אמרי כהן קצט

וע' בספרי פ' ראה דדרשינן עה"כ דרק קדשיך אשר יהיו לך תשא ובאת שאתי לרבות קדשי חו"ל שחייב לטפל בהבאתם עד שיביאם לבית הבחירה רי"א עד שיביאם עד באר הגולה חייב באחריותם ומבאה"ג ואילך א"ח באחריותם ובס' סדרי טהרה על מס' כלים מהגאון ר' גרשון העניך זצ"ל מפרש דפליגי לענין בל תאחר מאימתי נפטר מב"ת שמקיים נדרו בזה עש"ה והבאתיו בחידושי לנדרים (ט':) וכ"ז שם אבל בבכורים דכתיב בית ה' אלקיך בודאי דצריך בית הבחירה וכנ"ל

שם ברמב"ם הלכה כ"א המפריש בכוריו להעלותן בידו לירושלים לא ישלחם ביד שליח ואם לקטן מתחלה ע"מ לשלחם ביד שליח ה"ז מותר לשלחם עכ"ל. מקור הדבר בירושלמי פ"א דבכורים ה"ה דאיתא התם ר"י רשב"ל בשר"י בשלקטן לשלחן ביד אחר אבל אם להביאן הוא לא ישלחן ביד אחר ולא מחסל לה ר"י מחסל לה ר"ז ר"א רשב"ל בשר"ה בשלקטן לשלחן ביד אחר אבל אם לקטן להביאן הוא לא ישלחן ביד אחר שכל הביכורים שנראו ליתור בקריי' אינן ניתרין אלא בקריי' [פי' ולא מחסל לה. לא סיים הטעם מפני מה לא ישלחם ביד אחר ור"י מחסל לה לטעמא דמלתא דאר"ז וכו' וכו' פנ"מ] וע' במראה הפנים שם דפליגי בזה דמ"ד קמא דלא מחסל הטעם משום שכל בכורים שנראו לקריאה אינן נתרין אלא בקריי' לא ס"ל להאי טעמא והא דקאמר דאם לקטן מתחלה שיביאם הוא לא ישלחנו ביד אחר משום דכיון דחל עליו מצות הקריאה אין לו היתר לפטור ממנו אא"כ לקטן מתחלה לשלחו ביד אחר דאז מותר לשלחו לפי שלא חלה עליו מצות הקריאה עייש"ה והוא טעם דחוק לפע"ד דמה חל עליו מצות הקריאה איכא בזה שלקטן ע"מ שיביאם בעצמו אטו הוא נדר ואי משום דאיכא מצוה לקרות ואין לבטלה בחנם וכמובן ח"כ ה"ה בלקט ע"מ לשלחו ביד אחר איכא מצות קריאה ואין לבטלה בחנם והנלפע"ד לבאר ד' הירושלמי עפ"מ שמצאתי בס' חזקוני עה"ת פ' תבא ד"ח עה"כ והלכת אל המקום כתב וז"ל על ידו של בעל הבכורים יעשה הכל לקיטה והולכה ולא ע"י שליח וכן מנהג אם נתן המלך שדה לעבדו העבד עצמו מביא לו דורן מפירות השדה עכ"ל ע"ש ומשמע מדב"ק דמקרא דוהלכת אל המקום יליף שצריך להביא בכורים בעצמו ולא ע"י שליח ולכאו' צע"ג דלפי"ז יומצא דבבכורים לא מהני שליחות וזה נסתר ממשנה פ"א דבכורים ובכ"ד דיכול לשלוח בכורים ע"י שליח ורק שאינו קורא ולד' החזקוני לא יועיל שליחות במצות בכורים ובישוב ד' החזקוני י"ל דכונתו דוקא בלקטם בסתם להביאם הוא בעצמו אז ילפינן מקרא דוהלכת אל המקום שצריך להביאם בעצמו ולא ע"י שליח אבל בשלקטם תיכף לשלחם ע"י אחר שפיר נוכ"ל דיכול לשלחם ע"י אחר כדמחלק בירושלמי הנ"ל ובזה הוא דאיפלגי אמוראי הנ"ל דלר"י דלא מחסל הטעם סובר דלכן א"א לשלחם ע"י אחר בשלקטם להביאם הוא בעצמו משום דילפינן מקרא דוהלכת אל המקום למעט בכה"ג שליח אבל לר"ה הטעם משום דבכורים שנראו לקריי' אינן ניתרין אלא בקריי' ולא יליף מקרא הנ"ל

ועפיד"ז יש לישב ד' פי' הרשב"ם לב"ב (פ"א:) בד"ה ולקחת והבאת כ' דהיכא דבצרן שליח והביאם לירושלים קורין הבעלים דשלוחו של אדם כמותו והתוס' (בד' פ"ב.) ד"ה עד הקשו ע"ד דלא משמע כן בירושלמי שיקראו הבעלים עש"ה וכוונתם בודאי להירושלמי הנ"ל דקאמר דמה"ט בשלקטם להביאם הוא בעצמו אין יכול לשלוח ע"י אחר משום דהם בכורים שנראו לקריי' שאינן ניתרין רק בקריי' ולד' הרשב"ם דהבעלים קורין א"כ יכול לשלוח הבכורים והוא בעצמו יקרא וכ"כ המהרש"א בכונתם עש"ה ולדרכינו איכ"ל דהרשב"ם יפרש דבאמת פליגי בזה אמוראי בירושלמי הנ"ל דלר"י דלא חסל הטעם משום דהם בכורים שנראו לקריי' ואינם ניתרים אלא בקריי' יסבור באמת דהבעלים קורין כששולחים ע"י אחר וא"כ ליכא לפרש כטעם זה דהרי גם כשישלח ע"י שליח איכא מצות קריאה ואעפי"כ סובר דהיכא דלקטם שיביאם הוא בעצמו אינו יכול לשלחם ביד אחר דממעט לה מקרא דוהלכת אל המקום דדוקא הוא בעצמו מביא בכורים כדברי החזקוני הנ"ל ור"ה פליג עלה וסובר דא"צ קרא ע"ז דהבעלים אינם קורין בשלחו ע"י אחר וא"כ הו"ל בכורים שנראו לקריאה שאין להם היתר אלא בקריאה וע"י אחר ליכא לקרות דאם ר"י הוה סובר ג"כ דאין הבעלים קורין א"כ למה לא מפרש הטעם כר"ה וע"כ דפליג עלה וסובר דהבעלים יכולים לקרות באמת כמו בכל מצות ששלוחו של אדם כמותו כמו"ש הרשב"ם הנ"ל. וע' במנ"פ יו"ד ממורי הגז"ל (סי' של"א)

שם ברמב"ם פ"ג הלכה א' הבכורים נותן אותן לאנשי משמר. והן מחלקין אותן ביניהן כקדשי המקדש עכ"ל ראיתי בס' כלי חמדה עה"ת פ' תבא באוק"ו שעלה ונסתפק למאי דקיי"ל דבכורים ניתנין לאנשי משמר אם זה הוא ממצות הבעלים כמו בתרומה וחלה דיש מצות נתינה על הבעלים מלבד מצות הפרשה או דלמא דעל הבעלים אין חיוב כ"א הפרשת בכורים והבאתם למקדש כמו קדשי המקדש ואחרי הנחה ותנופה נעשים נכסי כהנים והם לאנשי משמר ואין לבעלים שוב חובה בזה עכ"ד ע"ש. ולפעד"נ להוכיח דליכא בבכורים מצות נתינה לכהן כמו בקדשי המקדש ממשנה פ"ב דבכורים דקתני יש בתרומה ומעשר משא"כ בבכורים שהתרומה והמעשר אוסרין את הגורן ויש להן שיעור וכו' משא"כ בבכורים ופי' הר"ש דתרומה יש לה שיעור תרי ממאה ע"ש ובמראה"פ לירושלמי שם הקשה דהא זה דתרומה הוא א' מחמשים הוא מדרבנן דמה"ת אין לה שיעור ומדרבנן גם ביכורים יש לה שיעור אחד מששים כמבואר בירושלמי רפ"ג דבכורים ומה שתי' הוא ז"ל דתרומה א' מחמשים יש לה רמז במקרא דכן מצינו בתרומת מדין משא"כ בבכורים ע"ש וכ"כ בתוי"ט שם הוא דחוק דמנפק"מ אם יש לה אסמכתא במקרא סוף סוף דרבנן הוא אבל אם נימא דבכורים הם כקדשי המקדש ואין בה מצות נתינה שפיר יל"פ המשנה דכבר ידוע ד' התורי"ד בקדושין (נ"ח) דאע"ג דחטה א' פוטרת הכרי היינו להפקיע מטבל אבל מצות נתינה לא קיים בכ"ש עד שיתן כשיעור נתינה והיא מה"ת וא"כ תרומה יש לה שיעור מה"ת משא"כ בכורים דלית בהן מצות נתינה אין בה משום שיעור מה"ת, ושו"ר שכ"כ בגלה"ש לירושלמי רפ"ג דבכורים אך שדחו שם את זה משום דא"כ מאי מקשה בירושלמי ריש פיאה דלמה לא תנינן תרומה עם הדברים שאין להם שיעור כמו ביכורים והא תרומה שאני דיש לה שיעור נתינה עכ"פ ורמזו להמשל"מ בפ"ו ממתנ"ע ה"ז שהביא ד' התורי"ד הנ"ל ודחהו מה"ט עכ"ד ז"ל עש"ה ולפעד"נ דאדרבה משם יש להוכיח כד' התורי"ד דהנה בירושלמי דריש פיאה הנ"ל משני על הקושי' דלמה לא תנינן תרומה עמהם אר"א מפני המחלוקת וצ"ב דמהו הכונה ויש בזה פירושים שונים ע' בר"ש שם ובתוס' חגיגה (ו:) ואמנם לפע"ד יל"פ דכבר ידוע מש"נ