אמרי כהן קצח

הטעם דלעני"ז יודה ר"ש דילפינן בכורים ממעשר ורק לענין אונן פליג ומקיש בכורים לתרומה וכמו"ש התוס' ביבמות שם בד"ה ור"ש תרומה קרינהו רחמנא דלענין חוץ לחומה מודה ר"ש דאיתקש בכורים למעשר ולא לתרומה עש"ה וה"ה די"ל לענין ביעור בטומאה דליכא למימר דכונת הירושלמי הוא מהך טעמא שכ' רבינו ז"ל מפני שהן כקדשי מקדש לכן אין מתבערין בטומאה דטעם זה אינו אליבא דכ"ע כמפורש בירושלמי גופה לעיל בפ"א ה"ב דתליא בפלוגתא דר"י ורבנן אי בכורים הם כקדשי הגבול או כקדשי המקדש ע"ש וא"כ האיך אמר מה"ט דהבכורים כקדשי מקדש כ"ע מודים דאינם מתבערין בטומאה דהא פליגי תנאי בזה ועכצ"ל דהכונה דלעני"ז כ"ע מודים דאיתקש בכורים למעשר וא"כ מה זה שכ' רבינו ז"ל הטעם מפני שהן כקדשי מקדש וגם למה תלה הדבר ביראה לי כיון שהד"פ בש"ס וירושלמי דל"ש תי' הכ"מ הנ"ל

והנלפע"ד בישוב ד' רבינו ז"ל הנה התוס' בפסחים (כ'.) בד"ה מלא כתבו דבבכורים ל"ש חיבת הקודש מכשיר ע"ש וראיתי בקונטרס אוצר הספרי על הספ"ז מהגאון מוהר"מ זעמבא הי"ו שהעיר דלמ"ד בירושלמי הנ"ל דבכורים כקדשי המקדש מהראוי שיועיל בה חיבה"ק כמו בקדשים ודחה זה דהרי גם בקדשי המקדש לא מהני חיבה"ק רק בקידשו בכלי כתוס' חולין (ל"ו) ובכ"ד וע"כ נהי דבתרומה אמר בפסחים (ל"ד:) דכיון דלית בהו קדושת כלי כקידשו בכלי דמי ע"ש היינו דבקדשי הגבול ליכא קידושי כלי בשום מקום אבל בבכורים א"נ דקדשי המקדש נינהו ושם יש קידוש כלי שוב בזה דליכא לא מהני חיבה"ק וממנ"פ עכ"ד היקרים. ואמנם לענ"ד בש"ס דפסחים שם לא משמע כן דבגמ' אמרי' הכא בענבים של תרומה עסקינן דקדושת פה דידהו כקדושת כלי דמיא אבל הני דבעי כלי בפה לא עבוד רבנן מעלה ע"כ עש"ה ומשמע דדוקא הני דבעי כלי באמת לקדש בפה לא עבוד מעלה אבל דברים שא"צ קידוש כלי ובקדושת פה קדושים קדוה"ג שפיר דמיא כמו קידוש כלי וא"כ בבכורים דל"צ לקידוש כלי שרת מהראוי שיועיל חיבה"ק למ"ד דכקדשי המקדש נינהו ובפרט אחר שהי' להם לביכורים הנחה אצל המזבח דדמיא לקידוש כ"ש בודאי שי"ל בה חיבה"ק למ"ד דכקדשי המקדש נינהו וכנ"ל

והנה קיי"ל דחיבה"ק מכשיר והוא מדאורייתא כמו שהוכיחו התוס' בזבחים (ל"ד.) ד"ה ואפ"ה ע"ש וכ"כ הרב הלח"מ בפ"ו מה' איסורי מזבח ה"ח בדעת רבינו הרמז"ל ע"ש ובמשל"מ שם והנה במעשר שני פשוט דלא יועיל חיבה"ק דלאו קדשים נינהו והוא ק"ו מביכורים למ"ד דכקדשי הגבול דמיא ל"מ חיבה"ק מכ"ש במע"ש דל"מ חיבה"ק וא"כ יומצא דבכורים שנטמאו ע"י חיבה"ק דל"ה הכשר אחר לכאו' מהראוי לומר שיתבערו בטומאה ויהנה מהם בשעת הדלקה כיון דעיקר הלימוד דאין בכורים מתבערין בטומאה משום דאיתקש למעשר וכנ"ל וא"כ דוקא כשנטמאו בטומאה דמשכ"ל כיו"ב במעשר אבל היכא דאירע טומאה ע"י חיבה"ק דלא משכ"ל כה"ג במעשר ואין דנין אפשר משא"א כמבואר ביבמות (מ"ו.) ובכ"ד שפיר יש מקום לומר דבכה"ג מתבער בטומאה כמו תרומה דבכורים איקרי תרומה וע' בתוס' יבמות (ע"ג:) בד"ה אסור לבער מהן כו' דמשמע מד' דהיכא דליכא קרא מהראוי לומר שיתבער בטומאה עש"ה ואך ז"א דהא עיקר דמקבל טומאה ע"י חיבה"ק משום דבכורים כקדשי מקדש נינהו וא"כ מה"ט גופה אין מתבער בטומאה כמו קדשים דאסור לבערם בטומאה ליהנות מהם ע' ביבמות שם ואחרי עלות כ"ז יש לפרש בזה ד' רבינו ז"ל הנ"ל דהשמיענו כ"ז דמקודם כ' הדין "שאין מפריש בכורים בטומאה שאין מפרישין לאיבוד" וא"כ כבר נשמע מזה דבכורים טמאים אין מתבערין בטומאה מדכ' שהוא הפרשה לאיבוד ואם הי' יכול ליהנות מהם בשעת הדלקה כמו בתרומה טמאה הרי ליכא איבוד בזה שהכהן יהנה ממנו בהדלקה (וע' בתוס' בכורות (כ"ב.) ד"ה תירום ותירקב שכ' דבמקום שמותר ליהנות בשעת שריפה צריך ליהנות ע"ש וע' בפנ"י בשבת (כ"א) שכ' דאם לא נהנה בשעת שריפה בתרו"ט הו"ל מאבד תרומה ע"ש) ואח"כ כתב רבינו וכן יראה לי שהבכורים שנטמאו היינו שנטמאו אחרי שנעשים בכורים דהיינו ע"י חיבה"ק וזה לא נשמע מהיקש דבכורים למעשר דבמעשר לא משכחת בכה"ג וכנ"ל ולכן כ' שיראה לי' שאינו מסיק בהן התנור מפני שהן כקדשי מקדש כיון דעיקר המסובב להטומאה הוא מה שהן כקדשי מקדש לא עדיפה מקדשי מקדש ואינן מתבערין בטומאה ומיושב התרי תמיהי של מרן הכ"מ ע"ד רבינו ז"ל הנ"ל ודו"ק היטיב בכ"ז

שם ברמב"ם הלכה כ' המפריש בכוריו ונמקו או נבזזו או אבדו או שנגנבו או שנטמאו חייב להפריש אחרים תחתיהם שנא' תביא בית ה' אלקיך מלמד שהוא חייב באחריותן עד שיביאם להר הבית עכ"ל כ"ז הוא במשנה פ"א דבכורים וכמו"ש הכ"מ ולפע"ד יפלא דמדוע סגי לפטור מאחריותו כשיביאם להר הבית והרי כיון דילפינן מקרא דתביא בית ה"א תיצטרך הבאה לעזרה דוקא דזה נקרא בית ה' אלקיך משא"כ הר הבית וע' בע"ז (מ"ו:) דדרשינן על קרא דבית ה' אלקיך הכתוב באתנן ומחיר פרט לפרה שאינה באה לבית דר"א וחכ"א לרבות את הריקועים עש"ה ומתבאר מזה דלשון בית ה' אלקיך קאי על הבית המקדש עצמו וא"כ מנ"ל דהכא סגי בהבאה להה"ב כיון דכתיב בית ה"א וכה ראיתי בתוי"ט במשנה הקודמת (פ"א דבכורים מ"ח) שהק' אהא דתני שם דנטמאו בעזרה נופץ ואינו קורא דלמה נקיט בעזרה והרי משבא להר הבית נפטר מאחריות כבר כמבואר במשנה זו ובסו"ד תי' דהא דנקיט במתני' שחייב באחריות עד שיביאם להר הבית הוא לאו דוקא והכונה לביהמ"ק לעזרה שאז נפטר מאחריות וכמו בריש חגיגה דנקטה מתני' הר הבית והמכוון לעזרה עכ"ד ז"ל עייש"ה והנה אמת נכון הדבר דבריש חגיגה הוכיח התוי"ט שם כן דהא דקאמר במתני' שם בקטן השיעור שיכול לעלות מירושלים להר הבית שחייבין לחנכן במצות ראי' לאו דוקא הר הבית דהא מפורש בירושלמי פ"א דחגיגה ה"א דמצות ראי' פנים הוא בעזרה דוקא ולא בהה"ב ע"ש אבל בתוי"ט שם כ' טעם נכון דנקיט הר הבית דהעיקר תלוי שיוכל הקטן לעלות להר הבית דאם יוכל לעלות להה"ב שהוא בשיפוע בודאי שיוכל לעלות משם לביהמ"ק עש"ה בד' ז"ל וזה שייך שם אבל בכאן בבכורים אם הי' צריך הבאה לעזרה דוקא שפיר יוקשה דלמה נקטה מתני' הר הבית ובפרט דמד' רבינו הרמז"ל שסתם וכ' ג"כ להר הבית הוא דוחק גדול להעמיס בכוונתו דהוא לעזרה שהו"ל לפרש כן בהדיא וכמובן ועוד קשה דהרי בתוספתא פ"א דבכורים אי' בזה"ל רי"א עד באר הגולה חייב באחריות מבאר הגולה אינו חייב באחריותן עכ"ל התוס' ע"ש ובכאן א"א לפרש דהכונה לביהמ"ק כד' התוי"ט הנ"ל וקשה כנ"ל דלמה תסגי בזה לפטור מאחריות בכורים כיון דכתיב בית ה' אלקיך דמשמע עזרה בעינן וצע"ג: