אמרי כהן ר

המפו' דאע"ג דצריך להפריש שיעור נתינה מ"מ כהן שמפריש מכרי תבואתו א"צ להפריש רק כ"ש דליכא גבי' מצות נתינה רק לתקן הטבל וסגי בכ"ש וכ"כ בהגהו' הגאון מוהר"ש לנדא ז"ל בנובי"ת חיו"ד (סי' ר"א) ע"ש וזהו דקאמר באמת הירוש' מפני המחלוקת היינו דבתרומה יש חילוקים בהא דאין לה שיעור דבישראל המפריש תרומה שפיר יש שיעור כדי לקיים מצות נתינה ובכהן אין לה שיעור לכן לא קחשיב תרומה משא"כ בכורים דחשיב שם אין לה שיעור כלל לשום אדם ומתורץ קו' המשל"מ הנ"ל ועכ"פ שפיר נוכ"ל דהא דקאמר המשנה דתרומה יש לה שיעור ובכורים אין לה שיעור משום דלית בה מצות נתינה כפי' הנ"ל ואיפשט לה ספק הנ"ל. ובעיקר הספק מצאתי הדבר מפורש בס' זוהר הרקיע מהתשב"ץ ז"ל במצ"ע חרוז נ"ז בענין ביכורים שכ' וז"ל ונתינתן לכהן נראה שאינה נמנית שהרי משלחן גבוה קזכו שהם טעונין הגשה עכ"ל והובא בס' אתווד"א מהגרי"ע ז"ל בכלל ב' ומבואר מזה דליכא מצוה נתינה לכהן בביכורים. ובעיקר הטעם שנתן התשב"ץ דלכן אין הנתינה מצוה משום דמשלחן גבוה קזכו הנה כזה כתוב ברמב"ן בספר המצות ח"א בשרש י"ב דמה"ט במתנ"כ מקדשי המקדש ליכא מצוה נתינה לכהן משום דמש"ג קזכו והשי"ת נתן זאת למשוחיו הם אהרן ובניו ואין המצוה לנו בנתינה עש"ה בד"ק וע' בספורנו עה"ת פ' נשא עה"כ וכל תרומה וגו' שכ' דבכורים הם מש"ג לכהנים כמו גזל הגר עש"ה וא"כ מבואר כנתינה אינה מצוה בבכורים וכנ"ל

שם ברמב"ם וכבר בארנו שהן קרויין תרומה ולפיכך זר שאכל בכורים בכל מקום חייב מיתה ביד"ש והוא שיאכלם מאחר שנכנסו לחומת ירושלים עכ"ל. ע' ברדב"ז שכ' ע"ז וז"ל במשנה פ"ב דבכורים התרומה והבכורים חייבים עליהם מיתה וחומש והא דתניא בתוספתא חומר בתרומה משא"כ במע"ש ובכורים וכו' וחייבין עליו חומש וכו' ומשמע דבכורים אין בהם חומש וי"ל דהתם איירי בקריאת שם בעלמא קודם שהביאן לעזרה ומתני' דהכא דמחייב עליו חומש לאחר שבאו לעזרה ואכיל קודם קריאה ותנופה ואמרי' עלה בפ' הערל ותרומת ידך אלו הבכורים וכיון שהם טעונים הבאת מקום לא מחייב על אכילתם עד שיכנסו למקום עכ"ל ע"ש ודבריו ז"ל צ"ע לפע"ד בראש מש"כ לחלק בין קודם הבאה לעזרה לאחר הבאה לעזרה ומשמע דמחלק כן גם לדעת רבינו ז"ל דהרי ד"ק מצויינים ע"ד רבינו ז"ל וז"א לד' רבינו ז"ל דמפרש הא דקאמר במכות (י"ט.) בכורים מאימתי חייבים עליהם משיראו פני הבית היינו לאחר שנכנסו לפנים מחומת ירושלים ואז רואים פני הבתים שבעיר כמו"ש להדיא בהלכה זו כמו שביאר מרן הכ"מ ד' ז"ל ע"ש וא"כ לד' רבינו ז"ל הו"ל לחלק בין קודם שנכנסו לפנים מהחומה לאח"כ ועוד צ"ע דמשמע מלשונו דדוקא אם אכיל קודם קריאה ותנופה מחייב חומש ולא אח"כ דאל"כ הו"ל לכתוב בסתם דתיכף משיביאם לעזרה מחייב חומש עליי' והוא תמוה דהא אף לאחר קריאה ותנופה הותרו דוקא לכהן ובישראל מחויב לשלם חומש אם אכלם לעולם וכמו"ש רבינו הרמז"ל בספר המצות במל"ת קמ"ט להדיא וז"ל וכשאכל מהם כל מי שאכלן אחר שראו פני הבית קודם הנחה בעזרה לוקה לבד אם הי' כהן אולם הישראל הוא מחוייב מיתה ביד"ש כ"ז שיאכל בכורים אפי' אחר קריאה ובביאור אמרו בבכורים ריש פ"ב התרומה והבכורים חייבים עליהם חומש ומיתה כו' עכ"ל עש"ה ואולי יש לדחוק ולומר בכונת הרדב"ז ז"ל דמש"כ אי אכיל קודם קריאה ותנופה מחייב חומש הוא בדרך רבותא להיפך דלא תימא דלא מיקרי בכורים להתחייב עליהם חומש עד לאחר קריאה ותנופה שאז נגמר הקדושה קמ"ל דאפי' קודם קריאה ותנופה חייב חומש וכש"כ דלאח"כ מחויב חומש כנ"ל וכן מפורש בפיהמ"ש להר"ש משנ"ץ ז"ל ברפ"ב דבכורים שכ' וז"ל ומתני' דהכא דחייבין עלי' חומש לאחר שבאו לעזרה ואפי' קודם קריאה ותנופה לא מעכבי עכ"ל ע"ש. ואמנם מהראוי שתדע דמה שסיים הר"ש בלשונו "לא מעכבי" לא נתכוין בזה לומר דדוקא אם אכל קודם קריאה ותנופה דלא מעכבי בהיתר אכילת בכורים לכהן דאפי' אכלם קודם קריאה ותנופה לא מחייב אז דוקא חייב ישראל חומש ונמצא דאם אכל ישראל בכורים קודם הנחה אצל מזבח שזה מעכב בבכורים והכהן לוקה אם אכל קודם הנחה ע' במכות (י"ח:) וכ"פ רבינו לקמן בהלכה ג' לא יתחייב זר חומש אז שזה אאפ"ל דלא משמע כן מלשונו וכמו"ש רבינו בספהמ"צ הנ"ל להיפך ואך צ"ל דכונתו במש"כ דלא מעכבי היינו שאינם מעכבים הבכורים להתקדש כמו ראי' פני הבית שמעכב בבכורים וכ"ז שלא ראו פנה"ב לא קדישי וא"כ ה"ה הנחה, לא מעכב בקדושת הבכורים וחייבים חומש עלי' אף קודם הנחה עוי"ל דהר"ש קאי למ"ד דגם הנחה לא מעכב בבכורים לכהן דהכי סובר ר"י וראב"י במכות שם ע"ש בתוס' שם

ובעיקר הדבר שכ' דהזר מחויב חומש תיכף משראו פני הבית אפי' קודם שהותרו לכהן כגון קודם תנופה והנחה כנ"ל לענ"ד צ"ע טובא דהא כיון שעיקר חיוב חומש בבכורים הוא משום שקרויין תרומה וא"כ י"ל דדוקא תרומה דתיכף כשהפריש היא שייך לכהן לכן משלם חומש לכהן אם אכלה אבל בכורים דהיא כקדשי המקדש לדידן דקיי"ל דנתחלק לאנשי משמר וכבר הבאתי לעיל ד' התשב"ץ בספרו זוה"ר דאמרי' בבכורים דכהנים משלחן גבוה קזכו והרי קיי"ל לענין חלק כהנים בקדשים דאמרי' מש"ג זכו הוא דוקא לאחר שחיטה וזריקה שמותר להם כמבואר בקדושין (נ"ב:) ובפרש"י שם ד"ה מש"ג עש"ה וא"כ נראה ברור דגם בבכורים אין הכהנים זוכים בהם רק לאחר הנחה וקריאה שהותר להם וכ"ז שלא הותר להם באכילה אין להם שייכות בהם כמו חטאת ואשם מחיים דאין לכהנים שום זכי' בהם ע' בתמורה (ז':) במשנה יעייש"ה ולפ"ז יש לעורר דלמה יתחייב האוכל בכורים כ"ז שלא הותרו לכהנים משראו פנה"ב לשלם חומש לכהנים כיון דעדיין לא זכו בהבכורים כלל ואולי י"ל עפי"ד התוס' בכתובות (ל':) ד"ה זר שאכל כו' דתשלומי תרומה כפרה ולא ממונא דהרי אפי' אוכל תרומת עצמו דלא גזל מידי משלם כפרה לעצמו וחומש לכהן עש"ה וא"כ ה"ה בבכורים משלם לכהנים אע"ג דעדיין אינו שלהם ועדיין צ"ע בכ"ז

והנה מד' הר"ש והרדב"ז הנ"ל שמפרשי להא דתוספתא דקאמר דאין בבכורים חומש היינו קודם שראה פני הבית משמע מדבריהם ז"ל דרק חומש לא מחיוב אז לשלם אבל קרן מחייב לשלם דמיקרי בכורים עכ"פ ומכ"ש שיש איסור לאכלם עכ"פ משהופרשו לבכורים והוא ד"ח וע' בס' שיח יצחק למכות שם שכ' לחדש דאף קודם שראה פני הבית עכ"פ איסורא איכא לאכול בכורים עש"ה שלא הביא ראי' לדבריו והנך רואה שכ"ה מוכרח מד' רבותינו הר"ש והרדב"ז הנ"ל וקצת צ"ע מלשון הש"ס במכות