אמרי כהן קצו

עצמו פסק בפ"ח מה' לולב ה"א דאסור ליטול לולב מאשרה שבטלה והוא פסול ע"ש וא"כ מבואר דגם במצות פסול אשרה שבטלה וא"כ למה הוצרך לסיים בביכורים בטעמא דכקדשי מקדש הן אפי' אי הי' קדשי הגבול מהראוי שלא להביאם מאשרה שבטלה לד' רבינו הנ"ל והנלפע"ד בזה הנה יש לחקור אם הא דאין מביאין ביכורים מאשרה שבטלה היינו מפירות שגדלו כבר באילן זה קודם שביטלה הנכרי דדוקא נכרי מבטל ע"ז כידוע והישראל קנאו אח"כ מהנכרי לאחר שביטלה עם הקרקע דדינו שמביא ביכורים בזה אמרי' כיון דקודם שביטלה הי' הפירות בכלל נעבד אפי' לרבנן דר"י בר"י אם נטעו מתחלה לכך אסורין אף להדיוט ואף בלא נטעו מתחלה לכך מ"מ מאיסי הן לגבוה אבל הפירות שגדלו באשרה זו לאחר שבטלה כשרים הן להביא מהם בכורים או דלמא לא שנא ואכן נראה דהנה מקור ד' רבינו בפ"ח מה' לולב הנ"ל שפוסל אשרה שבטלה ליטול ממנה לולב הוא מש"ס דילן בע"ז (מ"ז) דקאמר באשרה שביטלה קמבע"ל יש דחוי אצל מצות או אין דחוי אצל מצות ולא איפשטא האבעי' שם ולכן פוסק רבינו דאזלינן לחומרא ופסול וכמו"ש במראה הפנים לירושלמי ביכורים פ"א ה"ב וא"כ אי מטעם דחוי אצל מצות קאתינן למיפסל להביא בכורים מאשרה שבטלה היינו דוקא אם הפירות האלו היו באילן זה קודם שבטלה ומאז נפסלו להביא מהם בכורים לכן אף שביטל אח"כ פסולים מטעם דחוי שנדחו אבל פירות שגדלו לאחר הביטול דל"ש בהו דחוי כלל בודאי כשרים לפ"ז ועי' בש"ס ע"ז שם דנקיט המשתחוה לדקל לולבו וכו' משמע דהלולב מחובר בהדקל יעיי"ש אבל למאי דקאמר בירושלמי שם הטעם באשרה שבטלה שאינו מביא מהם ביכורים משום דדמיא לקדשי המקדש דמאיס להביא לגבוה מדבר שהי' נעבד מקודם שפיר איכא למימר דגם בפירות שגדלו אחר הביטול של אשרה אין להביא ביכורים וכמובן דאיכ"ל דגם זה הוא מאיס לגבוה כיון דהאילן הזה הי' נעבד מקודם שביטלו גם הפירות שגדלו עליו מאיסים לגבוה ולפ"ז מתורץ לנכון ד' רבינו דשפיר הוצרך לסיים הטעם לפסול בכורים מאשרה שבטלה משום שהבכורים כקדשי מקדש הן כדי לפסול הבאת בכורים אפי' מפירות שגדלו אחר הביטול כנ"ל

ומצאתי ראיתי בפי' הרדב"ז כאן שכ' וז"ל אע"ג שחנטו פירות אחר שנתבטלה אין מביאין ממנה ביכורים משום דמאיס ואמרינן לענין קרבן מן הצאן להוציא הנעבד וזש"כ רבינו שהביכורים כקדשי מקדש עכ"ל עש"ה, ולכאו' יפלא דמנ"ל הא דגם פירות שחנטו אחר הביטול פסולים לבכורים ודלמא לא מיירי רק בפירות שהיו כבר על האשרה קודם שביטלה וכ"מ לפ"ר בירושלמי שם דקאמר לעיל מינה הכל מודים באשרה שביטלה שאינה ממנה גזירין למערכה ואח"כ אמר מהו שיביא ביכורים ע"ש וגזירין למערכה היא בודאי מהאילן גופה שהי' בעולם קודם הביטול ודומיא דהכי אבע"ל לענין ביכורים בפירות שהי' בעולם כבר על האילן אבל לדברינו הרי יש הכרח ממה שהוצרך רבינו לומר הטעם לפסול דכקדשי מקדש הן דאתי לפסול גם פירות שחנטו אחר הביטול משום דמאיסי לגבוה ואולי זהו באמת כונת הרדב"ז בדבה"ק ליזהר מקושיא הנ"ל

שם ברמב"ם הלכה י"ט כיצד מפרישין הבכורים יורד אדם לתוך שדהו ורואה תאנה שבכרה אשכול ענבים שבכרו רמון שבכר ואומר הרי אלו בכורים עכ"ל, הוא לשון המשנה בפ"ג דבכורים מ"א ומדנקיט תאנה שבכרה וכן רמון שבכר משמע דדוקא פרי שלם צריך להפריש לבכורים ולא סגי במקצת הפרי דאל"כ לאשמעינן רבותא טפי דסגי לאמור מחצית הפרי יה' בכורים וע"כ דלא סגי באמת להפריש חצי פרי לבכורים ודבר פלא מצאתי בס' חזקוני עה"ת פ' תבא שכ' עה"כ מראשית וז"ל פרש"י ולא כל ראשית כלומר אינך צריך להביא כל הפרי שלם לבכורים אלא מקצתו עכ"ל עש"ה ולכאורה תמוה דהאיך העמיס כן בד' רש"י והרי רש"י סיים שם בלשונו ולא כל ראשית שאין כל הפירות חייבין בביכורים אלא שבעת המינין בלבד נאמר כאן ארץ ונאמר להלן ארץ חטה וגו' ומשמע דמיעוטא דמראשית אתיא למעט שאר מינין מבכורים וכפיה"נ דהרב החזקוני בא לישב בד' קו' הרא"מ ז"ל דלמ"ל קרא דמראשית תיפ"ל מגז"ש דארץ ארץ שא"ח בביכורים אלא ז' מינים בלבד ולכן מפרש דלא כל ראשית הוא דרשה בפנ"ע לומר שא"צ להפריש פרי שלם לבכורים ושפיר איצ"ק ע"ז. אבל לשון רש"י לא משמע כן ועוד דבירושלמי פ"א דבכורים ה"ג אמרי' להדיא דקרא דמראשית אתיא למעט מינים אחרים מחיוב בכורים עש"ה וכ"מ בברייתא דספרי וכה ראיתי בס' טל תורה ממורי הגז"ל בהגהותיו לירושלמי פ"ג דתרומות ה"ב דמייתי לד' הר"ש דסובר דבתרומה דוקא חטה שלימה פוטרת הכרי ולא חצי חטה ונסתפק בבכורים דג"כ אין להם שיעור מה"ת אם צריך פרי שלם כיון דכתיב בה פרי עש"ה ולא זכר שר התורה לפ"ש מד' החזקוני המפורשים בזה

שם ברמב"ם והם נעשים בכורים במחובר משקרא להן שם ואע"פ שעדיין לא בשלו כ"צ עכ"ל מקורו מירושלמי פ"ג דבכורים ה"א וז"ל מ"ט דרבנן ועתה הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה בשעת הבאה פרי הא בשעת הפרשה אפי' בוסר אפי' פגין עכ"ל הירוש' ומכאן פליאה נשגבה בעיני ע"ד הגאון בעל חת"ס זצ"ל בספרו תורת משה עה"ת בפ' תבא בכתוב הנה הבאתי ראשית פרי האדמה הביא שם קו' הגאון בעל הפלאה זצ"ל בהא דאמרי' בפ' כיצד מברכין (דף מ'.) בירך על פירות האילן פרי האדמה יצא ואמרי' מתני' ר"י הוא דאמר עיקר אילן ארעא ע"ש וקשה דמי יחלוק ע"ז שנקרא פרי האדמה והלא אומר בוידוי בכורים הנה הבאתי מראשית פרי האדמה אז' המינים שבכורים בא מהם דרובם פרי עץ עכ"ק ותי' החת"ס ז"ל דהרי קיי"ל דכל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע אלא בעומד לבצור פליגי ר"מ ס"ל דהו"ל כתלוש ולרבנן כ"ז דלא כחשי הוי כמחובר וע"כ בכורים דהפרשתן משרואה תאנה שבכרה כורך עלי' גמי עד שתגמר פרי לגמרי ומ"מ כבר הופרשה באילן ועדיין אינה עומדת לתלוש ע"כ נקרא פרי האדמה ואמר הנה הבאתי על ראשית הפרשתן באילן דהוה כקרקע עכת"ד ז"ל עש"ה ואני תמה פ"ק יאמר זה והלא בירושלמי הנ"ל מפורש יוצא להיפך לרבנן דקיי"ל כוותיי' קרא דהנה הבאתי וגו' קאי דוקא אהבאה שכבר נתלש ונגמר פריו ומזה יליף דבשעת הפרשה א"צ להיות פרי רק אפי' בוסר סגי ועכ"פ מוכח דגם אפרי עץ שכבר נגמר ונתלש אומר פה"א והדקו"ל קו' ההפלאה הנ"ל והאיך נוכ"ל דקרא דהנה הבאתי וגו' קאי אשעת הפרשה שמוכרח להיפך לרבנן דר"ש דקיי"ל כוותיי' וצע"ג

והנה בתמורה (ד') ילפינן לאו למקדים תרומה לבכורים מקרא דמלאתך ודמעך לא תאחר מלאה אלו בכורים וכו' ופרש"י וז"ל ולהכי קרי לבכורים מלאה משום דלאלתר שנתמלאת התבואה ונגמרה מלאכתה הוקבעה לביכורים עכ"ל ובתוס' שם הביאו