אמרי כהן קצד

לכל כהן גם לכה"ד וכבר נסתבך בזה בפילפול בס' כל"ח עה"ת פ' תבא ולהנ"ל נראה כונתו דמצות הבאת ביכורים נוהגין רק בזמן שיש שם כה"ג במקדש שזה הוא מתנאי חיוב ביכורים כדמשמע מד' התוס' כתובות הנ"ל והצעתי ד"ז מאז לפני כבוד הרב הגאון המפורסים מוהר"נ וויידענפעלד שליט"א אבד"ק דאמבראווי והוטבו הדברים בעיניו והראה שכ"כ באבן עזרא שם וז"ל וטעם בימים ההם שזה חיוב כל זמן ששם כה"ג עכ"ל – ואכן מד' רבינו הגדול ז"ל שלא הזכיר פרט ד"ז בתנאי המצוה דביכורים שצ"ל כהן גדול בזמן ההוא משמע דלא ס"ל כן וצ"ע

שם ברמב"ם ומביאין ביכורים של דבריהם מערי סיחון ועוג ומסוריא שהקונה בסוריא כקונה בירושלים עכ"ל. מקור הדבר במשנה פ"א דביכורים מ"ח ואלו מביאין וקורין וכו' ומעבר לירדן ריה"ג אומר אין מביאין ביכורים מעבר לירדן שאינה ארץ זבת חלב ודבש ובירושלמי שם תנו אשר נתתה לי א שנטלתי לי מעצמי מה ביניהון אר"א חצי שבט מנשה ביניהון מ"ד אשר נתתה לי ולא שנטלתי לי מעצמי חצי שבט מנשה לא נטלו מעצמן מ"ד ארץ זבת חלב ודבש אפי' כן אינה ארץ זבת חלב ודבש עכ"ל עש"ה

עפ"ז יש לישב מה שהקשה בס' אמבד"ס הנ"ל על הספרי זוטא בפ' נשא אוק"י בהא דדרשינן בספרי ר"פ תבא אשר ה' אלקיך נותן לך ר"ש אומר פרט לעבר הירדן שנטלתי מעצמי ומשמע מזה דקרא דה' א' נותן לך ממעט עבר הירדן וקשה דזה סותר מה שנאמר בספרי פ' שופטים בפ' עגלה ערופה אשר ה' אלקיך נותן לך לרבות עבר הירדן וכ"מ בתוספתא פ"ט מסוטה ומבואר מזה להיפך דה' אלקיך נותן לך מרבה עבר הירדן עכ"ק עש"ה ולפי הנ"ל יש לקיים שניהם דהא דממעט בביכורים ארץ עבר הירדן היינו נחלת ב' שבטים חוץ מחצי שבט מנשה שהם נטלו מעצמן ופטורים מביכורים והא דמרבה בספרי פ' שופטים לענין עגלה ערופה גם עבר הירדן הכונה חלק עבר הירדן של חצי שבט מנשה שהיא בכלל אשר ה' אלקיך נותן לך שלא נטלו מעצמן וכמבואר בירושלמי הנ"ל

ועוי"ל בישוב קו' אמבד"ס הנ"ל לפי"ד הברכי יוסף מהחיד"א זצ"ל או"ח (סי' תפ"ט) שכ' דהא דאמרי' דמביאין עומר מעבר הירדן היינו לפי"ד הכפתור ופרח דיש בארץ ישראל מקום הנקרא עבר הירדן ומשם מביאין עומר משא"כ עבר הירדן דסו"ע א"מ ממנו עומר עייש"ה בדב"ק ולפ"ז שפיר איכ"ל דהא דמרבה בספרי פ' שופטים עבר הירדן למצות עגלה ערופה היינו עבר הירדן דא"י גופה שזה מיקרי אשר ה' אלקיך נותן לך משא"כ עבר הירדן דסיחון ועוג נתמעט מפסוק זה וז"פ וע' ברמב"ם פ"י מה' שמירת נפש ה"א

וראיתי בפירוש המשניות לרבינו הרמז"ל במשנה שם שכ' וז"ל ועבר לירדן אעפ"י שאינה זבת חלב ודבש הש"י נתנה לנו ואפשר לומר אשר נתתה לי ואין הלכה כריה"ג עכ"ל ע"ש ואני תמה ע"ע האיך יאמר רבינו ז"ל טעמא דת"ק דמחייב בביכורים דאעפ"י שאינו זבת חלב ודבש מכ"מ השי"ת נתנה לנו וכו' והרי לפי"ז לא יתחייב בביכורים רק חלק עבר הירדן של חצי שבט מנשה שלא נטלו מעצמן ולא חלקי ב' שבטים שנטלו מעצמן ומד' הת"ק משמע להדיא דמחייב כל עבר הירדן בביכורים ובירושלמי הנ"ל משמע דמפרש בזה טעמא דריה"ג דפוטר עבר הירדן מביכורים משום דלא קרינן בי' אשר נתתה לי ולכן קאמר מאי בינייהו והאיך נפרש זה בטעמא דת"ק וצע"ג

והנה מד' רבינו ז"ל בפיהמ"ש משמע דלת"ק דר"י חייבין להביא ביכורים מעבר הירדן מה"ת ואמנם כאן חזר וכתב ומביאין ביכורים של דבריהם מערי סיחון ועוג כו' וא"כ סובר דהבאת ביכורים מעבר הירדן היא רק מדרבנן וכמו"ש מרן הכ"מ בשם המהרי"ק דרבינו מפרש דת"ק לא פליג אר"י רק מדרבנן אבל מדאורייתא מודה דאין עבר הירדן ראוי לביכורים משום שאינה זבת חלב ודבש ע"ש ויש להתבונן דמנ"ל לרבינו ז"ל ד"ז דמפשטות פלוגתת ת"ק ור"י נראה דפליגי גם בדאורייתא אי עבר הירדן ראוי לביכורים ומהכ"ת לומר דפליגי רק לענין דרבנן ואפש"ל דרבינו הוכיח ד"ז ממה דתנן במשנה פ"ג דביכורים מי"א אימתי אמרו תוספת הבכורים כבכורים בזמן שהוא באה מן הארץ ואם אינה באה מן הארץ אינה כביכורים ורבינו מפרש לה בפיהמ"ש דקאי אהביא ביכורים מעבר לירדן ע"ש והובא בפי' הרדב"ז כאן על הרמז"ל והוכרח לפרש כן דאם קאי אביכורי חו"ל ממש א"כ מאי קאמר דאין התוספת כביכורים תיפ"ל דהביכורים גופה אינם קדושים כלל וכמו"ש רבינו ז"ל בהלכה זו ולפ"ז מוכח דביכורי עבר הירדן אינם קדושים רק מדבריהם ולכן שפיר התוספת אינם נתפסים בקדושה דלא חמירי כביכורי ארץ ישראל שהם מדאורייתא ולכן גם התוספת קדוש אבל א"נ דגם מעבר הירדן מביאין ביכורים מדאורייתא א"כ למה התוספת אינו כביכורים כמו בביכורי אר"י גופיי' מאי שנא הני מהני ומזה הוכיח רבינו דע"כ לא פליג ת"ק אר"י רק דמדרבנן מביאין ביכורים מעבר הירדן אבל מדאורייתא מודה דא"מ ביכורים מעבר הירדן וע' לקמן בד' רבינו בפרק זה הלכה ח"י

והנה במנ"ח מצוה צ"א התעורר בקושיא ע"ד רבינו ז"ל דלמה לא כתב כאן בפירות שמעבר הירדן שאינם חייבים בביכורים מדאורייתא מטעם שאינו ארץ זבת חלב ודבש אבל בתרומות ומעשרות חייב מה"ת א"כ נהי דלענין הכנסת חולין לעזרה איכ"ל כיון שהם ביכורים מדרבנן ליכא איסד"ר דחוב"ע אבל לענין הפרשת תרומ"ע שהוא חייב מה"ת בעבר הירדן א"כ בודאי אינו נפקע בביכורים שהם רק מדבריהם בעבר הירדן וא"כ למה לא הזכיר רבינו ז"ל ד"ז בכאן שצריך להפריש תרומ"ע מהם וכמו"ש בעצמו לקמן בפ"ד ה"ד לענין ספק ביכורים שצריך להפריש תרומ"ע דילמא לאו ביכורים נינהו עכ"ק ע"ש שהאריך בזה. ולפעד"נ בזה דהנה רש"י בגיטין (מ"ז:) בד"ה מדאוריי' לא כתב לחלק דביכורים היא מצוה דרמיא עליו משא"כ תרומ"ע לאו מצוה דרמיא עליו אא"כ רוצה לאכול ולמכור אז מחויב להפריש תרומ"ע משא"כ ביכורים עש"ה ובחידושי לב"ב כתבתי לפרש עפ"ז ד' הרשב"ם לב"ב (ל"ז:) בד"ה אף לדידי זבין בעין יפה שאוכל פירות אילנותי לעולם שאם ימותו אטע אחרים תחתיהם דאין אדם חוטא ולא לו למכור לזה בעין יפה ולזה בעין רעה עכ"ל עש"ה ויפלא מאוד לפ"ר דמאי שייך לזה הא דאין אדם חוטא וכו' דאיזה חטא יש בזה שמוכר לאחד בעין יפה ולאחד בעין רעה וכ' לפרש דכיון דלמ"ד דס"ל דמכר בעין יפה לבעל האילנות יש לו קרקע הצריך להם ע' בפרשב"ם שם ד"ה זה קנה אילנות וחצי קרקע ע"ש וא"כ מביא ביכורים כדין הקונה ג' אילנות בתוך קרקע חבירו ע' בב"ב (כ"ז.) ולפ"ז איכ"ל דמה"ט אמרי' שבודאי מכר לו בעין יפה