אמרי כהן רג

הם בכלל מצות לינה והרי חשיב לקמן בהלכה ב' שליח דהיינו ששלח בכוריו ע"י שליח שאינו קורא וא"כ מוכח דעכ"פ בכלל מצות לינה הוא כמו שדקדק וכ' כל המביא בכורים טעון וכו' וא"כ נתבאר להיפך ממש"כ רק דגם ע"י שליח איכא מצות לינה (ואולי הוא בשליח עצמו אבל זה הוא מצוה שבגופו ללין בירושלים ול"מ בזה שליח כמובן) וא"נ כן שוב צ"ע מה שדקדקנו לעיל בד' רבינו דלמה נקיט הביא בכוריו למקדש וקרא דמנפק"מ בזה שקרא לענין מצות לינה וצ"ע בכ"ז

יום א' ארבעים וחמשה למסבנ"י תרצ"ב

סימן מט

ב"ה יום ד' שלח תרצ"ז

שוכט"ס לכבוד ידידי וש"ב הרב המאוה"ג החו"ב בנש"ק אראלים ותרשישים מו"ה אלימלך ראבין נ"י חוב"ק ראפשיץ יע"א

הנני בזה למלאות את הבטחתי שהבטחתי למעכ"ת מאז להשיבהו בדבר המקוה ששאל עלי' מעכ"ת ותיקון המקוה הוא בדר"ז שהמקוה התחתונה יהא מים כשרים דהיינו שהמים נמשך ממעיין שהוא בצידו אך כבר נפסק הקילוח מן המעיין שנסתם החיבור להמעיין ובמקוה העליונה שטובלין בה הוא מים שאובין אך לא שאובין גמורין שנשאבו בכלי אך ע"י המשכה יבואו השאובין להמקוה העליונה והעליונה מחוברת להמקוה התחתונה הכשרה בנקב כשפה"נ ופתוח הנקב תדיר והעליונה מנקין ע"י שישאבו השאובין ממנה ושופכין מים שאובין לתוכה ע"י המשכה בצינורות וכן בכל פעם והתחתונה אין מנקין רק פ"א לב' שנים וכיו"ב שחושש מעכ"ת לנ"ס ונ"ס וכבר חזי עיני מעכ"ת שפיר בש"ע וגדולי הפוסקים האחרונים שמדברים בעני"ז, וגם בתשו' אמרי יושר ממורי הגאון ז"ל בח"א (סי' קנ"א) שנזכר כעין שאלתינו והכשיר דליכא שום חשש בזה יעיי"ש וכמעט שאין לי להוסיף ע"ד מעכ"ת אך לקיים את הבטחתי אדבר עוד קצת בהלכתא דא

והנה מעכ"ת נ"י צידד לומר דבנ"ד ליכא שום חשש אליבא דכ"ע דכיון דהמקוה התחתונה הכשירה באה ממעיין ואף שנפסק הקילוח שמבואר בש"ע יו"ד (סי' ר"א סעי' יו"ד) דאין לה דין מעיין רק מקוה מ"מ הרי דעת המהרי"ק והובא בש"ך שם בס"ק ל' דדוקא היכא דנחו המים בבריכה שמלאה מים אזי אין לה דין מעיין אבל אם הבריכה היתה ריקנית ונתמלאה מהמעיין אעפ"י שהופסק מהמעיין דין מעיין עליו ע"ש וא"כ גם הכא שבאו המים מן המעיין לבור ריק יש לה דין מעיין ובמעיין הרי כתב הדגומ"ר ע"ד הש"ך שם בס"ק ס"ג דלכ"ע ליכא פסול בנ"ס ונ"ס אף לד' הרמב"ם ז"ל דפוסל במים שאובין בנ"ס ונ"ס והובא בפ"ת שם ס"ק י"ג וא"כ אין מקום בכאן לחשש נ"ס ונ"ס ואף שהש"ך שם הנ"ל חולק ע"ד המהרי"ק הנ"ל וסובר דכשהופסק מהמעיין אין דינו כמעיין אף בלא עירוב מים אחרים הרי הדגומ"ר שם במקומו תמה עליו והחזיק בד' המהרי"ק ע"ש א"כ שפיר י"ל כנ"ל עכדכ"ת

והנה לכאורה יפה העיר בזה אבל לקושטא דמילתא יש לעיין בזה דהא עיקר טעמו של הדגומ"ר שהכשיר במעיין בנתן סאה ונטל סאה לעולם הוא עפימ"ש הב"י שטעמו של הרמב"ם ז"ל שגם במים שאובין נ"ס ונ"ס כשר דוקא עד רובו ולא יותר משום מראית העין שיאמרו שכולו הוא שאוב ולפי"ז במעיין נובע ליכא חשש זה שידוע שמעיין זה אין דרכו לפסוק עכ"ד ז"ל ולפי"ז נראה דהיינו דוקא במעיין עצמו במקומו שייך לומר כן שליכא בזה משום מרה"ע כיון שידוע שנובע שם ואין דרכו ליפסק אבל בממשיך ממעיין למקו"א במקום שאין נובע שם ובפרט הכא שכבר נפסק הקילוח מן המעיין אפי' א"נ דגם כה"ג יש לה דין מעיין כיון שבאה ממעיין כנ"ל אבל מ"מ שוב שייך לפסול בנ"ס ונ"ס משום מראית העין דיש חשש שיאמרו שכולו שאוב הוא דל"ש בזה לומר כד' הדגומ"ר שידוע שמעיין זה אין דרכו לפסוק דבודאי דרכו ליפסוק בכה"ג שאינו עיקר המעיין רק הוא נמשך מן המעיין ונפסק הקילוח

ומלבד זה אין ענין ד' המהרי"ק לכאן דהמהרי"ק שהובא בש"ך שם דקאמר דהיכא שהופסק ממעיין עדיין דין מעיין עליו היינו דוקא כשעדיין לא נחו ועדיין זוחלין ולכן אעפ"י שהופסקו מהמעין דין מעיין עליו משום דלא פסק עדיין חיותן כיון דזוחלין וכמוש"כ הש"ך שם בשמו ז"ל ע"ש וא"כ זה ל"ש בנד' שאלתינו דבודאי כשימשיך המים רחוק מהמעיין ויפסיקם מהם כבר יונחו אח"כ ויפסקו מזחילתן ובזה גם המהרי"ק ז"ל מודה דאין דינו כמעיין בנפסקו ממנו וכמפורש בד' המהרי"ק שם להדיא

איברא דהמהרי"ק שם הביא דעת רבינו הרמב"ם ז"ל דבכל ענין דינו כמעיין אע"ג שהפסיק הקילוח מהמעיין כיון שבא המים מהמעיין לבריכה ריקנית עדיין דינו כמעיין אע"ג שכבר נחו מזחילתן והובא דבריו ז"ל ביתה יוסף ביו"ד (סי' ר"א) בד"ה מעיין שהמשיכו לבריכת מים כו' יעייש"ה ובדרכ"מ שם ס"ק י"ג שכ"כ להדיא. ולפי"ז שפיר יש מקום לומר ממנ"פ דמי הוא הפוסל במים שאובין בנ"ס ונ"ס הלא העיקר הוא רבינו הרמב"ם ז"ל כמו"ש בש"ך שם בס"ק ס"ג ולד' רבינו הרמז"ל הלא הכא בנ"ד המקוה התחתונה דינו כמעיין כיון שבא מהמעיין אע"ג שנפסק הקילוח כיון שאין שם מים אחרים בבור ולד' שאר פוסקים החולקים על הרמז"ל וסוברים דאין זה מעיין הרי אליביי' במים שאובין אינו פוסל בנ"ס ונ"ס כלל וא"כ ממנ"פ שפיר דמי אך שכבר כתבתי שאפי' א"נ דהמקוה התחתונה דינה כמעיין מ"מ איכא חשש דנ"ס ונ"ס לד' הרמז"ל דל"ש בזה ד' הדגומ"ר הנ"ל וכנ"ל ודו"ק

והנה בתשו' חתם סופר חיו"ד (סי' ר"ט) הקשה לד' רבינו הרמז"ל דגם בנפסק מהמעיין יש לו דין מעיין כיון שבא מהמעיין א"כ תיקשי למ"ד דכל הימים מטהרים בזוחלין וא"כ למ"ד בפ"ק דתענית (ט':) דעננים ממי אוקיינוס הם שותין א"כ יטהרו כל מימי גשמים בזוחלין דהא נפרדו מהים אוקיינוס ונחו בגומא ועדיין מטהרין בזוחלין עכ"ק ע"ש. והנה בהשקפה ראשונה חשבתי לומר עפימ"ש רש"י בתענית שם בד"ה ממימי אוקיינוס וז"ל כלומר ממים של מטה ולא ממים של מעלה שנא' ואד יעלה מן הארץ ששתה בארץ ועלה עכ"ל ע"ש. וכפיה"נ שרש"י ז"ל בא לומר בדבריו אלו דהא דקאמר בש"ס לר"א דכל העולם כולו ממימי אוקיינוס הוא שותה לאו דוקא ממי אוקיינוס אלא מכל מימות של מטה והי"ל לרש"י ז"ל הוכחה ע"ז מד' הש"ס שם להלן דקאמר כמאן אזלא דאר"ח כונס כנד מי הים