אמרי כהן רב

הוא דחוק ולפי"ד הא"ע י"ל דה"ק דאין עניי' אלא מפי אחר היינו שישאלו והוא יענה ע"ז ולא עוד אלא שסמכו למקרא כו' הכוונה דהשאלה צריך להיות סמוך למקרא בכורים וכשישאלו עליו מה זה שהבאת אז יענה ויקרא כסדר כל הפרשה ויל"ע בזה כי חדית הוא ודו"ק

שם ברמב"ם הלכה י"ב המביא את הבכורים וכו וכו' ומניחו בצד המזבח בקרן דרומית מערבית בדרומה של קרן וישתחוה ויצא עכ"ל. הנה בירושלמי פ"ג דבכורים ה"ד אמרי' ר' יונה בעי הניחן בלילה פי' אם הנחה כזו הנחה היא דהויא כמחוס"ז, פנ"מ ע"ש בירוש' דלא איפשטא האבעי' וצ"ע על רבינו הרמז"ל שהשמיט דין זה והאיך דעתו הק' לפסוק בד"ז וכבר התעורר ע"ז במראה"פ לירוש' שם וז"ל והרמב"ם לא הביא מכ"ז ומשום דכיון דעיקר המצוה הנחה היא ומעכבת א"כ נקטינן לחומרא והנחה מעלייתא בעינן ולפיכך סתם דבריו וכ' בפ"ג בה"ג אם אכלן הכהן קודם הנחה בעזרה לוקה וכו' ומשהניחם המביאם בעזרה הותרו לכהן עכ"ל המראה"פ שם. והנה לפי דרכו עדיפה מינה י"ל לפע"ד בישוב ד' רבינו ז"ל דלכן השמיט אבעי' זו דסובר דאבעי' הירוש' הנ"ל קאי דוקא לר"י דס"ל דבכורים ניתנים לכל כהן שירצה דדינם לדידי' כקדשי הגבול כמבואר בירוש' לעיל פ"א ה"ב ולכן אבע"ל אם הניחן בלילה פסול אבל למה שפסקינן כרבנן דבכורים נחלקו לאנשי משמר והוי כקדשי המקדש פשיטא דאם הניחם בלילה לא עשה ולא כלום כקדשים דכל מעשיהם ביום ע' במגילה (כ':) במשנה וה"ה בכורים דצריכין תנופה והגשה למזבח צריך להיות ביום כמו בקדשים דבעי' תנופה והגשה ביום וא"כ רבינו שכבר פסק לעיל בפ"א הט"ז דבכורים כקדשי המקדש לא הוצרך להביא ד"ו דאם הניתן בלילה לא יצא דכבר ידעינן זה משם וכמובן

אך עיקר ד' המראה"פ הנ"ל דחוקים מאוד במכתה"ג דמנא ידעינן זה מסתימת ד' רבינו ז"ל דאזלינן לחומרא למיפסל בהנחה בלילה מדכ' דהנחה היא עיקר המצוה ומה ענין זל"ז דשפיר איכ"ל דהיא עיקר המצוה וכשירה בלילה ואם דהיא ספיקא דאורייתא ואזלינן לחומרא מכ"מ הו"ל לרבינו ז"ל להביא ד"ז ולהשמעינו דאזלינן לחומרא כמו שמביא כמ"פ בחיבורו בעי' דלא איפשטא וכ' דאזלינן לחומרא בספק כ"ה גם בכאן ועדיפה מינה איכ"ל כדברי הנ"ל אבל ג"ז דחוק בעיני דאם הי' דעת רבינו להלכה דאם הניח בכורים בלילה ל"ו הו"ל לרבינו להשמעינו ד"ז בהדיא בהלכותיו

ומה שנלפע"ד לומר בישוב ד' רבינו דהנה במראה"פ שם כתב להסביר אבעי' הירוש' בהנחה בלילה אם מהני בבכורים משום דבקריאה כתיב הגדתי "היום" דמשמע דוקא היום אך דהקריאה אינה מעכבת הלכך בעי אם הנחת הלילה הנחה היא או לא עכת"ד ז"ל וכונתו אם מקשינן הנחה לקריאה דכתיב בי' היום ואך יש לעיין בזה דהא קרא דהגדתי היום מצריכינן לעיל בירושלמי פ"א ה"ז לדרשה אחרת שרק פ"א מגיד ואינו מגיד פעם שני' ואם הביא בכורים פ"א וקרא אינו חוזר וקורא אפי' מביא ממין אחר עש"ה ודרשו כן ממלת "היום" וכמובן וכ"כ להדיא בס' שפתי חכמים על פרש"י עה"ת פ' תבא עה"כ הגדתי היום עש"ה וא"כ אינו מיותר לדרשה הנ"ל ואמנם בירושלמי שם אר"י דתני רשב"י כן ואמרת ושמחת הוי אומר על השמחה ופי' הפנ"מ דהוא ממעט דאינו קורא בפעם ב' משום דכתיב ואמרת ושמחת הוי אומר על השמחה הוא קורא ועיקר השמחה הוא בפעם הראשונה עכ"ד ז"ל ע"ש וכן פי' הר"ש משנץ בפיהמ"ש שם בפי' האי' ע"ש ומעתה י"ל דהא דמבע"ל בירוש' הנ"ל אי מהני הנחה בלילה הוא לרשב"י דלא מצריך קרא דהגדתי היום למעוטי שאינו קורא בפעם ב' וא"כ שפיר איכא למעט מקרא דהיום דדוקא ביום כשר ולא בלילה אבל לדידן איצטריך קרא דהגדתי היום לדרשה אחרת ואין מקום לאבעי' זו וכנ"ל ואחרי עלות כ"ז מתורץ לנכון מה שהשמיט רבינו הגדול ז"ל ד"ז מהלכותיו דכיון שהוא ז"ל כ' לפסק הלכה לקמן בפ"ד הי"א דמה"ט אינו קורא ב"פ דממעטינן לה מקרא דהגדתי היום א"כ ליכא שום מיעוט לפסול הנחה בלילה ובודאי כשירה ולכן לא השמעינו ד"ז דמהכ"ת למיפסלה ודו"ק

שם ברמב"ם הלכה י"ד הבכורים טעונים לינה כיצד הביא בכוריו למקדש וקרא והקריב שלמיו לא יצא באותו היום מירושלם לחזור למקומו אלא ילין שם ויחזור למחר לעירו שנא' ופנית בבקר והלכת לאהליך כל פינות שאתה פונה מן המקדש לכשתבוא לו לא יהיו אלא בבקר עכ"ל הנה יש לדקדק בלשון רבינו ז"ל במה דנקיט הביא בכוריו למקדש וקרא כו' דמה ענין קרא לזה שהבכורים טעונים לינה ואטו אם לא יקרא אינו טעון לינה דבשלמא מה דנקיט והקריב שלמיו שפיר יש לו שייכות למצות לינה דהא אם מביא קרבן טעון לינה משום הקרבן וכדאמרי' בירושלמי הביאו מרן הכ"מ בכאן דהא דבכורים לינה טעונים אף כשאין עמהם קרבן אבל אם יש עמהם קרבן בלא כך טעון לינה מחמת הקרבן ע"ש אבל מה שייכות לכאן קריאת הבכורים והוא דיקדוק עצום לפע"ד בד' רבינו

ומה שנלפע"ד בזה דמכאן יש לפשוט מה שכתבתי מאז לחקור בענין מצות לינה אם הוא דוקא כשהבעלים הביאו בעצמם הקרבן לירושלים אז טעון לינה או אפי' באופן ששלחו קרבנם ע"י שליח איכא מצות לינה להבעלים וכתבתי להוכיח מכ"ד לכאן ולכאן וכ' בתשו' לכבוד הגאון המפורסים האבד"ק דאמבראווא מוהר"נ וויידענפעלד שליט"א והוא כתב בתשו' באורך ותו"ד דלא מצינו שהטיל התורה חובה על בעל הקרבן להיות בירושלים ביום ההקרבה רק שהוא טעון לינה כמש"נ ופנית בבקר וגו' והיינו דוקא היכא שכבר הי' ביום ההקרבה בירושלים אסור לו לצאת עד הבוקר אבל אם שלח הקרבן ע"י שליח והבעלים לא נמצאו בירושלים לא חיסר מצוה כלל עכ"ד שנאמרו בצדק ופלפל בזה הרבה אכ"מ להעתיק כל ד' היקרים ומעתה יש לפרש דמה שדקדק רבינו לכתוב בכאן הביא בכוריו למקדש וקרא דכיוון בזה שהוא דוקא באופן שהבעלים בעצמם הביאו הבכורים לירושלים דאז הדין שקורין בשעת הבאה אבל בשלח הבכורים ע"י שליח דהדין שאינו קורא כמו"ש רבינו לקמן פ"ד ה"ב ומשמע מסתימת דבריו ז"ל דאפי' הבעלים לא יקראו בשלחו הבכורים ע"י שליח דלא כד' הרשב"ם בב"ב (פ"ב.) עמ"ש לעיל בחידושי פ"ב הכ"א בזה בס"ד בכה"ג א"צ לינה ג"כ דמצות לינה לא נאמר רק בבאו הבעלים בעצמם לירושלים עם הקרבן וכן בבכורים משא"כ כששלחו ע"י שליח ודו"ק

ואמנם צ"ע ע"ז מלשון רבינו ז"ל לקמן בפ"ד ה"א שכ' וז"ל כל המביא בכורים טעון קרבן ושיר ותנופה ולינה אבל הוידוי אינו שוה בכל לפי שיש שחייבין להביא בכורים ואינן קורין עליהם עכ"ל משמע להדיא דאפי' אותן דקחשיב לקמן שאינן קורין מכ"מ