אמרי כהן קצ

והנה בגבו"א ליומא שם מכח קושי' זו מד' המד"ר איכה הנ"ל חולק אפירש"י דמתני' דיומא שם ופירש הא דאמרי' אבל בקרבן יחיד אם רצה להקריב מקריב היינו בלי פייס אבל מנין כהנים הי' צריך בקרבן יחיד כמו בקרב"צ עכ"ד ז"ל ע"ש ובמכתה"ג לא זכר שר מדברי הירושלמי סופ"ב דיומא שמפורש להיפך מדבריו וז"ל הירושל' רבנן דקיסרין אמרו מפני מה פר קרב בכ"ד כדי לעשות פומפי לדבר על שם בבית אלקים נהלך ברגש ואת דרוש וערכו שנים בני אהרן שנים הכהנים שנים מיכן לפרו של יחיד שיהא קרב בששה עכ"ל ועי' במראה"פ שכ' דלאו דוקא בששה אלא הואיל ונרמז כאן בהכתוב ששה ובפר היחיד משתעי למדין אנו לחלק בין פרו של יחיד לפר צבור דלא בעינן בפר היחיד כ"ד כהנים כמו בשל צבור אלא או בפחות או ביותר עכ"ד ז"ל עייש"ה מבואר מזה דיש חילוק בין קרב"צ לקרב"י לענין מנין הכהנים ג"כ וא"כ אאפ"ל כתי' הגבו"א הנ"ל והדקו"ל ע"ד המד"ר הנ"ל

ולולי דמסתפינא הייתי אומר ד"ח בישוב הקושי' ע"ד המד"ר ממשנה דיומא הנ"ל דיש חילוק בין קרבנות של סתם יחידים מקרבן של מלך דמלך יש לו דין צבור וקרבן דידי' חשוב כקרב"צ דצריך הרבה כהנים בהקרבתו משום בבית אלקים נהלך ברגש כעין שכתבו התוס' בע"ז (י"א.) בד"ה עוקרין על המלכים וז"ל וי"ל דשאני כבוד המלך שהוא כבוד לכל ישראל ואתי כבוד רבים ודחי צעב"ח עכ"ל הרי דמלך יש בו ענין כבוד כל ישראל משום שעומד בראשם וע"ע בע"ז (ב':) מאן דחשיב עייל ברישא כדר"ח דאר"ח מלך וצבור מלך נכנס תחילה לדין שנא' לעשות משפט עבדו ומשפט עמו ישראל וגו' וע"ע ביומא (ע"א:) במשנה לענין או"ת דאין נשאלין אלא למלך ולאב"ד ולמי שהצבור צורך בו ע"ש ומוכח מכ"ז דמלך יש בו ענין צבור ועי' בגליוני הש"ס מהגאון מוהר"י ענגיל ז"ל על סדר מועד בחלק הירוש' מועד או"ק צ"ב שכ' שם דכה"ג יש בו ענין צבור ודין קרבנו כקרב"צ עיי"ש וה"ה די"ל כן במלך ולפי"ז סרה הקושיא שהק' הגאונים בעל המשל"מ והגבו"א מד' המד"ר דאיכה הנ"ל דדריש מקרא ויזבח שלמה את זבח וגו' מכח המשנה דפר קרב בכ"ד ואיל בי"א דהרי זה ל"ש כ"א בקרב"צ ולא בקרבן יחיד ולפי הנ"ל ניחא דשלמה הי' מלך ודין קרבנו כקרב"צ לעני"ז שצריך הרבה כהנים להקרבת קרבנותיו, ומצינו עוד ענין שמלך שוה לצבור בקרבנות, והוא דבבעל הטורים עה"ת מרבינו הטור ז"ל פ' ויקרא כתב דמשו"ה נאמר את קרבנו בקרבן נשיא שהוא ריבוי לומר שיביא קרבן שמן וגדול לפי שבכל יום אוכל פטומות שלא יהא שלחנו מלא ושלחן רבו ריקם עכ"ל, ונשיא היינו מלך כדאמרינן בהוריות (י"א:) ע"ש וכ"ה בקרבן צבור כמו"ש בתשו' אמרי יושר ח"א מכבוד מורי הגז"ל (סי' א') דבקרב"צ כשלא שחט קרבן שמן מיפסל בדיעבד משא"כ בקרב"י עש"ה הרי דמלך יש לו השתוות לצבור בענין קרבן וכנ"ל, ואם כי יש לחלק דהרי בכ"א יש טעם מיוחד אבל באתי רק לעורר כדמות ראי' לדברינו

כתבת לתמוה עמש"כ הרמב"ן ז"ל בסהמ"צ שם [שורש ג'] דמשיחת אהרן ובניו נתבטלה בשעת מיתתן ולעתי"ל יצטרכו משיחה מחדש ותמהת דבתו"כ פ' צו פי"ח מבואר להיפך דר"י אומר יכול יהא אהרן ובניו צריכין משיחה לעתי"ל ת"ל זאת משחת אהרן וגו' ע"ש עכ"ק יפה הערות בזה והנה בפשיטות יש מקום לישב ד' אדונינו הרמב"ן ז"ל דז"ל שם עוד יש לי ראי' על עני"ז שפרשתי אומז"ל בראשון של יומא (ה':) כיצד הלבישן לאהרן ובניו בימי המלואים ותמהו כיצד הלבישן מאי דהוה הוה אלא כיצד מלבישן לעתי"ל לעתי"ל נמי כשיבאו אהרן ובניו ומשה רבינו עמהם כלומר נשאל לו הנה סוברים כי לתחיית המתים יתקדש אהרן ובניו עמו במלואין לפי שכבר בטלה משיחתן ממנו ומזרעו בשעת המיתה ויהיו אנשים מחודשים יצטרכו להתקדש ויהיו המילואים האלה נוהגין בהן עכ"ל עש"ה והנה המעיין בתו"כ פ' צו שם יראה להדיא דפליגי בזה ר"ש ור"י דר"ש דריש לי' לקרא דזאת משחת אהרן ומשחת בניו לדרשה אחרת דז"ל התו"כ אר"ש יכול עד שנצטרפה זכות אהרן ובניו כאחת לא זכו בשהמ"ש ת"ל זאת משחת אהרן ומשחת בניו כדיי אהרן בעצמו וכדיי בניו בעצמם ר"י אומר יכול יהיו אהרן ובניו צריכים לשהמ"ש לעתי"ל ת"ל זאת משחת וגו' עכ"ל ע"ש וא"כ י"ל דהרמב"ן שפיר מפרש להסוגיא דיומא שם דלעתי"ל נתבטל משיחת אהרן ובניו משום דאזיל לר"ש דפליג אר"י בתו"כ הנ"ל ולדידי' איכ"ל דיתבטל משיחתן לעתי"ל דלא דריש לקרא דזאת משחת וגו' ע"ז וכן משמע ביומא שם קצת דאזיל לר"ש דהא מייתי לעיל מינה מימרא דר"י בשם רשב"י ואח"ז תיכף אמרי' כיצד הלבישן וכו' ואיכ"ל דג"ז אזיל לר"ש כעין מש"כ התוס' בב"מ (כ"א.) ד"ה וכמה ארי"צ קב בד"א עש"ה והבן, אבל ר"י חולק וסובר דמשיחת אהרן ובניו לא יתבטל לעתי"ל כנ"ל

אכן לקושטא דמילתא נלפע"ד בישוב ד' הרמב"ן ז"ל דכבר ידוע דברי הירוש' ברפ"ב דסנהדרין ובפ"ג דהוריות דאמרי' שם דכהן גדול שחטא דאין מעבירין אותו מגדולתו וילפינן לה מדכתיב כי נזר שמן משחת אלקיו אני ה' כביכול מה אני בקדושתי אף אהרן בקדושתו ע"ש ומשמע מזה דקדושת שמן המשחה אינו בטילה לעולם וכמו"ש בשו"ת חת"ס חיו"ד (סי' ה') לחלק עפי"ז דכה"ג הנמשח בשהמ"ש אינו מסתלק בפה כ"א כה"ג המרובה בבגדים עש"ה ולפי"ז הא דדרשינן בתו"כ דאהרן ובניו לא יצטרכו משיחה לעתי"ל כוונתו דוקא דמשיחה בשהמ"ש לא יצטרכו דזה הוא קדושה שאינו מסתלק לעולם אפי' לאחר תה"מ כיון דילפי' לה מהיקישא דאני ה' ואיכ"ל דגם הרמב"ן ז"ל יודה בזה דמשיחה אי"צ עוה"פ לעתי"ל ומש"כ כי לתחה"מ יתקדש אהרן ובניו עמו במילואין כו' היינו קידוש של ריבוי בגדים זה יצטרכו עוה"פ מחדש דהא קאי רק לישב הש"ס דיומא הנ"ל ושם לא איירי רק בלבישת בגדי כהונה כדאמרי' כיצד מלבישן לעתי"ל ומש"כ בלשון הרמב"ן שם הנ"ל לפי שכבר בטלה משיחתן ממנו ומזרעו בשעת המיתה אין כוונתו על משיחת שהמ"ש דזה אי"צ באמת עוד הפעם רק כונתו על גדולתן שנקרא בלשון משיחה לפעמים כמ"ש ברש"ש מכות (י"א.) במשנה שם דתני וא' שעבר ממשיחותו דפירושו מגדולתו כמו דדרשינן למשחה לגדולה וכו' עש"ה וה"ה דיל"פ כן לשון הרמב"ן ז"ל ונמצא דמילואין לא נצרכה לאהרן ובניו לעתי"ל כ"א בדברים שחוץ לגופם כמו הלבשת בגד"כ וכיו"ב אבל משיחת שהמ"ש אי"צ וכדברי התו"כ הנ"ל דילפינן לה מקרא דזאת משחת אהרן וגו' והבן

והנה במשכ"ל לחדש דמלך שמביא קרבן דינו כקרב"צ לענין המנין של כהנים ול"ד לקרבן יחיד עלה בדעתאי די"ל רמז לזה בקרא דהרי כבר הבאתי לעיל ד' הירוש' סופ"ב דיומא דיליף דקרבן