקים בהם בלא ידיעה ל"ה שם איסור כלל עכ"ד מעכת"ה

ולפעד"נ דבאמת לא נשתנה לאו זה מכל הלאוין שבתורה רק דבכל התורה כ"ה דבכה"ג ליכא איסור וכמו שיבואר לפנינו בס"ד, דהנה כל איסורין שבתורה אפי' אם עובר אותם בשוגג צריך כפרה כיון שעבר על מצות המלך ית"ש ודברי הרמב"ן בפי' עה"ת פ' ויקרא שכתב דחייבי לאוין בשוגג א"צ כפרה כלל צע"ג וכבר תמהו עליו בזה ומשוה"כ אם אנו רואין שאחד מישראל עושה איסור בשגגה ויכולין להפרישו עוד שלא יעשה האיסור מחויבין להפרישו להציל את חבירו מעבירה בשגגה ג"כ מטעם ערבות וכן איכא לאו דלפני עור לת"מ גם במכשיל חבירו בדבר איסור בשוגג וכמו"ש התוס' בע"ז (ו':) בד"ה מנין עייש"ה אבל בנ"ד שאני דעדיף משוגג דהרי קיי"ל בש"ע אה"ע שם סעי' ב' דכל המשפחות בחזקת כשרות ומותר לישא מהם לכתחילה ואפילו אין לו חזקת משפחה כלל כגון שבא מארץ רחוקה וכמו"ש השעה"מ בפ"כ מה' איסו"ב הובא בפ"ת לאה"ע שם בסק"ב ע"ש חוץ מלישא לכהן שיש פוסקים דצריכין ראי' שהיא ממשפחה כשירה ע' בבית שמואל שם בס"ק ג' מ"ש בזה עיי"ש ולפי"ז כיון דמן הדין כשנושא אשה אי"צ לבדוק אם היא ממזרת וכן להיפך אף אם יארע שנושא ממזרת ולא ידע הו"ל אונס דרחמנא פטרי' בכה"ת ועדיף משוגג והדבר מפורש בתשו' פנים מאירות (ח"ב סי' מ"א וח"ג סי' י"ט) בדין מי שאכל עוף ואח"כ מצא בו אחד מי"ח טריפות שאי"צ כפרה על מה שאכל כיון דמדינא א"צ לבדוק אחר י"ח טריפות והוכיח כן ממשנה מפורשת בפסחים (ע"א:) בשחט קר"פ בשבת ונמצא טריפה בסתר פטור ופרש"י שאנוס הוא דל"ה יודע שכ"ה ול"ה לו לבדוק על כך ע"ש ומד' התוס' ביצה (כ"ה:) ד"ה אורח ארעא קמ"ל שכתבו דאם אכל קודם הפשט ונחות ונמצאת טריפה לאחר שאכל הוא נענש כשוגג ולא כאונס של"ה לו למהר כ"כ ע"ש משמע דאם אכל לאחר הפשט ונחות ונמצא טריפה הו"ל אונס כיון שאי"צ לבדוק אחר שאר טריפות חוץ מריאה עכ"ד הפנ"מ עש"ה וה"ה בנ"ד אם נשא ממזרת בלא ידיעה הוא אונס כיון דמן הדין אי"צ לחשוש ע"ז ושפיר כתב הר"ן דאם היו נדבקין בהם בלא ידיעה ל"ה שם איסור כלל

ומש"כ אע"ג שאנו יודעין אינן רשאין לגלות הדבר אע"ג שבשאר איסורים כ"א מחויב בודאי להפריש את חבירו אף מעבירת אונס בכאן שאני כמו"ש הר"ן בכאן דמוכרח הוא שאיסור זה דממזרת הוא משונה מכל איסורים שבתורה לעני"ז שאינן רשאין לגלות הפסול כדי להפריש חבירו כיון דאין בין העוה"ז לימות המשיח לענין מצות כלום וכי היכי דחזינן שאליהו לא יגלה משפחות המטומעין אעפ"י שכולן יהו גלויות לפניו אף אנו אין עלינו לגלותן ולא רשאין בכך עכ"ד ז"ל ועכ"פ אין תימה כ"כ כיון שעכ"פ אותו שנשא ממשפחה שנטמעה בלא ידיעה לא עשה איסור כלל דהו"ל אונס דרחמנא פטרי' [ואף אם