אמרי כהן קצה

ג"כ לבעל האילנות וא"כ יתחייב בביכורים דאל"כ חוטא הוא שמפקיע פירות אילנותיו מביכורים ואין אדם חוטא ולא לו ומשמע דיש איסור להפקיע פירותיו מביכורים לד' רש"י בגיטין הנ"ל וע"ע בבכורות (ג':) בגמ' הכא אפי' מקדושת כהן קא מפקע לי' ע"ש ולפ"ז נוכל לומר דבאמת הרי יש כח ביד ב"ד להפקיר נכסיו כדי לפטור מתרומ"ע כמו הפקר בעלמא דהפקר ב"ד הפקר וע' בזה בירושלמי שקלים פ"א ה"ב ואך בספק ביכורים שפיר כ' דחייב להפריש תרומ"ע מספק ולא הפקירו ב"ד הפירות כדי שיביא הביכורים כמו כל ביכורים בעלמא דכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון משום דכבר כתבנו דאסור להפקיע פירות ממצות ביכורים שהיא מצוה דרמיא עליו וכאן הרי הדבר ספק אם חייב בביכורים ודלמא חייב בביכורים ועתה אם נימא הפקר ב"ד הרי יפטור מביכורים מה"ת כמו"ש האוה"ח הקדוש בפ' תבא דשנת השמיטה פטור מביכורים משום דהיא הפקר ע"ש וא"כ ל"ל לחז"ל להפקיר שדהו שיפטור מתרומ"ע דיפקיעו בזה גם מצות ביכורים דאורייתא שהוא איסור כנ"ל כעין דאמרי' בב"מ (צ"ו:) נימעלו ב"ד עש"ה ובפרש"י שם ולכן בספק ביכורים צריך להפריש תרומ"ע מספק אבל בביכורים שמעבר הירדן שמדאורייתא פטורים מביכורים ומדרבנן חייב להביא ביכורים שפיר איכ"ל דחז"ל רצו לתקן בביכורים שיביאם בלי שיפריש תרומ"ע כעין דאורייתא דכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון ולכן אמרו שהיא הפקר מהפקב"ד וא"כ איפטר לה מתרומ"ע וליכא בזה איסור דהפקעת מצות ביכורים דבלא"ה פטור מדאורייתא ורק רבנן חייבו להביא ביכורים משם ושפיר חייבוהו אע"ג דאמרו שהיא הפקר מהפקב"ד ולכן לא כ' רבינו ז"ל בביכורי עבר הירדן דחייב להפריש תרומ"ע כמו בספק ביכורים דיש טעם נכון לחלק ביניהם דביכורי עבר הירדן דדבריהם עדיפי לעני"ז כנ"ל ודו"ק

שם ברמב"ם הלכה י"ב והגזלנין אינן מביאין בכורים אפי' נתייאשו הבעלים שנאמר בכורי אדמתך עכ"ל ומרן הכ"מ כ' שהוא בירושלמי ולא ציין מקומו והוא ירושלמי פ"א דבכורים ה"ב ובאמת בירושלמי שם מבעי' לי' ד"ז בגזילה שנתייאשו הבעלים ממנה אי צריך להביא ביכורים וסלקא בתיקו לבסוף וכבר הרגיש בזה במראה"פ לירוש' שם וכ' לתרץ דאף דהיא אבעי' דלא איפשטא ספיקא דאיסורא לחומרא ע"ש וד' ז"ל צ"ע לפ"ד דאדרבה יש כאן ספיקא דמצוה אם צריך להביא ביכורים ממנו ובספק ג"כ צריך להביא ביכורים לקיים המצוה כמפורש בש"ס ב"ב (פ"א:) ובר"מ לקמן פ"ד ה"ד וא"כ אי הי' הדבר ספק הו"ל לרבינו לפסוק דמביא ביכורים מספק וגם יש נפק"מ לספק איסורא אם הביכורים קדושים בהפרישם מגזילה שנתייאשו הבעלים ממנה א"כ אסורים לזרים ואף לכהן אסור לאכלם חוץ לירושלים וא"כ האיך נקיל בספק לומר דאינם ביכורים וע' בגלה"ש לירושלמי שם מה שנדחק בישוב ד' רבינו ז"ל ומה שנלפע"ד בישוב ד' רבינו דסובר רבינו דע"כ לא אבע"ל בירושלמי התם אי יביא ביכורים מגזל שנתייאשו הבעלים רק למ"ד דיאוש כדי קנה וא"כ כבר הוא שלו קודם שמפרישו לביכורים ואעפי"כ מספק"ל דאין להביא ממנו ביכורים משום דמאיס שבאיסורא בא לידי' בתחילה וכדאמרי' בירושלמי התם לעיל מינה לענין אשרה שביטלה שפסול לביכורים לרבנן דקיי"ל כותיי' דהוקשו ביכורים לקדשי המקדש אע"ג דהשתא כבר נתבטל מכ"מ מאיס משום שהי' ע"ז בתחילה ומשו"ה אבע"ל לענין גזלן ג"כ אי אמרי' הכי וכן פי' בפנ"מ שם ע"ש משא"כ לרבינו הרמז"ל לשי' שפסק בפ"ה מה' גניבה דיאוש כדי לא קנה א"כ אף השתא שיפרישנו לביכורים הו"ל יאוש ושינוי השם דמעיקרא חולין והשתא ביכורים מכ"מ כיון דהקנין יבא ע"י זה שיוקדש לביכורים הו"ל מצוה הבאה בעבירה דפסול וכמו"ש התוס' בב"ק (ס"ז.) ובגיטין (נ"ה.) ד"ה מ"ט יאוש כדי לא קני עש"ה וזה שכ' רבינו ז"ל הטעם על גזלנין שאינן מביאין ביכורים אפי' נתיאשו הבעלי' שנאמר בכורי אדמתך הכונה כיון דבע"כ צריך הביכורים להיות מקרקע שלו ובלא"ה אינם ביכורים א"כ צריך לבוא להקנין של שינוי השם שנעשה ע"י ביכורים א"כ הו"ל מצוה הבאה בעבירה והיינו לפמ"ש התוס' בסוכה (ל'.) ד"ה משום דהו"ל מצהב"ע דלא נקרא מצהב"ע רק כשמחמת עבירה שנעשית יוצא המצוה כמו בגזל לולב משא"כ במצוה שאינו תלוי בעבירה לא הוי מצהב"ע עש"ה א"כ הכ"נ הכא כיון דהביכורים צריכין להיות שלו וע"י זה שמפרישם לביכורים נעשים שלו הו"ל מצהב"ע שע"י עבירה מקיים המצוה משא"כ אי ל"ה איצטריך ביכורים להיות שלו ל"ה מצהב"ע כלל להנ"ל אע"ג דבפ"ד מתרומות הי"א פסק רבינו בגנב וגזלן דתרומתן תרומה ביאוש ע"ש ובכ"מ שם תרומה שאני דל"ה מצוה הבאה בעבירה דל"ה מצוה להפריש תרומה משא"כ ביכורים כמו"ש רש"י בגיטין (מ"ז:) הבאתיו לעיל ודו"ק. וע' ברמב"ם פ"ה מה' איסורי מזבח ה"ז ובכ"מ שם

וראיתי בפי' הרדב"ז הנדמ"ח ע"ד הרמב"ם שכ' בכאן דלכן הגזלנין אינן מביאין ביכורים משום דקרקע אינה נגזלת ול"ה ביכורי אדמתך עכ"ד ז"ל ע"ש ודבה"ק צ"ע לפע"ד מהירושלמי במקומו שם וז"ל הירוש' עד כדון כשגזל קרקע גזל זמורה ונטעה (פי' הא דתנינן דהגזלן אינו מביא מבע"ל דלמא ע"כ לא קאמר אלא כשגזל הקרקע ומשום שלעולם בחזקת בעלי' עומדת ואינו שלו אלא אם גזל זמורה ונטעה בתוך שלו מאי עכ"ל הפנ"מ) ולא דמים הוא חייב לו (פי' כלומר ומאי תבע"ל הלא אינו חייב לו אלא דמים שהרי כבר קנאה בשינוי מעשה וש"ר ומהכ"ת דאינו מביא עכ"ל הפנ"מ) אלא צריכה לרבנן מצות כגבוה הן או אינו כגבוה אין תימר כגבוה הן אינו מביא ואין תימר אינן כגבוה מביא וכו' ומסיק בירוש' דזהו אי ביכורים כגבוה תלוי בפלוגתא דלרבי יהודה דו אמר הוקשו לקדשי הגבול מביא כרבנן דאינון אמרין הוקשו לקדשי מקדש אינו מביא ע"ש והיינו פלוגתת ר"י ורבנן לקמן במשנה דשלהי ביכורים אי נותנים לכל כהן או לאנשי המשמר דוקא וא"כ למאי דקיי"ל כרבנן דר"י דנותנים לאנשי משמר דדמיא לקדשים וכמוש"פ רבינו לקמן בפרקין הלכה ט"ז לענין אשרה שביטלה ע"ש א"כ אפי' בגזל זמורה ונטעה אינו מביא ממנו ביכורים כיון דכגבוה הן וכמפורש בירושלמי הנ"ל וצ"ל הטעם דאף שקנה כבר בשינוי ואינו חייב רק דמים מ"מ לגבוה פסול משום מצוה הבאה בעבירה ונסתעי' מזה שי' התוס' הרא"ש הובא בחי' חתם סופר ר"פ לולב הגזול דמצהב"ע פוסל דוקא בקרבן ולא בשאר דברים עש"ה ועכ"פ ד' הרדב"ז הנ"ל שכ' לד"פ דדוקא בגזל קרקע אינו מביא ביכורים משום דקרקע אינה נגזלת צ"ע דמהירוש' הנ"ל משמע להיפך

שם ברמב"ם הלכה ט"ז אשרה שבטלה אין מביאין ממנה ביכורים שהביכורים כקדשי מקדש הן עכ"ל. הנה יש לעיין בזה דלמה לי' לרבינו לומר בזה הטעם משום שהביכורים כקדשי מקדש הן והרי רבינו