אמרי כהן קפג

אותנו ממצרים להיות משועבדים לו והו"ל כמו עמוד וחטא בחטאת בשביל שתזכה בחטאת וא"כ שפיר מצינו טעם לחלק בין ד' כוסות לנ"ח לענין חיוב להשכיר עצמו

ועוי"ל דבתו"כ והובא בפרש"י עה"ת שם איתא עה"כ דלי בנ"י עבדים וז"ל שטרי קודם ע"ש והיינו דהקב"ה יש לו שעבוד על בנ"י עוד משעת יציאת מצרים ולכן אסור לעבור אאיסור זה ולהשכיר עצמו בשביל חיוב מצוה אחרת דשטר שעבוד הקב"ה הוא קודם מ"ת עוד מגאולת מצרים והתינח לשאר מצות כפריעת בע"ח ונ"ח אבל למצות ד' כוסות שזה גופה בא לזכור גאולת מצרים דהא הוא נגד ד' לשונות של גאולה כנ"ל א"כ ל"ש לומר בזה שטרי קודם דהא חיוב זה לזכור יציאת מצרים הי' תיכף ביום יציאתם ממצרים כדכתיב בפ' בא ויאמר משה אל העם זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים וגו' היום אתם יוצאים וגו' וא"כ שפיר שרי להשכיר א"ע בשביל מצוה זו שבא על גאולת מצרים ואדרבה יש חיוב להשכיר עצמו אם אין לו על ד' כוסות והבן כ"ז

בסי' ס"ב מחדש הגאון ז"ל דלפי"מ דקיי"ל בש"ס דסנהדרין (ט"ו:) דכמיתת הבעלים כך מיתת השור ובסנהדרין (מ"ה) איתא ברוצח אם אי אתה יכול להמיתו במיתה הכתובה בו אתה ממיתו בכל מיתה שאתה יכול להמיתו וא"כ הכ"נ בשוהנ"ס דמיתתו שוה למיתת הבעלים לכל מילי אם אי אתה יכול להמיתו במיתה הכתובה בו בסקילה אתה יכול להמיתו בכל מיתה שיכול עש"ה שמישב עפי"ז קו' החכם השואל שם. ולפלא בעיני על כהדר"ג שכ' זה לד"פ ולא הרגיש ששם בש"ס במקומו בסנהדרין אמרי' דרוצח עם גוה"ד הוי ב' כתובים הבאים כאחד ולא ילפינן מינייהו לכה"ת וע' בתוס' שם שכ' דאפי' למ"ד דב"כ הבכ"א מלמדין הכא איכא ג' כתובים הבכ"א ואין מלמדין לכ"ע ע"ש וביותר מפורש בסנהדרין (ע"ב:) דמצריך קרא לרודף דמותר להורגו בכל מיתה שאתה יכול להמיתו ואמרי' שם דמשו"ה לא ילפי' מרוצח דהו"ל ב' כתובים הבכ"א עם גוה"ד ואין מלמדין ע"ש וא"כ האיך נילוף למיתת השור ממיתת הבעלים דהא הוא ב' כתובים הבכ"א ואי"ל דדוקא במה מצינו אין למידין מב"כ הבכ"א אבל הא דילפי' ממיתת הבעלים למיתת השור היקשא הוא כדמוכח בסנהדרין שם ז"א דהא רש"י כתב בזבחים (נ"ז.) דאפי' בגז"ש לא ילפינן מב' כתובים הבאים כאחד עש"ה וא"כ מכש"כ להיקשא דלא נילף מב"כ הבכ"א וכמובן

ואך לפימ"ש התוס' בפסחים (ס"ד:) בד"ה אתיא זריקה לחלק דדוקא התם אמרי' דהב' כתובים ממעטי' דלא ילפינן גם בגז"ש משום דהב' כתובים עצמן הוי מצו למיליף חד מחברי' בגז"ש ואעפי"כ כתבינהו לב"כ הבכ"א ש"מ דאתו ללמוד דלא ניליף מיניי' לעלמא גם בגז"ש אבל בשאר ב"כ הבכ"א שפיר נוכ"ל דילפינן מיניי' בגז"ש דאין גז"ש למחצה עיי"ש וא"כ לפי"ז י"ל גם הכא דרוצח וגוה"ד המה ב"כ הבכ"א דליכא בהו גז"ש והיקש למילף חד מחברי' רק דהו"מ ללמוד חד מחברי' במה מצינו א"כ נשמע מהב"כ הבכ"א דלא נלמוד מיניי' במה מצינו אבל בהיקשא שפיר ילפינן מהם דאין היקש למחצה כעין מש"כ התוס' הנ"ל לענין גז"ש דילפינן מב"כ הבכ"א מכח דאין גז"ש למחצה

ואכן בעיקר הדבר שפשוט לי' להגז"ל דלכל מילי נאמר ד"ז דילפי' מיתת השור ממיתת הבעלים אין כן ד' הרב המגיד ז"ל בפ"י מה' נזקי ממון ה"ז שכ' בשור טריפה שהרג בפני ב"ד מיפטר ולא ילפינן שור מאדם לעני"ז דכמו שאדם נהרג אפי' כשהוא טריפה בפני ב"ד משום דכתיב ובערת הרע מקרבך כ"ה גם בהמה אלא בהמה פטורה גם בפני ב"ד ע"ש וע' בתשו' ח"ס חאו"ח (סי' ק"פ) מ"ש בישוב הרה"מ שלא תקשה עליו מש"ס חולין (קל"ט) יעיי"ש ובחי' ח"ס לחולין (ק"מ) שכ' ג"כ בישוב הד' ע"ש. סו"ד דלד' הרה"מ חזינן דלא לכל הדברים נאמרה היקשא דמיתת השור למיתת הבעלים א"כ יל"ע אם לדין זה שאם אי אתה יכול להמיתו בסקילה שאתה יכול להמיתו בכל מיתה ניליף מיתת השור ממיתת הבעלים כיון דהוי ב"כ הבכ"א וצ"ע

עוד ראיתי לו להגאון מהרימלוב ז"ל בתשובתו שם שהקשה בהא דקיי"ל בסנהדרין (קי"ב) דאם היו בעיהנ"ד קדשי בדה"ב יפדו וד' הרמב"ם ז"ל בפ"ד מה' עכו"ם דיפדו ואח"כ ישרפו וקשה אמאי לא ישרפו אף קודם הפדי' כיון דלאחר הפדי' בעי שריפה וא"כ בודאי אם נהנה קודם הפדי' לא מעל כדאמרי' בש"ס פסחים (כ"ט) באוכל חמץ של הקדש דלא מעל למ"ד דאין פודין את הקדשים להאכילם לכלבים כיון דלא שוה מידי וא"כ ה"נ בודאי לא מעל בקדשי בדה"ב של עיהנ"ד כיון דלא שוה מידי דהא אם יפדנו בעי שריפה וא"כ הוי כמו קדשים שמתו שיצאו מידי מעילה ד"ת ובקדשים שמתו מוכח בש"ס דפקע קדושה מיניי' וא"כ אמאי לא ישרפו גם קודם הפדי' דאי משום דהוי שלל שמים הא כיון דלא מעל אם נהנה מהם כיון דבעי שריפה לאחר הפדי' א"כ פקע הקדושה מיניי' ושוב ל"ה שלל שמים ואמאי לא ישרפו גם קודם הפדי' עכ"ק יעייש"ה שסיים שהוא קושי' פליאה, והנלפע"ד ליישב דהנה קו' הגז"ל לא תסוב דלמה קתני יפדו והא אסור לפדות קדשים ע"מ לישרוף דאין פודין את הקדשים להאכילם לכלבים דע"ז הי' מקום לומר דכיון דהכא איירי בקדשי בדה"ב ובהו הא דאין פודין הקדשים להאכילם לכלבים הוא רק מדרבנן כמו"ש התוס' בפסחים שם והוכחתם מבכורות (ט"ו) ע"ש וא"כ י"ל דהם אמרו והם אמרו דכאן בקדשי קדה"ב של עיהנ"ד מותר לפדות ולשרוף אח"כ כיון דא"א בענין אחר לקיים בהו שריפה דעיהנ"ד רק קושי' הגז"ל היא מפני מה לא הותר לישרוף גם קודם הפדיון כיון דעומד לשריפה אח"כ הרי לא שוה מידי והו"ל כקדשים שמתו דפקע הקדושה מיניי' לגמרי. והנ"ל בזה הנה הרמב"ם ז"ל כתב בפ"ד מעכו"ם ה"י וז"ל נכסי הרשעים שהודחו שהיו מופקדין במדינה אחרת אם נקבצו עמה נשרפין בכללה ואם לאו אין מאבדים אותם אלא ינתנו ליורשיהם עכ"ל וע' בכ"מ שכ' מקורו מש"ס וכ' בסו"ד דנראה דקודם קביצת נכסים האלו לתוכה אסורים בהנאה דהא עומדים לישרף הם אבל כיון שנשרף שלל העיר שוב אין נכסים אלו עומדים לישרף עכ"ד ע"ש ומעתה נאמר דהנה בגוף ד' הרמב"ם ז"ל הנ"ל שכ' בקדשי בדה"ב של עיהנ"ד דנפדה ואח"כ שורפין אותן השיגו הראב"ד ז"ל למה שורפין אותן שלל שמים הי' ולא חל עליו איסור ותי' בכ"מ דס"ל לרבינו דבהמת עיהנ"ד מקרו וארי' דהקדש הוא דרביע עלי' וכיון דנסתלק ארי' דהקדש חל עליו מיד איסור עיהנ"ד עכ"ד ז"ל וא"כ נראה ברור דאם לא פדה הקדשי בדה"ב ובתוך כך נשרף שלל העיר שוב אע"ג דפדו הקדשי בדה"ב אח"כ אין עומדין לישרף עוד דלא גרעי מנכסי הרשעים דחול שהיו מופקדין במדינה אחרת דאם לא נקבצו עם שלל העיר לישרף שוב אין מאבדין אותם כנ"ל וק"ו אם היו הנכסים מופקדין ברשות גבוה