אמרי כהן קפו

יחד חטאות המתות עם מעות ההולכות ליה"מ ובתרווייהו סיים דלא נהנין ולא מועלין והרי מעות ההולכות ליה"מ בודאי ליכא מעילה אפי' מדרבנן כיון דקדו"ד הוא ולא שוה מידי וא"כ הפי' דלא מועלין אפי' מדרבנן א"כ נשמע דגם בחטאוה"מ אין בהו מעילה אף מדבריהם כיון דנכלל ג"כ בזה דלא מועלין וקשה על הא דאמרי' דחטאת המתה יש בה מעילה מדרבנן

ואולי יש להעמיס זה בד' רש"י ז"ל הנ"ל שמפרש קו' המקשה דלי"ל לא מועלין מדאורייתא אבל מועלין מדרבנן דלא מיתריץ למימר הכי דכיון דתנא לי' ברישא לא נהנין מדרבנן דליכא אלא איסורא בעלמא היכי מיתריץ למימר אבל מועלין כו' כוונתו דכיון דאמרו רבנן דלא נהנין מדבריהם וליכא בו אלא איסה"נ בעלמא ולא ראוי לכלום לא להדיוט ולא לגבוה א"כ היכא מיתריץ למימר אבל מועלין מדרבנן הא כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון וכאן הרי אפי' בהי' בו קדו"ד מה"ת אין מעילה עד שיהנה שו"פ וכאן לית בי' שו"פ דא"ר לכלום וכנ"ל ודו"ק היטיב

ועפי"ז מיושב לנכון ד' רש"י דלא יסתור משנתו ממש"כ כאן דלא מועלין בחטאוה"מ בע"כ אפי' מדרבנן אין בו מעילה ולקמן בד"י פירש הוא ז"ל דלא מועלין היינו מדאורייתא אבל מדרבנן מועלין בחטאוה"מ ולהנ"ל ניחא אדרבה הי"ל הוכחה ע"ז מדמייתי כאן ברייתא ולא ממשנה ובע"כ דדוקא מברייתא יש להוכיח דלא מועלין אפי' מדרבנן מדכוללו עם מעות ההולכות ליה"מ דקדו"ד הם ואם אינם שוים כלום לית בהו מעילה דדבריהם כ"ה בחטאוה"מ ג"כ אבל במשנה דולד חטאת וכו' שפיר פרש"י דעכ"פ מעילה דרבנן איכא וכמו שאר"א במעילה (י"ב:) כ"מ שאמרו חכמים קדוש ואינו קדוש דמיו יפלו ללשכה ופרש"י דהיינו לא נהנין ולא מועלין דמיו יפלו ללשכה ע"ש ומשמע דצריך לשלם הקרן עכ"פ כמו במעילה דרבנן ע"ש בתוד"ה ודמיו יגיעו ללשכה כו' שחלקו ע"ז. וא"כ דכללא הוא בכל מקום לכן פרש"י במשנה הנ"ל ג"כ דלא מועלין היינו מדאורייתא אבל מדרבנן יש בהו מעילה ומיושב סתירת רש"י לנכון בס"ד

ולכאורה יש לשדות נרגא בדברינו דכיון דלישב ד' רש"י אתינא א"כ האיך נבנה יסוד לפי"ד החו"י בכריתות הנ"ל שמחלקי לענין מעילה בין קדו"ד לקדוה"ג דבקדוה"ג י"ב מעילה אפי' אינו שו"פ הלא רש"י ז"ל לא ס"ל כהתו"י הזה מדהוצרך רש"י לומר בכריתות (כ"ג.) ד"ה בגסה דמשו"ה מועלין בנותר אע"ג דאסובה"נ דחזו לגבוה שאם עלו לא ירד ע"ש ותיפ"ל דבקדוה"ג יש מעילה אע"ג דלא שוה מידי להתו"י הנ"ל וע"כ דרש"י לא ס"ל כהתו"י וא"כ אאפ"ל בישוב ד' רש"י עפי"ד התו"י הנ"ל ואמנם יש לקיים דברינו עפימ"ש בתשו' חת"ס חאו"ח (סי' ק"פ) לפרש ד' רש"י דכריתות הנ"ל דלעולם כוונתו דבקדשי מזבח סגי בכזית בלא פרוטה והיינו דמחלק בין גסה לדקה ומאי דאקרו קדשי מזבח אע"ג דאינו ראוי' עוד למזבח לזה קאמר דעכ"פ אם עלה לא ירד א"כ אכתי שם קדשי מזבח עלה עכ"ד ז"ל עש"ה נמצא לפי"ז דגם ד' רש"י ז"ל דבקדשי מזבח א"צ להיות שו"פ ושפיר יש מקום לומר כדברינו האמורים לעיל דאם אמרו חז"ל בקדשים שמתו או בחטאוה"מ דעדיין יש בהו קדושה מעין קדושתם דמעיקרא דהיינו קדוה"ג שפיר י"ל דאית בהו מעילה אפי' אינו שוה כלום כמו כל קדוה"ג דא"צ שו"פ רק כזית בעינן משא"כ בקדו"ד בעינן שו"פ וכד' התו"י הנ"ל והבן. ודע דאף דאמרי' בב"מ (נ"ה:) דבמעל בפחות משו"פ מן ההקדש משלם הקרן ומרבינן לה מקרא ע"ש ופסקה הרמז"ל בפ"ז ממעילה ה"ח ע"ש וא"כ לכאורה בלא"ה משלם הקרן בנהנה מן ההקדש אף אם אינו שוה מידי וא"כ שפיר תיקנו חכמים מעילה דרבנן אף אם לא שוה מידי דהא מעילה דרבנן משלם רק הקרן ז"א דדוקא אם שוה קצת רק הוא שיווי פחות מפרוטה אז מרבינן מקרא דמשלם בנהנה מן ההקדש הקרן אבל בדבר שאסובה"נ וא"ר לגבוה א"כ אינו שוה כלום א"צ לשלם הקרן ג"כ כמובן

בסי' קצ"ב הביא הגאון ז"ל דברי הרמב"ם בפכ"ד מה' כלים שכ' וז"ל אין אדם מטמא משכב שאינו שלו שנא' משכבו כו' אם לא שנגע ברגלו ערום עכ"ל ע"ש וצ"ב דאם אין אדם אוסר דבר שא"ש מאי מהני אם נגע ברגלו והכ"מ נדחק בזה דלא נתמעט מקרא רק טומאת מדרס אבל לא מגע מדרס אבל פשטות ד' רבינו משמע דמיירי בטומאת מדרס רק דהתנה תנאי אחד דיגע ברגלו ופי' הגז"ל כוונת רבינו ז"ל עפי"ד הרמב"ן ז"ל במלחמותיו לע"ז שכ' דבע"ז שעבד העכו"ם אף שהוא ע"ז של ישראל יועיל ביטול אף דע"ז של ישראל אין לה ביטול הוא כיון דבאמת אין אדם אוסר דשא"ש רק דעבודה שעבדה העכו"ם נחשב כמעשה ובמעשה אדם אוסר דשא"ש הרי דע"י מעשה עבודה זו נחשב כשלו ויוכל לאוסרו והו"ל ע"ז של עכו"ם והתוס' בשבת (נ"ח.) בד"ה אעפ"י כתבו הא דאמרי' גבי כפה שנתנו לספר טהור מן המדרס אעפ"י שלא עשה שום שינוי מעשה כיון דנאסר בהנאה ע"י כן חשיב כשינוי מעשה ע"ש וסברא זו תתכן גם לטומאה דהיכא שנטמא במדרס חשיב שינוי ומעתה י"ל כיון דלא נתמעט ממשכבו דאין אדם אוסר דשא"ש רק בטומאת מדרס אבל לא ממגע מדרס אם נגע הזב ברגלו על דבר שא"ש כיון דנטמא מחמת מגע מדרס אין לך שינוי גדול מזה כד' התוס' הנ"ל וממילא הו"ל מעשה כיון דע"י נגיעתו נטמא החפץ וע"י מעשה יוכל לאסור דבר שא"ש וממילא נטמא החפץ אף בטומאת מדרס דע"י שנטמא החפץ מחמת מגע מדרס הו"ל שינוי מעשה וע"י מעשה אדם אוסר דשא"ש וחשיב כשלו כד' הרמב"ן ז"ל הנ"ל וזה שחידש לנו רבינו הרמז"ל שכ' אין אדם אוסר דבר שא"ש שנא' משכבו אם לא שנגע ברגלו דאז ע"י שנטמא החפץ במגע מדרס אין לך שינוי ומעשה גדול מזה וע"י מעשה אוסר דשא"ש וממילא נטמא אף בטומאת מדרס עכתו"ד ז"ל ולפע"ד צ"ע דלפי"ד הגז"ל שהרכיב ד' הרמב"ן והתוס' והעלה עפי"ד דהיכא דנאסר בהנאה הו"ל שינוי מעשה וחשיב עיד"ז כשלו אח"כ א"כ מה יענה הגאון ז"ל ביום שידובר בו מסוגי' דב"ק (צ"ו) בגזל חמץ ועבר עליו הפסח אומר לו הרי שלך לפניך ע"ש והרי נאסר בהנאה ונשתנה וקני' בשינוי מעשה וכבר עמד ע"ד התוס' דשבת הנ"ל מסוגי' דב"ק הנ"ל הגאון מלבוב ז"ל בתשו' בית יצחק או"ח (סי' נ"ח) והוכיח מכח זה דיש חילוק בין טומאה לגזילה דבטומאה סגי בשינוי מעשה לקלקל לכן כשנאסר בהנאה בטיל מתורת כלי משא"כ לענין גניבה בעי שישתנה עצם הדבר במהותו ולא במה שנאסר עכ"ד ע"ש וכ"כ בתשו' אמרי יושר ממורי הגז"ל ח"ב (סי' קצ"ז) דצריך לחלק לד' התוס' בין קנין ע"י שינוי מעשה בעינן שינוי מעשה הניכר משא"כ לענין שינוי מעשה להעלות מידי טומאה אף שאינו ניכר הוי שינוי מעשה עיי"ש וכ"ז יתכן לומר בישוב ד' התוס' דשבת הנ"ל אבל לפי"מ שהוליד הגאון מהרימלוב ז"ל דבר מחודש בצירוף ד' הרמב"ן ז"ל הנ"ל דע"י מעשה נעשה