אמרי כהן רא

(י"ט.) בכורים מקצתן בחוץ ומקצתן בפנים שבחוץ הרי הן כחולין לכל דבריהם כו' עש"ה משמע דא"ח עליהם אפי' קרן כמו בחולין וגם איסור ליכא וכמובן וצ"ע

שם ברמב"ם הלכה ו' ומניין שהבכורים אסורין לאונן שהרי נאמר בהן ושמחת בכל הטוב מכלל שהוא חייב לאוכלן בשמחה לא באנינות והאוכלן באנינות מכין אותו מכת מרדות עכ"ל. ע' בכ"מ שציין לש"ס פסחים (ל"ו:) עוד כ' עמש"כ רבינו מכין אותו מכת מרדות כלומר אבל לא מלקות מפני שהוא לאו הבאה מכלל עשה עכ"ד ז"ל. דברי רבינו הגדול ז"ל בכאן צע"ג וכבר תמהו עליו הגאונים המפו' מוהרעק"א ז"ל בתורע"ק על משניות בפ"ב דבכורים והמנ"ח ז"ל בסוף מצוה רפ"ב חדא דלמה כ' דאין לוקין אם אכל בכורים באנינות והרי בש"ס דיבמות (ע"ג:) ובפסחים שם מבואר הטעם דת"ק שאוסר בכורים לאונן משום דאיתקש למע"ש ור"ש דמתיר דלא מקיש ע"ש וא"כ לד' רבינו ז"ל דמע"ש באנינות לוקה מלאו דלא אכלתי באוני וגו' כמו"ש בספהמ"צ א"כ מהראוי שילקה גם באכילת ביכורים באנינות דאין היקש למחצה ועוד מה זה שכ' רבינו הילפותא מקרא דושמחת בכל הטוב והכ"מ כ' מקורו מש"ס דפסחים שם והרי אדרבה מש"ס דפסחים שם מבואר ההיפך דהש"ס שם פריך לר"ש דנהי דהיקש לית לי' מ"מ יהיו בכורים אסורים לאונן מקרא דושמחת וגו' ומשני ההיא לזמן שמחה הוא דאתי דתנן מעצרת עד החג וכו' עש"ה וא"כ מבואר דהקושי' הוא דוקא לר"ש דלי"ל היקשא דעכ"פ יעבור בעשה והוצרך לומר דלזמן שמחה הוא דאתי אבל אליבא דת"ק דר"ש דקיי"ל כוותי' ילפינן מהיקשא ומהראוי שילקה ע"ז כנ"ל ובאמת גם לת"ק מפקינן קרא דושמחת ע"ז דאין קורין בבכורים אחר החג וכמו"ש רבינו הרמז"ל לקמן בפ"ד מה' בכורים להדיא וא"כ אידחי לה הך ילפותא דבכורים אסורין לאונן מקרא דושמחת דאיצטרך על זמן שמחה והאיך כ' לה רבינו בכאן לטעם על מה שבכורים אסורין לאונן והניחו בצע"ג עש"ה. והנה מה שהקשו על רבינו דלמה לא כ' דלוקין על אכילת בכורים באנינות כמו במע"ש כבר קדמם הרדב"ז ז"ל בקושי' זו וז"ל ואיכא למידק כיון דקודש העליון במשמע אמאי לא לקי אם אכלן באנינות כי היכי דלקי על הטומאה ועל אנינות דמעשר דאמרי' בפ' הערל דאיתקש בכורים למעשר וי"ל דאיתקש למעשר לענין שאר הדברים אבל לא לענין מלקות כיון שגלה הכתוב שנאמר בבכורים ושמחת בכל הטוב ולפיכך נאסרו לאונן תדע דתנא דמתני' לא השוה המעשר להבכורים אלא לענין איסור דתנן ואסורים לזרים ור"ש מתיר עכ"ל. ודבריו הקדושים סתומים וחתומים לא זכיתי להבינם דמה ראי' היא דמדכתיב ושמחת בכל הטוב דאין ההיקש לענין מלקות ואי דנימא דכוונת הרדב"ז לומר מדאיצ"ק דושמחת מוכח דבכורים לא איתקשי למעשר לענין אונן דאטו קרא דושמחת היא מיותר הרי איצטריך קרא דדוקא בזמן שמחה קורין מעצרת עד החג כדלעיל כמוש"כ רבינו לקמן בפ"ד ה' בכורים ואפי' אם נדחוק דרבינו סובר דתרתי ילפינן מינה מ"מ איננו קרא מיותר להוכיח ממנו דלא איתקש בכורים למעשר לענין אנינות וכמובן

ובישוב קו' זו דלמה לא כ' רבינו דלוקין על בכורים באנינות מדאיתקש למעשר הייתי אומר בפשוט דבאמת הרי אמרי' בש"ס דיבמות ופסחים שם דמה"ט ר"ש מתיר בכורים לאונן משום דתרומה קרינהו רחמנא מה תרומה מותרת לאונן אף בכורים מותרים לאונן ע"ש וצ"ל דרבנן דסברי דאסורים לאונן דמקשי למעשר ה"ט דאע"ג דאיכא להקיש לתרומה להתיר מכ"מ לקולא ולחומרא לחומרא מקשינן וא"כ הרי כבר ידוע ד' הפרמ"ג דהא דלקולא ולחומרא לחומרא מקשינן היא רק מטעם ספק וא"כ א"א ללקות ע"ז דרק איסור אמרי' בספק ולא מלקות ולכן קתני במתני' דאסורים לאונן ולא תני מלקות וכמ"ש הרדב"ז וזהו טעם פסק רבינו ז"ל דל"כ דלוקין על בכורים באנינות מכח ההיקש למעשר

ואכן עדיין איננו מיושב הקו' דלמה כ' רבינו הלימוד דושמחת וגו' על איסור בכורים לאונן שזה נדחה בגמרא ואיצטריך לדרשה אחרת וכנ"ל

וכה ראיתי בדע"ז מבעלי התוספות עה"ת פ' תבא עה"כ ושמחת בכל הטוב שכ' וז"ל מכאן אמרו רבותינו בפסחים בפכ"ש מעצרת ועד החג מביא וקורא דאכתי הוא זמן הבאת בכורים ולכך שבועות יום הבכורים וכל התבואות מתבכרות בין שני זמנים הללו מחג ועד חנוכה מביא דאכתי איכא פירות ואינו קורא דל"ש למימר הנה הבאתי מראשית פרי האדמה דהשתא ליכא ראשית כו' עכ"ל עש"ה ומתבאר מד' ז"ל דהא דלאחר החג מביא ואינו קורא משום דל"י לומר הנה הבאתי מראשית וגו' דלאו ראשית מיקרי אז וא"כ קרא דושמחת בכל הטוב למאי אתיא דמפשטא דש"ס בפסחים שם מוכח דזה ילפינן באמת מקרא דושמחת בכל הטוב דלאחר החג שאינו זמן שמחה אינו קורא וכמוש"כ רש"י ז"ל שם ד"ה מהחג ועד חנוכה ע"ש וכ"נ מד' רבינו לקמן פ"ד הי"ג ע"ש ובישוב ד' התוספות הנ"ל צ"ל דזה שלאחר החג מביא ואינו קורא ידעינן באמת מקרא דהנה הבאתי מראשית וגו' דאז ל"ה ראשית וקרא דושמחת בכל הטוב איצטריך דעד אחר החג שהיא זמן שמחה שהיא זמן לקיטה ושמח במעשיו מביא וקורא דאכתי מיקרי מראשית אז ואח"כ ממילא נתמעט מקרא דמראשית כיון דלא איתרבה מקרא דושמחת דלעולם מראשית משמע תיכף כשהפירות מתחילין להתבכר וכמובן ודו"ק

שם ברמב"ם הלכה יו"ד מצות עשה להתודות במקדש על הבכורים בשעה שמביאים וכו' ואין קורין אותה אלא בלשון הקודש שנא' וענית ואמרת בלשון הזאת עכ"ל ע' בכ"מ שכ' דיש קיצור לשון בד' רבינו דהתם במתני' דסוטה (ל"ב.) מייתי לה מדכתיב הכא וענית ולהלן הוא אומר וענו הלוים ואמרו מה להלן בלה"ק אף כאן בלה"ק עכ"ל עש"ה. וד"ח ראיתי בדע"ז מבעהתו"ס עה"ת פ' תבא עה"כ וענית ואמרת כ' וז"ל קריאת בכורים הויא בקול רם אבל קריאת ודוי מעשר בערתי הקודש מן הבית הוי בקול נמוך דלא כתיב וענית כ"א ואמרת וזהו שיסד הפייט ווידוי נמוך ומקרא רם תענה עכ"ל עש"ה. וצ"ע דמש"ס דסוטה הנ"ל משמע דקרא דוענית איצטריך על גז"ש למילף דנאמר בלה"ק ובוידוי מעשר דל"כ וענית אמרי' שם דנאמר בכל לשון עש"ה בש"ס שם דהיא מה"ט דכתיב בי' ואמרת וא"כ מנ"ל ללמוד מזה דיש חילוק לענין אמירה בקול רם בין בכורים לבעור מעשר בהוידוי וצ"ע

וע' באבן עזרא עה"כ וענית שכ' וז"ל יתכן שישאלו הכהנים לאמר מה זה שהבאת ע"כ וענית עכ"ל ע"ש. ואולי יל"פ עפי"ד ז"ל ד' הירושלמי פ"ג דבכורים ה"ד תני אין עניי' אלא מפי אחר ולא עוד אלא שסמכו למקרא וענית ואמרת ע' בפנ"מ מה שפי' ע"ז דפירושו