אמרי כהן קפה

שמים כוונתו דמקודם פודין להקדשי בדה"ב ואח"כ שורפין אותן היינו לעיר הנידחת דכ"ז שלא נפדו הקדשי בדה"ב לא מתקיים קרא ואת כל שללה כדכתיב דשללה ג"כ מיקרי וכעין שכ' מרן הכ"מ הנ"ל בקדשי בדה"ב דבהמת עיהנ"ד מיקרי וכנ"ל אבל מכ"מ הרי הוא שלל שמים ג"כ ורובו לגבוה הוא ולכן המצוה לפדותם שיצאו מרשות הדיוט לגמרי לרשות גבוה ואח"כ שורפין כל העיהנ"ד ומתקיים קרא ואת כל שללה תקבוץ כדכתיב וזה שסיים רבינו בטעמא שנאמר שללה ולא שלל שמים היינו דכעת שנפדו הקדשי בדה"ב יצאו מרשות הדיוט לגמרי וקמו ברשות גבוה וא"כ ממילא מקיימין בשריפת עיהנ"ד ואת כל שללה תקבוץ וגו' דשללה ולא שלל שמים בכלל וקדשי בדה"ב שלל שמים משא"כ אי ל"ה פודין מקודם הקדשי בדה"ב וא"כ יש לבעליהם זכות בהם ול"ה ביכולת לשרפם דשייכים לגבוה ג"כ ממילא ל"ה מקיימין המצוה דואת כל שללה תקבוץ דכ"ז שהקדשי בדה"ב ביד בעלים עדיין בכלל שללה הוא ג"כ וכיסוד הנ"ל משוה"כ צריך מקודם לפדות ואח"כ לשרוף העיהנ"ד והוכיח רבינו ז"ל ד"ז מדיוק לישנא דמתני' דקתני ההקדשות שבה יפדו בא להורות דבע"כ צריך פדי' וכנ"ל

נמצא לפי פירוש זה בד' רבינו הגדול ז"ל מעולם לא עלה על דעתו דהקדשי בדה"ב צריכין שריפה לאחר פדי' ונסתלקו ממילא השגת הראב"ד וכל הקושיות המובאים לעיל וגם קו' הגאון מהרימלוב ז"ל הנ"ל ל"ק כלל וכמובן כן הי' נלפע"ד לפרש ד' רבינו ז"ל לולי שרבותינו הראשונים זללה"ה לא פי' כן כוונת רבינו ז"ל

הנה עד כה נמשכתי לפלפל בישוב קו' הגאון ז"ל ועתה נבוא למש"כ הגז"ל בישוב קושייתו בתשובתו שם הנ"ל ותו"ד דכיון דלענין מע"ש מבואר בסנהדרין שם כיון דמדרבנן הוי מחיצה לקלוט הוי שלל ירושלים ולא תל עליו כלל איסור עיהנ"ד וע' בתוס' ב"מ (נ"ג) ד"ה לא פלוג והנה אפי' בחטאות המתות אמרי' דלא נהנין ולא מועלין ולד' רש"י במעילה (דף י') איכא מעילה מדרבנן וזה סותר לד' רש"י (בדף ג'.) בד"ה ולא מועלין וא"כ בנ"ד נמי אע"ג דמעילה מה"ת ליכא מ"מ מדרבנן מיהו אסור ליהנות מהם דלא גרע מחטאות המתות וא"כ העמידו דבריהם ע"ד תורה והוי שלל שמים ולכך אין טעונין שריפה קודם הפדי' עכ"ד הג' מהרימלוב ז"ל עש"ה ואני תמה על הגז"ל דלמה הוצרך להביא ממרחק לחמו ולהוכיח דבקדשי בדה"ב דעיהנ"ד איכא מעילה מדרבנן מחטאוה"מ והלא ממקומו הוא מוכרע דהא יסוד קו' הגז"ל היתה דליכא קדושה ומעילה בקדשי בדה"ב כיון דהולכין לשריפה ודמי לקדשים שמתו שיצאו מידי מעילה ד"ת וכנ"ל וא"כ דיו לבא מן הדין להיות כנדון דהא בקדשים שמתו הוא ש"ס מפורש בריש מעילה (ב':) דאיכא עכ"פ מעילה דרבנן ע"ש וא"כ גם בקדשי בדה"ב דעיהנ"ד הדין כן דמועלין בהן מדרבנן דלא גריעי מיניי' וצ"ע

והנה מה שעמד הגז"ל בסתירת רש"י שסותר משנתו במעילה דבד' (ג'.) בד"ה ולא מועלין פי' דליכא אפי' מעילה מדרבנן בחטאוה"מ ובדף (י':) פי' דאיכא מעילה מדרבנן כבר עמד ע"ז בברכת הזבח למעילה שם במקומו וע' בצ"ק שם שנדחק מאוד והנה פרש"י בדף (ג') הנ"ל לא בדה מלבו ד"ז דכן הוכרח לפרש ד' הקשה בש"ס שם דמקשה אהא דאמרי' דבקדשים שמתו איכא מעילה דרבנן והלא לא תני כן בחטאות המתות דקתנו חטאות המתות ומעות ההולכות לים המלח לא נהנין ולא מועלין וע"ז פרש"י דע"כ לא מועלין אפי' מדרבנן דהא לי"ל לא מועלין מדאורייתא אבל מועלין מדרבנן דלא מתריץ למימר הכי דכיון דתנא לי' ברישא לא נהנין מדרבנן דליכא אלא איסורא בעלמא היכי מיתריץ למימר אבל מועלין אלא הכי מיתריץ למימר לא נהנין מדרבנן ולא מועלין נמי מדרבנן כו' עכ"ל רש"י ע"ש וא"כ דמוכרח כן מד' הש"ס יש להפליא ע"ד רש"י בדף (יו"ד:) שפי' להיפך מזה דבחטאוה"מ איכא מעילה דרבנן. והנלפע"ד לתרץ לפי"מ שיש לדקדק בקושי' הש"ס הנ"ל שהקשה על הא דאמרי' דבחטאת המתה איכא מעילה והביא מהא דקתני חטאוה"מ ומעות ההולכות לים המלח לא נהנין ולא מועלין והלא זה אינה משנה בשום מקום רק ברייתא [ואף דבגמ' שלפנינו כתב בלשון והתנן כבר נרשם בצידו דצ"ל והתניא] ולמה הוצרך להביא מברייתא הלא בחטאות המתות מפורש כן במשנה דמכילתין רפ"ג דלא נהנין ולא מועלין ואיזה עדיפות הי"ל להמקשן בברייתא הנ"ל שהביא ממנה וע' בערכין (ה':) דמייתי נמי הך ברייתא הנ"ל להקשות אהא דאמרי' דערך עכו"ם נגנז שלא ימעלו בו כיון דאזיל לאיבוד ומייתן הא דקתני חטאוה"מ ומעות ההולכות ליה"מ לא נהנין ולא מועלין ע"ש שם לא יוקשה למה לא הביא ממשניות שמפורשין כן בחטאוה"מ די"ל דכיון דאיירי בקדושת דמים כמו עכו"ם שנתן ערכו לכן הביא מברייתא זו דאיירי במעות ההולכות לים המלח דהוא ג"כ קדו"ד והיכא שהולך לאיבוד אין בהו מעילה ודומיא דהכי בערך של עכו"ם אבל הכא בש"ס דמעילה הנ"ל דמיירי בחטאת המתה גופא למ"ל להביא מברייתא כיון שכן מפורש במשנה. והנ"ל בזה דהנה זה ידוע כלל בכ"ד דכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון והנה התו"י בכריתות (י"ג:) כתבו דהא דמחייב אשם מעילה אנותר אע"ג דלא שוה מידי ואמרי' בפ' כ"ש (דף כ"ט) האוכל חמץ דהקדש לא מעל ותי' דהתם בקדושת דמים דלא נחת עליו קדוה"ג וכשנאסר בהנאה אינו שו"פ ולא נהנה מן ההקדש שו"פ משא"כ בקדוה"ג מועלין אף בפחות משו"פ עש"ה ולפי"ז איכא למימר דבשלמא בקדשים שמתו או בחטאת המתה שפיר אמרו רבנן שמועלין בהן מדבריהם ואע"ג דלא שוה מידי שהרי א"ר לא לגבוה ולא להדיוט ובכה"ג אפי' הי' בו קדושה מה"ת ל"ה מעילה כיון דלא נהנה בשו"פ וכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון מ"מ הרי הם דומים לקדוה"ג דמעיקרא הי' בהו קדוה"ג ובקדוה"ג הרי יש מעילה גם בפחות משו"פ כמו"ש התו"י לענין נותר אע"ג דלא שנה מידו ה"ה דבקדשים פסולים הנ"ל העילו חז"ל עלמי' קדוה"ג מדבריהם ושפיר מועלין בהו מדרבנן אע"ג דלא שוה כלום ואמנם כ"ז בחטאת המתה אבל מעות ההולכות לים המלח דקדושת דמים לחוד הוא וא"כ בודאי אין סברא לומר שיהי' בו מעילה מדרבנן דהא בקדו"ד אפי' במקום שיש בו קדושה מדאורייתא צריך שיהנה ממנו שו"פ אז דוקא מעל והיכא דאסובה"נ אין מועלין בהו כמו בחמץ של הקדש בפסח דלא מעל בה כנ"ל א"כ אפי' הטילו חז"ל איסור על מעות ההולכות לים המלח מכ"מ אאפ"ל דתיקנו שימעלו בה בה כיון דלא שוה מידי דלגבוה לא חזי שהרי אזיל ליה"מ ולהדיוט ל"ח שהרי אסרוהו חכמים בהנאה וא"כ אינו שו"פ וא"כ לית בי' מעילה גם מדרבנן דכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון. ואחרי עלות כ"ז מתורץ לנכון מה דלא הקשה המקשן ממתני' דקתני בחטאות המתות דלא נהנין ולא מועלין דהא י"ל דאין מועלין מדאורייתא אבל מדרבנן מועלין באמת וכמו שפרש"י שם במשנה כנ"ל ולכן הקשה מברייתא הנ"ל שכולל