אמרי כהן קצז

פרש"י בשינוי לשון קצת וז"ל פרש"י להכי קרי מלאה משום דלאלתר שנתגדשת התבואה ונגמרה מלאכתה הוקבע לבכורים עכ"ל עש"ה וצ"ע דהרי בבכורים א"צ שתתמלא התבואה ויגמור מלאכתה ובפרט גדיש דאפי' בעודו בוסר יכול להפריש כמפורש בירושלמי הנ"ל ונתעוררתי לזה ע"י א' מתלמודיי וע"ע בפירש"י על החומש פ' משפטים עה"כ מלאתך ודמעך וגו' שכ' וז"ל חובה המוטלת עליך כשתתמלא תבואתך להתבשל והם בכורים עכ"ל ע"ש וברמב"ן שם ואולי י"ל בכונת רש"י ז"ל דאז כשנתמלא התבואה ונגמרה מלאכתה הוקבע לבכורים דהוא הזמן האחרון להפרשת בכורים דהא כשלא הפריש בכורים במחובר מפרישם בתלוש כמבואר בירושלמי פ"א ה"ו וא"כ בשעה שהיא מחובר לקרקע לא הוקבע לבכורים שעדיין יש שהות להפרישם אח"כ אבל בשעה שנתמלאת התבואה כבר הוא חובה המוטלת עליך להפריש בכורים ממנה שהוא קודם לכל הפרשות ואח"כ יעבור זמנה ודו"ק

ואגב ראיתי בפי' רבינו גרשום ז"ל הנדפס עה"ג בש"ס ד"א שמפרש פי' אחר בזה וז"ל מלאתך אלו בכורים שניטלין מן המליאה כלומר בתחלה כשעדיין הכל מלא שלא ניטל עדיין ממנו כלום ודמעך זו תרומה שניטלה מן הדימוע מאחר שיש בהן חולין של בכורים עם הטבל של תרומה עכ"ל ע"ש והוא פי' יקר אבל צ"ע דלמה יקרא חולין של בכורים כיון דקיי"ל דבכורים אינן טובלים ומצוה בעלמא להפרישם וא"כ אם הפריש לבכורים לא נתחדש שום דבר על המותר שנשתייר דבלא"ה מותרים הי' וצ"ע

ולולי ד' רבותינו זצ"ל הייתי אומר בטעם שנקרא בכורים בלשון מלאתך עפי"ד הספרי פ' תבא עה"כ והי' כי תבא אל הארץ וגו' אם תקיים מצות בכורים תירש את הארץ וע' בתורת משה עה"ת מ"ש ע"ז יעיי"ש ובש"ס מגילה (ו'.) דרשינן עה"כ אמלאה החרבה אם מליאה ירושלים חרבה קסרי וכו' וכו' ע"ש וא"כ י"ל דמה"ט נקרא בכורים מלאתך שהיא מצוה שע"י יהי' מלאתך דהיינו אר"י בבנינה וזה נקרא מליאה כנ"ל והיא כונה עמוקה בס"ד

שם ברמב"ם ומשיגמרו ויתלשם מן הקרקע א"צ לחזור ולקרות להם שם לא הפרישן במחובר ולא קרא להם שם ותלשם הר"ז מפריש אתר שנתלשו עכ"ל הנה יש לדקדק בלשון הזהב של רבינו ז"ל דעל הפרשה במחובר כתב קריאת שם דאע"ג דייחוד פרי לבכורים משמע דל"מ רק צריך לקרות שם ואם לא הפריש במחובר וקרא שם כ' דמפריש אחר שנתלשו בסתם ול"כ דקורא שם והוא דיוק עצום בד' רבינו אשר ד' מזוקקים שבעתים ומה שנלפע"ד בביאור ד' רבינו ז"ל דהנה יש לחקור אם מועיל בהפרשת בכורים מחשבה כמו בתרומה וקדשים וכבר עמד על חקירה זו בס' כלי חמדה עה"ת פ' תרומה עייש"ה והנ"ל דהנה בבכורים מצינו ב' ענינים דהוא כתרומה וכקדשים דהא בכורים תרומה קרינהו רחמנא כמבואר בפסחים (ל"ו:) ובמכילתא הובא ברש"י תמורה (ד'.) ע"ש וגם מצינו בבכורים ענין קדשים כמבואר בירושלמי בכורים פ"א ה"ב אליבא דרבנן דר"י דסברי דבכורים נתחלקו לאנשי משמר כמו קדשים במקדש וכ"פ רבינו לעיל בהלכה ט"ז לענין אשרה שביטלה דפסול כמו בקדשי המקדש

ומעתה נראה דהנה לענין מחשבה מצינו חילוק בין תרומה לקדשים דאע"ג דקיי"ל דבתרווייהו מועיל מחשבה וכמבואר בשבועות (כ"ו) ובכ"ד מ"מ הרי דעת רבינו הרמב"ם ז"ל בפי"ד ממעה"ק הי"ב דהא דמהני מחשבה בקדשים היינו לחייב עצמו להביא קרבן אבל לא על גוף ההקדש כמו"ש כיצד גמר בלבו שזו עולה או שיביא עולה הר"ז חייב להביא עש"ה וע' בזה בתשו' בי"ש חאו"ח (סי' ק') אבל בתרומה דמהני מחשבה כדילפינן מקרא דונחשב לכם תרומתכם הרי מועיל מחשבה על גוף הפרשה דליהוי תרומה דעל החיוב ל"ש מחשבה בתרומה דמחויב ועומד הוא וע' בגיטין (ל"א.) וא"כ בבכורים דיש בה חומרא דתרומה ג"כ כיון שנקראת תרומה בתורה וכנ"ל בודאי דמהני בה מחשבה על גוף ההפרשה דליהוי ביכורים אך הפרשה עכ"פ צריך אע"ג דאיכא מחשבה דהא לא עדיפה מתרומה שמהני בה מחשבה ואפ"ה צריך להפריש ואז מועיל מחשבה להיות תרומה כמו שכ' הרב השעה"מ בפ"ד מה' תרומות הט"ז בד' רבינו הרמז"ל דכ' שם הפריש תרומה במחשבתו וכו' דהפרשה עכ"פ צריך וכ"ה ד' ר"ת בתוס' חולין (ו':) דנותן עיניו בצד זה ואוכל בצ"א לא שרי בודאי טבל וכ"כ הרשב"א בקדושין פ"ב (מ"א) הובא בשעה"מ שם ע"ש

ואמנם יש לחלק ולומר דהא דביכורים יש בהם ענין תרומה ונוכל להשוותה לתרומה היינו ביכורים שנתלשו מהאילן ואינם מחוברים לקרקע אבל כ"ז שלא נתלשו והוקדשו לבכורים בעודם באילן לא נוכל לומר דיש בה מעלת תרומה דהא תרומה במחובר ליכא והחיוב תרומה הוא משנתמרח הכרי וע' במנחות (ע'.) בזה. א"כ ליכא להקישה לתרומה בכורים כשהם מחוברים ואית בה קדושה אז כמו קדשי מקדש ושוב לא מהני מחשבה על גוף ההקדש של בכורים כמו בקדשי מקדש דל"מ מחשבה ע"ז כנ"ל

ואחרי עלות כ"ז א"ש דברי הרמז"ל הנ"ל דבהפריש בכורים במחובר בע"כ צריך לקרות להם שם ג"כ ול"מ מחשבה בזה כמו בתרומה כיון דמחובר הוא ולא דמי לתרומה אבל בתלשם מן הקרקע כ' סתם הר"ז מפריש אחר שנתלשו ול"צ קריאת שם בזה דבמחשבה בלחוד סגי אם מפריש ג"כ וכמו בתרומה דמהני מחשבה בהפריש דבכורים תלושים דינם כתרומה בזה וא"כ ד' רבינו נכתבו בדיוק רב כדרכו בקודש ודו"ק

שם ברמב"ם ואם נטמאו הפירות כולן אינו מפריש בכורים בטומאה אלא מפריש מן הטהור על הטמא לכתחילה ואם אין לו פירות אחרות להפריש מהן יראה לי שאינו מפריש בטומאה שאין מפרישין לאיבוד וכן יראה לי שהבכורים שנטמאו אינו מסיק בהן התנור כתרומה טמאה מפני שהן כקדשי מקדש עכ"ל וע' בכ"מ שכ' יש לתמוה למה תלה הדבר ביראה לי שזה פשוט בפ' הערל (ע"ג:) וגם בירושלמי פ"ד דבכורים ואפשר שמ"ש יראה לי אינו לענין הדין אלא לענין הטעם שנתן מפני שהם כקדשי מקדש דאע"ג דהתם מייתי לה מלא ביערתי ממנו בטמא ההוא במעשר הוא דכתיב והגמרא קיצר במובן עכ"ל עש"ה ודברי מרן הכ"מ ז"ל צ"ע לפע"ד דהא ביבמות שם משמע דלת"ק דר"ש דקיי"ל כוותי' איתקש בכורים למעשר ומה"ט אסור לבער מהן בטומאה וכמו"ש רש"י להדיא שם בד"ה אולי אסור כו' וז"ל לת"ק דמקיש בכורים למעשר לכל מילי הו"ל למיתני ואסור להדליק מהן אם נטמאו עכ"ל ע"ש וא"כ עדיין יוקשה דלמ"ל לרבינו ליתן טעם חדש שלא נזכר בש"ס מפני שהם כקדשי מקדש וביותר קשה דבירושלמי פ"ב ה"א אי' בזה"ל אר"י אוף בבכורים שנטמאו דברי הכל פי' דאף ר"ש מודה דלעני"ז שאסור לבער מהן בטומאה שוה בכורים למעשר ולא לתרומה ע"ש ובפנ"מ ובמראה"פ שם מ"ש בזה וא"כ בודאי